~על אהבה וסמים אחרים~ פרק 12. תגיבו 3>

צעדתי במסדרון הריק מתלמידים.
מאחרת כמובן.
זה היה יום חמישי, נתנו לנו יום חופש אחרי הטיול.
יום חופש בשביל לסדר את המחשבות שלי.
קלואי עדיין לא מדברת איתי, למרות שביקשתי מארון שיסביר לה שאני וסאם זו רק העמדת פנים אחת גדולה, אבל איך היא אמרה?
'היא הייתה צריכה למצוא בן אדם אחר…'
כאילו שיכולתי! חשבתי ברוגז. לא היה שם אף אחד! עם מי הייתי מתנשקת? עם תמרה?!
יכולתי לראות קצת כעס בעיניו של ארון…וזה הכאיב לי.
למה אף אחד לא מבין אותי???
ולא מספיק שגם ככה רגשתי חרא, מולי התקדמו גלוריה ושתי המשובטות שלה, קרלה ופרי.
לגלוריה היה שיער חום מתולתל עד קצת מאחורי הכתף, היא לבשה גופיה לבנה בעלת מחשוף וחצאית מיני בצבע ג'ינס, וכמובן עקבים- גבוהים. קרלה הייתה בעלת שיער חום קצר ועורה היה שחום במקצת ופרי בעלת שיער שחור ופוני בובה, שהייתה נמוכה מגלוריה ומקרלה.
"גלר." גלוריה חייכה במתיקות מאולצת.
"טמלר." גלגלתי את שם משפחתה על לשוני. ניסיתי לעלות על פרצופי הבעה קשוחה, למרות שאני מודה שבתוכי הייתי מתה מפחד.
"אני כל כך שמחה שנתקלנו בך, רציתי לשוחח איתך על משהו." היא חייכה ביהירות, הרמתי גבה ושילבתי את ידי מתחת לחזי,
"על מה?" שאלתי, למרות שכבר ידעתי את התשובה.
"את יודעת…רצות שמועות עליך ועל סאם…" היא הביטה בציפורניה המרוחות בלקה ורודה.
"אלו לא שמועות." עניתי בפשטות, היא נעצה בי מבט חד ושנייה לאחר מכן חיוך ערמומי התרפס על פניה.
"את כנה. תרשי לי גם להיות…שתינו יודעת שסאם…אממ לא בדיוק ברמה שלך…ולא יקח הרבה זמן עד שהוא יבין את זה…" היא אמרה בלגלוג, גבי הזדקף.
"אז אני מציעה שפשוט תחסכי מעצמך את הכאב ותפני את המקום עכשיו…פשוט בחורים כמוהו לא הולכים עם בחורות כמוך…" היא סרקה את גופי בבוז.
הידקתי את לסתי והרגשתי את הזעם מעקצץ באצבעותיי שהסתגרו לאגרופים.
התקרבתי אליה, כשראשי מורם.
"אממ…אני לא חושבת…" שרבבתי את שפתיי,
"סליחה?" גלוריה הביטה בי בהפתעה, היא כנראה לא רגילה שמסרבים לה.
גיחכתי.
"מה קרה? כל הצלצולים שאת עושה הרסו לך את האוזניים?" לסתה נשמטה, וחיוכי התרחב.
שתי הכלבלבות שלה הביטו בזהירות מאחור.
"אמרתי שאני לא חושבת שזה יקרה…מבינה? לא משנה מה תאמרי זה לא יגרום לי לסגת…" הרמתי גבה, היינו ממש קרובות. לקח לגלוריה כמה שניות להתעשת והיא הביטה בי במבט קר.
"את משחקת באש גלר." היא ירקה אליי.
"אז כדאי מאוד שתשימי לב שאת לא מקבלת כוויה." עיניי רשפו.
"גלר, בואי נתעסק בעובדות. את יודעת שברגע שאני אהיה בשטח הוא לא ישתין לכיוון שלך." היא אמרה בזלזול ושוב סקרה את גופי בבוז.
"תשכחי מזה טמלר. הסחורה הזאת שלי." אמרתי ועקפתי אותה כשאני מתנגשת בה בכוונה בכתף, עברתי עם ראש מורם בין פרי לקרלה שפינו לי מקום.

נכנסתי לכיתה, למזלי המורה עדין לא הגיעה וכולם התקשקשו אחד עם השני, עברתי על פניי קלואי, מנסה ליצור איתה קשר עין, אך היא הפנתה את ראשה.
חייכתי אל עבר ארון ולייבל שישבו לידה.
מידיי אחרי נכנסו פרי, קרלה וגלוריה שכבר הספיקה להחזיר את הכבוד שלה אל פניה, כמובן שכל הבנים הסיטו את ראשם והביטו בה,
מה, העור שלה זוהר או משהו?!?!
מבטי נתקל בשון, שליטף את ירכה של תמרה שישבה לצידו.
אז כנראה שעכשיו הם לא מסתירים את זה…חשבתי במרירות,
הרגשתי שהלב שלי מתכווץ.
מספיק אמבר, תסיטי את מבטך. הורתי לעצמי.
הבחנתי בסאם מדבר עם שני בנים. הוא נשען על השולחן, ידיו החסונות שלובות מתחת לחזו.
התקדמתי לעברו, הנחתי את התיק שלי על הרצפה, נצמדתי אליו וכרכתי את ידי סביב ראשו.
הבנים שדיבר איתם התרחקו ממנו, נתנו לנו פרטיות.
"מה את עושה?" הוא הביט בי בבלבול.
"שכחת מהסכם שלנו?!" אמרתי בקוצר רוח, הוא פלט אנחה ושפשף את ראשו.
"אני אל מאמינה ששכחת!" נתתי לו מכה קטנה על הכתף.
"מצטער באמת!" הוא אמר בציניות וגלגלתי את עיניי. יכולתי ממש להרגיש, להרגיש! איך עיניה של גלוריה ננעצות בעורפי.
"חשבתי שאמרת שאנחנו לא נהיה דביקים…" הוא אמר, נזכרתי שאמרתי לו את זה.
אפשר לחשוב אני ממש נהנית מכל העניין.
"אני פשוט חייבת עכשיו ל..עזוב פשוט תזרום!" אמרתי בקוצר רוח, אני ממש על קוצים היום.
הוא הבזיק חיוך מתגרה.
"אוקיי…" הוא אמר לאט,
הוא שחרר את ידיו אחת מן השנייה והוריד אותם לאורך גופי, הוא כמעט הגיע לישבני אך אני מיהרתי והורדתי את זרועותיו עם שתי ידיי.
"מה?" הוא התרעם,
"תני לי לפחות ליהנות מזה!"
אוחח הוא כזה מגעיל!
"על גופתי המתה." סיננתי לו לתוך האוזן.
"אז אני אסתפק בגופתך המתה." הוא חייך אלי בציניות.
ממש מצחיק.
חייכתי אליו חיוך מאולץ.
"כולם לשבת!" התרחקתי ממנו ברגע ששמעתי את הפרופסור אמה למחשבים.
"בדקתי את המבחנים שלכם." היא כרכה את ידיה סביב ערימה של דפים.
כולם הביטו בהם בחשש.
היא התחילה לקרוא שמות ולעבור בין כולם ולחלק את המבחנים.
עברה בי צמרמורת ברגע ששמעתי אותה קוראת בשמי.
"אמבר גשי אליי בסוף השיעור." היא אמרה, מביטה בי דרך משקפי החרמש שלה שהיו על קצה אפה.
טוב זה לא מסמל על משהו רע נכון?!
יכול להיות שהיא סתם רוצה לדבר איתי על…על משהו אחר שבכלל לא קשור לציון שלי!
ניסתי לעודד את עצמי.
בזהירות הבטתי במבחן,
מבטי נפל.
הבטתי בעיניים קרועות בנכשל שלי.
הלך עלי, יכולתי לדמיין מה התגובה של אבא שלי, ממש מתנה נהדרת לשובו חזרה הביתה.
אבא שלי עובד בחברת מחשבים מאוד נחשבת, הוא טס לשבוע וחצי מהעבודה.
אף פעם לא היה לי קשר טוב עם אבא שלי, גם עם אמא שלי למען האמת….אבל עם אבא שלי,
זה היה כאילו הוא ממש אדם זר,
הוא לא הכיר בכישרונות שלי או ברצונות שלי בטענה שאני 'עדיין ילדה ולא יודעת מה אני רוצה לעשות'.
הוא ואמא שלי מצפים שאני אצא עם תעודת בגרות שלא כוללת ציונים מתחת למאה, ואז אתחתן עם איזה רופא וכך יהיו לי חים מאושרים.
פעם אחת העזתי ופתחתי פה על העתיד שהם כותבים בשבילי, כאילו זאת איזה הצגה אחת גדולה ואני משחקת בתפקיד הראשי, נתונה להחלטה של הבימאי.
"אז אתה פשוט רוצה שאני אפסיק להיות אמבר…" אמרתי והישרתי אליו מבט, אך כמו תמיד הוא בכלל לא ייחס חשיבות למה שאמרתי…כל כך כעסתי, היה נדרש ממני הרבה אומץ בשביל לסתור את דבריו והוא התייחס לתגובתי באדישות מוחלטת.
תמיד הייתה לי את התוכנית הזאת לברוח מהבית, אך כמו שכבר אמרתי לכם אני חסרת אומץ…
כל כך השתדלתי להוציא ציון טוב, אבל מה לעשות שאני כל כך גרועה במקצוע הזה?
ועכשיו אני צריכה להיכנס הביתה כשאני סוחבת עוד אכזבה…
ועכשיו אני צריכה לשבת בסלון ולשמוע עוד הרצאה על החיים שלי,
וכמו תמיד לשמוע את העלבונות שהם מטיחים בי, בלי לשכוח להשוות אותי לאחותי הגדולה.
אבל אני לא אחותי!
רציתי לצעוק.
אבל שתקי תמיד.

נשמע הצלצול. ארון כמו תמיד, קרא אותי כמו ספר.
"קיבלת נכשל?" הוא התיישב מולי בצורה הפוכה על הכיסא.
הנהנתי, ממוללת בידי את המבחן.
"אז מה את הולכת לעשות?" הוא שאל מודאג.
"לא יודעת…אולי לברוח לבית של קלואי, אה רגע אני לא יכולה כי היא לא מדברת איתי בכלל!" אמרתי בציניות, מגחכת במרירות.
"תני לה זמן…זאת קלואי את מכירה אותה, היא לא יכולה להיות בריב עם בנאדם, וגם אם כן לא להרבה זמן…" הוא תמיד כל כך חכם!
הוא שיפר קצת את המצב רוח שלי.
לייבל התקדמה אלינו, בואו רק נגיד שמצב הרוח שלה היה בריצפה.
"מה לעזאזל גרם לך לעשות את זה?!" היא התבוננה בארון.
גלגלתי את עיניי.
"נו בחייך לייבל זה היה מצחיק!" הוא צחק,
היא לא.
"ממש לא…חוש ההומור שלך דומה לסוליית הנעל שלי."
"תמיד הערצתי את סוליית הנעל שלך." הוא חייך.
היא נחרה ברוגז וזרקה עליו איזשהו דיסק.
"תחזיר." היא סימנה בידה שיביא לה את מה שזה לא יהיה.
הוא נאנח והוציא מכיסו דיסק אחר והחזיר לה, היא חטפה את הדיסק ממנו והתרחקה מאיתנו.
"מה עשית הפעם?" גיחכתי…והוא החל לצחקק.
"לקחתי לה את הדיסק של מיי כימיקל רומנס." הוא השיב בפשטות,
"אתה לא!" התרוממתי מן הכיסא והצבעתי עליו, הוא חייך למשמע תגובתי והנהן.
הדבר היחיד שעניין את לייבל זאת הלהקה הזאת, להקת רוק גוטית שכנראה היא הייתה מקריבה את חייה בשבילם אם צריך. הם תמיד היו נושא רגיש אצלה וכל מי שהעז לגעת בנקודה הרגישה הזאת, גורלו היה מר.
ומכיוון שארון לא יכול לסבול אותם זה תמיד הסתיים ברע כשהוא הזכיר את הטעם הנורא של לייבל בשירים.
אך הפעם הוא הרחיק לכת.
"אני לא מאמינה!" לסתי נשמטה.
"אהאה…ולא רק זה, הכנסתי במקומו דיסק אחר למערכת במכונית שלה." הוא גיחך, ולסתי עמדה להתנתק מפרצופי.
"איזה?" שאלתי אותו בחשד, מצמצת את עיניי.
"טיילור סוויפט."
אני בטוחה שלסתי התנקה באותו הרגע.
התחלתי לצחוק,
כולם הסתכלו עלינו כאילו אנחנו משוגעים אבל לא היה לי אכפת.
החזקתי את בטני שכאבה מרוב צחוק והתיישבתי בחזרה,
"רר..רגע!" ניסתי להוציא משפט אך זה היה קשה כי לא הפסקתי לצחוק.
"מאיפה לך דיסק של טילור?"
"ממך כמובן." השתתקתי מייד, כמעט ונחנקת.
"מה?" צרחתי, הבטתי בדיסק שהוא החזיק וחטפתי אותו ממנו.
"חיטטת לי בחדר?" שאלתי אותו בחוסר אמון,
"כמובן, כמו תמיד." הוא חייך בהתלוצצות.
"אני לא מאמינה!" התרעמתי, הוא צחק שוב.
קמתי ממקומי בהפגנתיות.
"היי לאן את הולכת?" הוא קרא לי.
"רחוק ממך!" השבתי והפנתי אליו אצבע מאשימה,
"נו מה את כבדה!" הוא זרק לעברי והתרומם מן הכיסא,
"כבדה סבתא שלך!"

הלימודים נגמרו, עקפתי את משדאות בית הספר.
ראיתי את סאם וגלוריה בחנייה מדברים,
מה הוא חושב שהוא עושה?!
צעדתי בזעם אל שניהם,
"סאם, אפשר מילה?" הוא התקדם ומשכתי אותו בחולצה לצד.
"מה נראה לך שאתה עושה?" שאלתי אותו, הוא השתחרר מאחיזתי.
"מה נראה לך?!"
"למה לעזאזל אתה מדבר עם גלוריה טמלר?!" הוא כיווץ את גבותיו,
"מה נהיית לי, חברה קנאית?!" גלגלתי את עיניי.
"לא אכפת לי ש'תבגוד' בי עם כל אחת, רק לא איתה!"
"אני לא אתעסק עכשיו במערכת היחסים שלך עם גלוריה, כי את יודעת את מה זה מעניין לי. ולמען ה' אני רק מדבר עם הבחורה, אף אחד לא 'בוגד' בך!" הוא אמר בזלזול,
"אני בטוחה שאיתך בסוף של דבר, כל בחורה תגיע למיטה." נחרתי בעוקצנות.
מבטו התחלף בכעס,
"רק בגלל שהן כל כך משתוקקות לכך."הוא אמר בהתחשבות עצמית
"אל תחמיא לעצמך." שילבתי את ידי מתחת לחזי והטיתי את ראשי טיפה לצד.
"אף אחת לא רוצה לשכב עם שק של גלגלים של ציפור." הוספתי בזלזול.
"זה לא מה שחשבת שנישקת אותי ככה לפני כמה ימים, אע?!" הוא התקרב אליי, קצה אפו נגע בשלי.
"הייתי מעדיפה לנשק בול עץ." סיננתי.
"חבל שלא עשית את זה." הוא סינן בארס.
"חבל באמת…" השבתי.
הוא התרחק ממני וצעד לאחור,
"היי גלוריה, רוצה טרמפ הבייתה?" הוא שאל את גלוריה כשהוא עדיין מביט בי בתיעוב.
גלוריה קרנה באושר וחייכה ברוע כשמבטה נתקל בי.
הוא כרך את ידו סביב מותניה, ואני עמדתי להתפוצץ מבפנים.
מבטי לא זז ממנו, מהשנייה שהוא התרחק ועד לשנייה שהם טסו מול עניי על האופנוע.