~על אהבה וסמים אחרים~ פרק 24 תגיבווווו 3>

הבטתי בלוח בחולמניות, המשפטים שהמורה שרבטה במהירות על הלוח ניטשטשו ולא הצלחתי לקרוא אותם, לא שניסיתי…הם היו כאילו נכתבו בשפה חדשה ומוזרה. כל הקולות או השקט מצד כמה תלמידים התעממו והפכו לזמזום מעצבן.
לא חשבתי, או שכן? בכל אופן, הייתי בעולם אחר באותו הרגע, בקושי שמתי לב לכך שהדלת נפתחה, לא הסטתי את מבטי, מבטי נדד מן מבטה הזועף של המורה שהיה מופנה אל עבר הדלת אל עבר הכתב-קשה-לפענוח-שלה על הלוח.
"היי…" קולו של סאם איכשהו עבר את מחסום הזמזום ונשמע חד וברור, הוא הקיץ אותי מתרדמתי, התנערתי בבהלה מפילה את מחברתי שבמשך החצי שעה האחרונה לא סוכם בה דבר על הרצפה. ידי עטו אל עבר אל המחברת בכדי להרימה אך נתקלה בידו החמימה של סאם, מתוך אינסטינקט אצבעותיי התרחקו במהירות ונקפצו לאגרוף. נתתי מבט חטוף בסאם, חצי מבוהל חצי בהלם, סמוקה חזרתי אל מושבי על הכיסא שוכחת מן המחברת שעל הרצפה. הבחנתי מזווית עיני את סאם מרים אותה, הוא נתן בי מבט מוזר,
"הכל בסדר?" הוא שאל, מעביר את ידו כשיערותיו, מהרהר במשהו.
"כ…ככן…" אמרתי במהירות, מגמגמת.
מה יש לך???? מוחי קדח.
הוא כחכך בגרונו,
"אוקיי…"
בלעתי את רוקי ואצבעותיי חרשו קמטים בחצאית הג'ינס שלבשתי.
"איתך?" שאלתי מפנה את פניי לעברו אך נזהרת לא ליצור איתו קשר עין, הוא מתח את ידיו על השולחן ונשען לאחור,
"בסדר גמור, הודות לך…" הוא הבזיק חיוך, חייכתי חיוך קטן זעיר.
הוא רכן אל עבר השולחן מפנה את ראשו אליי, לא הייתה לי ברירה והפנתי אליו את ראשי למרות שרציתי לצלול אל תוך השיעור שלא עיניין אותי ממש מקודם.
הוא הביט אל תוך עיניי והחל לדבר במהירות,
"אז, אם-
זרם נעים עבר לי בגוף כאשר הוא גלגל על לשונו את שם חיבתי, לעזאזל נאנחתי מקווה שהוא לא שם לב בסומק הקל שצבע את לחיי.
-חשבתי, כלומר יש לי בקשה…את יודעת עדיין קשה לי עם כל המצב עם אחי, למרות שנשארתי עימו הבוקר בבית והקרח קצת נמס…ואני מקווה שזה לא יותר מידי אבל אם תוכלי לשכנע אותו לחזור ללימודים, ולמען האמת גם דבר איתי עם המנהלת לשכנע אותה לקבל אותו בחזרה ללימודים ולהחליף אותו כיתה ו-
"סאם!" ניסתי לעצור אותו בעדינות,
– אני יודע זה אולי בקשה גדולה מידי ו-
"סאם!" הרמתי את קולי אך עדיין גוון קולי היה רך, הוא השתתק.
"אני אשמח." חייכתי, הוא פלט גיחוך של שמחה,
"ב-באמת?" עיניו נצצו, הנהנתי.
ושוב הרגשתי זרם בכל גופי או יותר נכון שתיים, או שלוש? מה נסגר איתי? אני בהריון?!?! חיכיתי בהשתוקקות לסיום השיעור, הרגשתי כאילו אני יושבת על קוצים ועוד דקה אחת בנוכחותו של סאם אני אבד את שפיותי…הרגשתי בכל פעם שעיניו נחו עליי כאילו מישהו קורא אותי כמו ספר, כאילו אני חסרת שליטה, ושנאתי את ההרגשה הזאת.
כשהצלצול נשמע, ללא התראה מוקדמת תליתי את תיקי על כתף אחת וטסתי בריצה אל המסדרונות,
"בהצלחה בלימוד!" המורה קראה אל התלמידים.

התבוננתי במסך המהבהב של הנייד שלי,
שיחה שלא נענתה מאהובי- זאת אומרת הנרי. הוא כבר התקשר פעמיים וסיננתי אותו, את האמת אין לי מושג למה…פשוט לא היה לי חשק כל כך לדבר איתו אחרי מה שקרה אתמול, נימתו הקרה קצת הרתיעה אותי.
"היי, הנרי התקשר למה לא ענית?" קלואי שאלה כאשר הציצה במסך, אני קלואי וארון צעדנו אל מסדרונות בית הספר אל כיוון היציאה, ארון הביט במסך גם הוא-
"אהובי? ברצינות?! אהובי?" הוא אמר בגועל מדגיש כל הברה במילה אהובי. גלגלתי את עיניי,
"אל תיתן לי הרצאות על דביקות כאשר הלשון שלך נמצאת 24/7 בתוך הפה של גלוריה!" התגוננתי,
"להתנשק לא נכלל בהגדרה של 'דביקות' וחוץ מיזה אנחנו לא עושים את זה 24/7 אני צריך גם לישון בת אדם!" הוא הניף את ידיו לצדדים ואני גלגלתי את עיניי בשנית היום.
"טוב אני עפה חברים, יש לי דייט רומנטי עם א-ה-ו-ב-י!" היא קנטרה את ארון שעיוות את פניו שוב לנוכח המילה המזעזעת, היא התרחקה מנופפת לשלום אל ברנון.
שמה של גלוריה אשר עלה בשיחה גרם לי להבין שבקושי יצא לי זמן לבלות עם ארון מאז והם נעשו ל'זוג'. כל המתח שהיה בימים האחרונים מנע ממני להשים לב שהוא באמת חסר לי, ורק עכשיו כאשר צעדנו זה לצד זה הבנתי כמה. היה לי חסר את ההקשבה וההבנה שלו, כשהייתי מדברת עם קלואי היא הייתה מפרשת את הדברים לא נכון ואילו לייבל לא הייתה מראה עניין כל כך.
לייבל.
"היי תגיד ארון…איך…איך העניינים איתך ועם לייבל?" שאלתי בהיסוס, הוא משך בכתפיו מעביר את עיניו על המתבגרים השונים.
"לא יודע…" הוא הפטיר,
אוחח אני שונאת לדלות מידע מאנשים,
"אתם מדברים?"
"לא…היא אפילו לא עוקצת אותי, אבל אני נשבע לך רק המבטים שלה יכולים להרוג…"
"טוב הגיע הזמן שתשלימו לא?" שאלתי כמנסה להשכין שלום, הוא נענע בראשו וגיחך,
"הו לא…היא התחילה אמבר…"
"רק תבקש סליחה!" קראתי, הלכתי קודם כל על הטרף הקל כי לפחות אני יודעת שאומנם יש אחוז אחד קלוש שארון יעשה את הצעד, אבל יש! לעומת לייבל שרק הייתה מביטה בי בשלוות נפש כאילו לא ביקשתי דבר וממשיכה ללכת.
"סליחה?! אני אפילו לא יודע על מה אמבר! הבחורה הזאת מוציאה אותי מדעתי!" הוא הרים את קולו פושט את ידיו לצדדים.
אני יודעת על מה.
או לפחות ניחשתי, עם כל מה שזה נשמע הזוי אני לאט לאט מתחילה אכן לחשוב שהסיבה שלייבל נעשתה מר לימון חמוץ היא העובדה שהיא מקנאה. אולי זה נשמע הזוי מאחר והשתיים עולים אחד על השני על העצבים, אבל אולי דווקא הדבר ההזוי הזה מאשש את המחשבות שלי.
"אני…אני חושבת שזה בגלל גלוריה…" אמרתי בהיסוס, מביטה בו. הוא כנראה לא הבין מהי כוונתי במשפט,
"בעיה שלה, גם את וקלואי שונאות אותה אבל זה לא גורם לכן להניח לי רגל כאשר אני עובר בשביל שאני אפול!" הוא קרא בזעם,
"לא אני לא מתכוונת לזה ארון! אני חושבת שהיא מקנאה!" הרמתי את קולי גם כן, כבר היינו מחוץ לבית הספר והמשכנו בדרך , לא נותר הרבה זמן עד שנגיע לצומת בה אנחנו נצטרך להתפצל הוא ליבתו ואני אל שלי, למרות שבכלל לא התכוונתי ללכת אל ביתי אלא אל החנות של גברת אדנס.
"תעשי לי טובה אמבר,היא לבד כי היא מרחיקה כל אחד שרק מנסה, מנסה! להתחבב עליה!"
אוחחח בנים למה הם לא מבינים במילים פשוטות?!?!?!
"אני לא מתכוונת לזה טמבל!- החטפתי לו מכה קטנה על הראש-
אני מתכוונת שיש לה רגשות כלפיך!" ארון השתתק מייד וכל גופו נדרך, החלתי להירגע ולהסדיר את נשמתי אך לסתתי נשמטה כאשר לאחר כמה שניות הוא החל לפרוץ בצחוק,
"בדיחה טובה אמבר!" הוא טפח לי על השכם ועקף אותי מתכוון לפנות אל המדרכה השנייה המובילה אל ביתו,
"לא היא איבדה את זה לגמרי…לייבל, מאוהבת בי??? התחרפנה לגמרי!" הוא קרא אל האוויר לא מפסיק לצחוק.
מיהרתי להיעמד מולו ולעצור אותו, קופצת את אגרופיי על כך שהוא מתייחס אל כל העניין בקלות ראש,
"תפסיק לעשות מכל דבר צחוק ארון! שים לב למציאות! ולשנייה תהיה רציני!" אמרתי בקול רם, חיוכו נמוג, הוא בלע את רוקו,
"להשים לב למציאות?! אולי כדאי שקודם כל תתבונני במציאות שלך לפני שאת מתחילה להיות ביקורתית כלפי אחרים כי למען האמת אין לך מושג מה את רוצה בעצמך אם, וכדאי שתדעי כי כל עוד המחשבות שלך תקועות על מישהו אחר את סתם מבזבזת את הזמן של הנרי…"הוא אמר, שולח בי מבט חד והולך בלי לומר מילה נוספת.
נשארתי דוממת על המדרכה,
מה מישהו אחר? מי משיהו אחר? אין מישהו אחר! מוחי קדח אבל משהו במבטו גרם לי לחשוב שהוא מתכוון אל סאם.
לכל הרוחות אני אוהבת את הנרי, איך לעזאזל משיחה שהייתה אמורה להשכין שלום ולחסוך מכולנו הרבה טירדות וויכוחים, נהפכה השיחה אל ריב שהתפוצץ והפקיד הרבה מחשבות לא רצויות אצל שנינו???