~על אהבה וסמים אחרים~ פרק 26 3>

לפני שאתן מתחילות לקרוא אני חייבת להגיד שהפרק כבר נכתב מזמן אבל האתר הזה עושה לי מלא בעיות ולא נותן לי להיכנס לשם משתמש שלי, אז ב"ה סוף סוף הוא עבד, אז סליחה שחיכיתן, אוהבת 3>

"הגענו." סאם אמר עם אנחה קטנה, הורדתי את הקסדה מעל ראשי נאחזת בסאם בכדי לרדת מהאופנוע. הבטתי בסאם שנשען על הכידון,
"תודה." הרמתי את כתפיי בחיוך,
"בכיף." הוא חייך בחזרה,
"טוב כדאי שאני באמת אתחיל לנסוע, לפני שמישהו יקלוט שאני מדבר איתך…" הוא אמר בחיוך, מעביר בי מבט מזלזל. נתתי לו מכה חטופה על הכתף,
"היי! אפשר לחשוב זאת רק חצאית!" התרעמתי, מנסה להגיד לו שמיצינו את הנושא, הוא צחק,
"הו לא, לא רק החצאית…את מלאה בצבע!"
התבוננתי בעצמי מגחכת,
התבוננתי בשמיים הבהירים, ואז זה הכה בי.
"שיט." פלטתי מפי, תופסת את ראשי בשתי ידי,
"מה קרה?" הוא שאל במבט מבולבל.
"שכחתי שאמא ואבא שלי אמורים להגיע כל הרגע הביתה היום, אם הם כבר בבית!" עיני יצאו מארובותיהן.
"ו-?" הוא ניסה לדובב אותי, אך לא היה לי זמן לשאלות, אני אסביר לו מאוחר יותר.
הנחתי את הקסדה במהירות על ראשי, מניחה רגל אחת ולוקחת תנופה בכדי שאשב על האופנוע ביציבות,
"אני אסביר לך אחר כך, אחרי שנתרחק מהמקום." הוא לא שאל שאלות והתחיל לנסוע.

"אז?" סאם שאל לאחר שירד גם הוא מהאופנוע,
עמדנו על הטיילת לצד חוף הים.
משכתי בכתפי והתיישבתי על הספסל מעץ שניצב על ידנו,
"ובכן…הכל התחיל לפני כשנתיים, הייתה מריבה ענקית בבית ביני לבין אבא שלי ואחותי, אתה מבין…אבא שלי כל כך גאה באחותי, על כל ההצלחות שלה בחיים…כך שהוא רוצה שגם אני אהיה כמוה, רק שהוא לא מבין שאני לא יכולה, גם אם ארצה…אני פשוט לא היא…" נאנחתי, לוקחת נשימה ומסיטה את ראשי לצד,
"אז צאתי מהבית בסערה, לא ידעת לאן אני הולכת, לא ידעתי היכן אני, ולא ידעתי אם אני הולכת לחזור. ואז גברת אדנס הבחינה בי, דיברה איתי קצת והזמינה אותי אל החנות שלה, הלכתי אחריה…לא היה אכפת לי שהיא זרה, היא פשוט הקרינה חום ואהבה, תחושות שלא היו לי בבית…למרות שהיא לא הכירה אותי…ומשם הכל התחיל בעצם, החברות שלי עם גברת אדנס…ההתמכרות שלי לציור, צבעים, אומנות…עד שהקדשתי את כל כולי לזה, ואתה בטח מבין בעצמך לבד מה אבי חשב על זה…" גיחכתי במרירות, אוספת את רגליי לתנוחה עוברית,
"הוא כפה עליך להיגמל…" הוא אמר, הנהנתי בשקט,
"לאחר מאבקים רבים, הוא הצליח. הוא איים עליי ועל גברת אדנס…קרע את כל היצירות שהיו בחדרי, זרק לפח את כל הצבעים שקניתי…ואני? שתקתי. ויתרתי. מה עוד אני יכולה לעשות, ילדה קטנה מול אדם מבוגר?!" שוב גיחכתי בשקט.
"לא ויתרת." הוא אמר, הסטתי את פניו לכיוונו בבלבול, הוא הביט קדימה, מהרהר. הוא שם לב שאני מתבוננת בו,
"עובדה שחזרת לזה…לא ויתרת." הוא אמר, חייכתי חיוך קטן ומשכתי בכתפי,
"טוב, אולי לא ויתרתי, אך להתחמק לחנות בשעות שבהם הם לא בבית, לפחד כל הזמן שמא הם יגלו אותי, ובכן…זה לא בדיוק המצב האידיאלי…"
"לא…אבל צריך אומץ בשביל זה…ואני לא הולך להבטיח לך הבטחות על עתיד מזהיר, ואולי זה ישמע קלישאה אבל את צריכה להקשיב ללב שלך, כי אם לא…את סתם מבזבזת את הזמן שלך…" חייכתי שוב, אהבתי את העובדה שהוא לא מנסה כמו רוב האנשים להצדיק את ההורים שלי, או לחייך באופטימיות מזויפת ולהגיד 'יום אחד אבא שלך יבין…' אהבתי את זה שהוא כנה ולא מפחד להשתמש במשפטים שיגרמו לאחרים להרים גבה. חיוכי נמחק.
המבחן.
"שיט שכחנו מהמבחן!" הבטתי אל השמיים, הזמן הולך ואוזל,
הוא משך בעורפו,
"טוב…את יכולה ללמוד אצלי- הוא העיף בי מבט קצר,
"וגם להתקלח על הדרך…"
זה לא הדבר הכי נוח בעולם…אבל מה כבר אני יכולה לעשות?!
"אוקיי…תודה…" מלמלתי במבוכה,
"בכייף." הוא אמר בחצי חיוך, מתרומם מהספסל ונותן לי תפיחה קטנה על הרגל.

סאם פתח את הדלת, וזרק את המפתחות של האופנוע על השידה ליד.
"טוב אמא שלי חוזרת מאוד מאוחר וריי מלמד את דרו להחליק על הסקטבורד…ככה שאין לך מה להרגיש לא נעים." משכתי בכתפיי, הוא הוביל אותי לעבר האמבטיה והביא לי מגבת,
"תיזהרי לא להחליק!" הוא אמר בצחוק, חייכתי אליו חיוך מזויף.
זרם המים החמים עטפו את גופי, התענגתי על התחושה של הניקיון.
לאחר שסיימתי להסתבן ולהתרחץ, יצאתי מהאמבטיה, מתנגבת, עיניי תרו אחר בגדיי מתוך הרגל.
נתתי מכה עם כף ידי על מצחי, איך יכולתי לשכוח מבגדים?!?!
"סאם, סאם!" קראתי בעדינות, אך לא שמעתי קול,
"סאם,סאאםם!" הרמתי את קולי, רועדת מקור עם מגבת מחכה לבגדים.
הבזק ניצת במוחי, הבזק של זיכרון מן הטיול השנתי, נקלעתי בטיפשותי לאותה סיטואציה שיצרתי בשביל סאם, נואשת לבגדים…וסאם הוא מקור הישועה היחידי שלי.
אוחח לעזאזל.
לאחר קריאות רבות לקחתי את המצב לידיים שלי, יוצאת מן חדר האמבטיה עטופה במגבת, פתחתי את חדרו של סאם בעדינות וצפיתי בו כשהוא עם הגב אליי.
עכשיו הבנתי מדוע הוא לא ענה לקריאותיי, הוא שמע מוזיקה מן האוזניות, בכזאת עוצמה שהצלחתי לשמוע צלילים מבעד לאוזניות.
התקדמתי לעברו, מניחה את ידי בעדינות על כתפו, הוא סובב את ראשו, נתקל בגופי המלופף במגבת, הוא הרים את עיניו באיטיות סורק אותי, שפתיו היפות היו פעורות במקצת ועיניו עמומות,
לא מספיק שהסומק שבלחיי היה נוכח מספיק, הוא רק הגדיל אותו. כחכתי בגרוני והוא התנער כמתוך חלום,
"אני צריכה בגדים…" אמרתי, בולעת את רוקי, הוא התיק את עיניו ממני ועצר את המוזיקה, הוא קם מכיסאו ופנה אל עבר הארון שהיה סמוך להיכן שעמדתי. עד ששמתי לב שהוא מתכוון לפנות וזזתי, גופו הספיק להתחכך בשלי, רק עכשיו כאשר דעתי התפנתה, הבחנתי שהוא בלי חולצה, רק עם בוקסר.
התחלתי לכסוס את ציפורניי, מנהג מגונה שלא הצלחתי להיגמל ממנו.
הוא זרק לעברי חולצה ומכנס שלושת רבעי,
מלמלתי תודה וחזרתי אל האמבטיה להחליף בגדים.

"טוב ממה את רוצה שנתחיל, מהחומר החדש או מהחומר הישן?" הוא שאל. הוא שכב בהשתרעות על המיטה, יד אחת מאחורי עורפו והיד השנייה מדפדפת בספר הלימוד. אני לעומת זאת ישבתי ממולו מכווצת בכיסא, מנסה בכל כוחי שלא לנעוץ מבט בגופו החשוף שפשוט דרש ממני לבהות בו.
כמובן שלא הצלחתי.
"אם?" הוא הרים את עיניו מן הספר לאחר שלא עניתי, לקח לי כמה שניות להתאפס על עצמי,
"ממ…מה?" גמגמתי מתיקה את מבטי במהירות מריבועי הבטן שלו.
"שאלתי מאיפה את רוצה שנתחיל?" הוא חזר על שאלתו, יכולתי להבחין בניצוץ של שעשוע בעיניו.
"ממ..מה? להתחיל מה?" שאלתי במבט סהרורי, הוא התחיל לצחוק בהדרגה, מחייך בשביעות רצון,
"אם זה מפריע לי את יכולה להגיד לי…"
"מפריע? מה מפריע?" שאלתי לא מבינה את כוונתו וכמובן לא את פשר מבטו היהיר.
"מפריע לך להתרכז, תגידי." הרמתי גבה,
"אם את רוצה אני יכול להשים חולצה…" הוא גיחך בזחיחות, פי נפער במקצת,
"סליחה?!" שאלתי מתאמצת לא להטיח בפרצופו היהיר אגרוף,
"כן, אין לי בעיה, אם ככה תסתכלי סוף סוף ב-ספר-." פי נפער כפליים,
"אתה ממש יהיר אתה יודע?!" שאלתי, פניי סמוקות מזעם,
"אמרו לי את זה כמה וכמה פעמים…אבל בכל אופן אל תסטי מהנושא, את חושבת בדיוק כמוני…" הוא אמר, מעביר את ידיו בצחוק על גופו, ידעתי שהוא עושה ואומר את כל זה כי אוהב להתגרות בי ולעצבן אותי אך זה לא מנע ממני לקפוץ את אצבעותיי לאגרופים כאשר הוא הוסיף עוד קצת אש למדורה-
"זה לא ביג דיל אם…רק תבקשי." הוא אמר בידיים פרושות לצדים, כאילו הוא מקבל אותי איך שאני. בלעתי את רוקי כאילו בעלתי לימון חמוץ,
" הינה אני מבקשת- תפסיק להתנהג כמו אדיוט מנופח כדי שנספיק ללמוד את כל החומר!!!" הרמתי עליו את קולי גורעת בו עם הספר שבידי, הוא חייך חיוך צדדי.
"טוב בסדר סיר לחץ…" הוא גלגל את עיניי, חשקתי את לסתי.
הוא התחיל לקרוא מאיפה שהוא רצה, לא עברו כמה דקות עד שהתחלנו לריב שוב…נאנחתי,
"אופ… אתה יודע אולי זה לא רעיון טוב…" נאנחתי מושכת בכתפיי, הוא נאנח גם הוא משפשף את עיניו,
"צודקת, אני אקח אותך הביתה." הוא אמר בהבעה חתומה.

גם אם לרגע אחד מזורגג עברה בי מחשבה על זוגיות עם סאם, טוב היום הזה שרף אותה לגמרי…אנחנו לא יכולים לשרוד אחד ליד השנייה דקה מבלי לריב.
"ביי…" אמרתי בטון יבש כאשר ירדתי מהאופנוע, הוא סימן לי לשלום עם שתי אצבעותיו.

התקדמתי אל עבר הדלת, נכנסתי בזהירות, רואה את שני הוריי אוכלים ארוחת ערב, הם נטשו את הסכו"מים והביטו בי בשקט,
"מה זה?" אבי סימן עליי בראשו, הבטתי בבגדי,
"זה…זה סתם הלוויתי מחברה, הבגדים שלי התלכלכו בטעות…" מלמלתי מרימה את השקית שבה היו הבגדים המלוכלכים,
"חברה?" אבי שאל בהרמת גבה, לא מאמין, ובצדק…אלו היו בגדים של בנים,
"אל תרמי אותי שלא שהית אצל בחור…" גלגלתי את עיניי, כנראה שאבי הבחין בכך ולכן התקדם אליי בכעס, אימי התכווצה במקומה, הוא חטף את השקית והוציא את הבגדים מתוכם,
"בטעות אע?" נשמתי לאט ועמוק, מביטה בחשש בבגדים המלאים בצבע ולאחר מכן באבי,
"זה היה חד פעמ-
"מה אמרתי לגבי התחביב הזה שלך?!?!" הוא הרים את קולו, נשכתי את השפה התחתונה.
"אב-
"שום אבל! תרכזי את המאמצים שלך בדברים החשובים באמת!" עיניי נצצו,
"אם אני אדע שאת הולכת לגברת אדנס בסתר אני אדאג שמרצונך לא תלכי!" הוא צרח,
"מובן?" הנהנתי לאיטה, לוקחת את עצמי משם ועולה אל חדרי, נזרקתי על המיטה, לא היה לי אכפת מהמבחן, לא היה אכפת לי שאני מרטיבה את כל הכרית, רק צרחתי אל תוך הכרית את כל מה שלא העזתי לשלוח באבי…ואיך ששכבתי ככה נרדמתי, בתוך הדמעות, בתוך הריח של סאם שעטף אותי כל הלילה