עלי כותרת פרק 6: שינויים דרסטיים

dragon lance 31/03/2020 1933 צפיות אין תגובות

הסיפור המקורי נכתב ע״י Chase Shivers

https://www.asstr.org/~Chase_Shivers/index.html

ותורגם לעברית ע״י dragon lance

למען הסר ספק: עלילת הסיפור, הדמויות הנזכרות בו ושמותיהן הם כולם פרי דימיונו של הכותב. כל קשר בין עלילת הסיפור לבין אירועים שהתרחשו במציאות, כמו גם בין הדמויות הנזכרות ושמותיהן לדמויות או שמות של אנשים אמיתיים, חיים או מתים, הרי הוא מקרי בהחלט. ואין בו שום קשר למציאות

אזהרה!
סיפור זה זה מכיל מיניות מפורשת כולל קטעים עם קטינות
אין בסיפור אישור או כוונה לביצוע משהו ממנו במציאות בשום דרך ואופן
הסיפור הוא בדיוני בלבד
אם אינך מעוניין לקרוא סוג כזה של ספרות,
או שאתה מתחת לגיל 18 בבקשה לצאת מהסיפור!

פרק 6: שינויים דרסטיים

ורד התעוררה לפני וישבה לה בפינה בתחתונים שלה משחקת באייפד שלה כשירדתי מהמיטה. היא עדיין לבשה את התחתונים הצהובים של אתמול ואני נבהלתי ברגע שנזכרתי שגמרתי לה על החזייה שלה. תהיתי אם הזרע שלי התייבש על עורה. האם היא שמה לב לזה? האם ידעה מה זה? האם היא שונאת אותי בגלל זה?
במקום זאת, ורד אמרה "בוקר, אבא. הזמנתי שירות חדרים עבורנו. "
”תודה מתוקה, נהדר. איך ישנת?"
"יותר טוב מבימים האחרונים. אני שמחה שאף אחד לא יכה אותי כאן… "
הרגשתי כל כך רע עבורה. כמה קשה לחיות בבית שלא הרגשת בו בטוח, ושכל המהלך שלך אתה עשוי לקבל סטירה. לא הייתה לי שום כוונה להניח לה לחזור לגור עם ענת. אין סיכוי.
החלקתי מהמיטה והתלבשתי. ”אני תיכף חוזר, מתוקה. אני הולך לנסות להשיג שוב את אמא שלך. "
לקחתי את הטלפון שלי וירדתי למטה. הדלקתי סיגריה והבחנתי שיש הודעה קולית משלוש וחצי בוקר. הקשבתי והרגשתי בחילה.
"אממ… דוד… זה ענת… תשמע, אני אה… אני צריך שתבוא לקחת אותי. אני בבית מעצר, אני פה במעצר… רק תבוא לקחת אותי, בסדר?”
מה לעזאזל עשה ענת בכלא? שאלתי את עצמי
המחשבות שלי הלמו, היה לי מאוד קשה להתמודד עם הידיעה. חזרתי לחדר שלי. הארוחות שלנו הגיעו וישבתי רגע בשקט, והסתכלתי על ורד אוכלת את ארוחת הבוקר. היא אמרה,
”יש תשובה מאמא?"
"אה … כן." עניתי
לא ידעתי איך להסביר את זה, פשוט אמרתי לה את מה שאני יודע.
"היא, אה, היא בכלא. לא פירטו לי מה בידיוק קרה, אבל היא התקשרה והשאירה לי הודעה מוקדם בבוקר שהיא מוחזקת בבית מעצר. "
ורד נראתה קצת המומה לרגע, ואז אמרה, "אתה נוסע להביא אותה?"
"כן."
"הו."
"תראי, ורד, אני יודע שאת מוטרדת עכשיו ביחסים שלך עם אמא. גם אני. שום דבר לא השתנה ממה שדיברנו עליו אתמול, אבל אני לא יכול להשאיר אותה בכלא. היא זקוקה לעזרה… את רוצה לבוא איתי או שאתה מעדיף להישאר כאן? "
"כאן. אני לא רוצה להתמודד איתה. פשוט לא יכולה. "
”בסדר, אני מבין אותך. אני אתקשר ואבדוק אם היא עדיין בבית המעצר, אז אני הולך.את רוצה משהו שאני אקנה לך בדרך? או שהבריכה פתוחה אם תרצי לרדת קצת לשם. "
”אני מעדיפה פשוט להישאר כאן."
"אתקשר אליך כשאדע משהו, בסדר? אני אחזור כמה שיותר מהר. "
"בסדר, אבא."
השארתי את ורד בחדר לבד, אבל לא הייתה לי ברירה, באמת. למרות הכעס שחשתי כלפי ענת הייתי צריך לעזור לה. אולי לא מתוך אהבה, אבל בהחלט חברות, וממש רציתי לדאוג שהיא תקבל עזרה.
הגעתי לבית המעצר ואמרתי להם שאני רוצה לראות את ענת. הפקידה העלתה את הפרטים ושאלה, "מי אתה?" אמרתי לה שאני בעלה לשעבר של ענת ואב לבתנו. הפקידה אמרה, "אסור להכניס אותך. מכניסים משפחה בלבד."
שאלתי, "נו, אתה יכול לפחות להגיד לי אם היא בסדר? למה היא כאן? "
"סליחה, אני לא יכולה להגיד לך את זה באופן חוקי. אני יכול לקחת הודעה בשבילה. "
באותו רגע נכנס שוטר דרך הדלת מאחור ודיבר עם הפקידה. שמעתי את השם 'ענת' והתיישבתי. הפקיד הצביע עליי, והקצין שאל, "אתה דוד?… בוא איתי."
עקבתי אחר הקצין דרך הדלת חלפנו על פני מסדרונות עם דלתות מתכת כבדות לפני שנכנסנו לקטע שהיה בו עגלות בית חוליםעם במוניטורים, אזיקים ותחבושות, שהונחו ליד הדלתות. ככל הנראה בכלא היה גם מחלקה רפואית.
"סליחה אדוני הקצין… למה ענת כאן?"
”תכף אנחנו נסביר לך הכל. ענת ביקשה שאתה תבוא ואמרה שאין לה משפחה אחרת שתטפל בזה. אז הנה אתה כאן. "
פתחתי את דלת החדר והתקבלתי בהלם. ענת הייתה שרועה על המיטה, נראה היה שהיא ישנה, מחוברת לאינפוזיה ומוניטור, זרועותיה מכוסות בתחבושות, תחבושת נוספת על צווארה, פניה מרוקנים ונראו נורא. אישה מבוגרת ישבה ליד המיטה וקמה כשנכנסתי. "דוד? אני אילנה. בואו נצא לרגע החוצה. "
מחוץ לדלת לקחה אילנה את זרועי, ואמרה, "אני מצטערת, דוד. מה שקרה, אנו חושבים, הוא שענת ניסה להתאבד אמש. הייתה קטטה עם החבר שלה בבר. עדי ראייה אומרים שהיא חבטה ובעטה בו, הוא עזב את הבר, והיא נעלמה לשירותים. שוטרים נקראו למקום, הם מצאו אותה מדממת ובוכה בבאת התאים. הפרמדיקים טיפלו בה והביאו אותה לכאן. היא התעוררה בשלב כלשהו במהלך הלילה והתקשרה אליך, אני עדיין לא בטוחה איך עשתה את זה במצבה.“
מבט האימה על פניה עצר את אילנה והיא שתקה רגע בזמן שעיכלתי את דבריה. ענת ניסתה להרוג את עצמה?!
"ובכן, אני הייתי האחראית לתת עזרה ראשונה לאישה הזו. למרות המצב שלה, היא לא נזקקה לטיפול רפואי מיוחד, ולכן הביאו אותה לכאן להגנתה. כל דבר שתוכל להגיד לי עשוי לעזור לי לעזור לענת. "
סיפרתי על מה שורד סיפרה לי על בעיות השתייה של ענת, על החבר המגעיל שלה, על הסטירות שהיא נתנה לורד. סיפרתי לה איך היחס של ענת בזמן האחרון היה כה שונה מהאישה שהכרתי כשהתחתנתי איתה. אילנה רשמה ושאלה שאלות. לרוב השאלות לא היתה לי תשובה.
"האם לורד יש איפה להישאר? האם אתה אפוטרופוס חוקי שלה? "
"כן, היא יכולה להישאר איתי. יש לנו משמורת משותפת. "
"ובכן, דוד, אתה אף פעם לא יכול לדעת מתי זה יכול להיגמר. בהתבסס על מה שאני יודעת בשלב זה, היא תהיה כאן לפחות 72 שעות לטובתה, ואני מאוד חושדת שהיא תצטרך הערכה נוספת מבית החולים הפסיכולוגי. מה שהביא אותה לנקודה זו לא יתוקן בקלות. האם אתה מוכן לקחת את הורד, אולי לצמיתות? "
למרות התוכניות שלי להחזיר איתי את הורד, מעולם לא חשבתי שזה יהיה מהלך קבוע. עם זאת, זה לא שינה את תשובתי. "אני מוכן, כן אין לי בעיה עם זה. "
אילנה העבירה לי את המידע שאצטרך לקבל משמורת על ורד. הייתי צריך לקחת מספר מסמכים נוטריוניים ולהיות רשמית בשירותי רווחת הילדים בכניסה לתוכנית. התקשרתי לורד ואמרתי לה שאני בדרך חזרה לאסוף אותה, אבל לא אמרתי לה מה אני יודע על אמא שלה עדיין.
ורד חיכתה לי בלובי כשהגעתי למלון. היא לבשה חולצת טריקו פשוטה וג‘ינס קצר . עיניה היו אדומות, וידעתי שהיא בכתה. חיבקתי אותה בזרועותיי וליטפתי את שערה כשהיא מתייפחת. זה היה קורע לב. למרות כעסה על אמה, היא עדיין אהבה את ענת ודאגה לה. סיפרתי לה מה שידעתי, וכל הסיפור גרם לורד לבכות שוב.
הייתי צריך לחתום על מסמכים וקבעתי פגישה עם שירותי המשפחה כדי ללהעביר סופית את ורד לחזקתי.
ורד שתקה כשהלכתי לסדר את הניירת וחיכיתה במכונית כשהסברתי את מצבי בפני עובדת האחראית על התיק. זה לא לקח הרבה זמן עד שסיימתי, עובדת התיקים איחלה לי את הטוב ביותר.
עצרתי בגלידרייה ושכנעתי את ורד לקנות לה גלידה. היא עדיין בכתה קצת, לא בהכרח הרגישה טוב יותר.
אבל בכל זאת נראה כאילו ורד התעודד מעט
חזרנו לבית של ענת הבית היה ריק ולא היה שם אף אחד. לקח לנו כמה שעות כדי לארוז את הדברים, ארזנו לורד את הדברים שהיו דרושים לה ושמנו אותם במזוודות ובכמה ארגזי אריזה שרכשנו. התקשרתי לחברת ההובלה וקבעתי שיאספו אותם מחר בבוקר.
ישבנו אני וורד בשקט על המיטה. "אתה בסדר מתוקה שלי?"
"אבא … אני לא מתוקה." היא לא חייכה. "כל דבר חוץ ממתוקה… ככה… ככה אמא כינתה אותי לאחרונה…"
אאה. "בסדר… יש לך כינוי אחר שאתה מעדיפה?״
סוף סוף ורד חייכה. "אתה יכול פשוט לקרוא לי ורד״
הילדה שלי חזרה, אפילו רק רגע, ותוך זמן קצר היינו מוכן לצאת לארוחת הערב. אכלנו המבורגרים ושתינו מילקשייק, המאכלים שורד הכי אהבה. הצעתי לורד ללכת לסרט להוריד בשביל להירגע ממה שקרה בימים האחרונים,הלכנו לקולנוע התיישבנו באולם כמעט ריק וצפינו במותחן רומנטי.
באמצע הדרך ורד רכנה עלי והניח את ראשה על כתפי. עטפתי בזרועי סביבה וחיבקתי אותה לחיכי. לא היה שום דבר מיני במה שעשינו, רק אבא ובת אוחזים אחד בשני ושוכחים את הפחדים שלנו.
הסרט הסתיים ופנינו חזרה הביתה.
התקלחתי, לבשתי זוג מכנסיים קצרים. ורד נכנסה אחרי להתקלח. כשחזרתי, המים עדיין היו פתוחים.
על הרצפה היו אותה חזייה ותחתונים שהיא לבשה במשך היומיים האחרונים. לא יכולתי לעמוד בפיתוי ליהנות מהם שוב, למרות שהשתדלתי מאוד להרגיע את העוררות שלי.
נשכבתי על המיטה והסתכלתי בחזייה. הזרע המיובש שלי נראה. היא הייתה חייבת לראות את כשהיא לבשה את החזייה! הרגשתי רגע של אשמה ואחריו רגע חזק יותר של עוררות.
משכתי את תחתונים של ורד אל פני והרחתי אותם שוב. הניחוח היה חזק יותר מהלילה שלפני, שעות של זיעה ופחד והפרשות מהנרתיק הפכו את המפשעה לדביקה וחריפה. שאפתי את ריחותיה הנשיים והרגשתי שהזין שלי פועם. התחלתי ללטף, הסתכלתי מקרוב על מפשעת התחתונים.
בתוך הבד הדביק והחלקלק בתחתונים של ורד ראיתי כמה שערות שחורות ומתולתלות. המחשבה על בתי ועל השדיים והנרתיק שלה שלחו אותי למעלה. למרות שהייתי בן אדם עם שיקול דעת, למרות זאת שפכתי שוב את הזרעים שלי אל תוך החזייה, התזתי את הזרע במקום בו היו הציצים הצעירים של בתי רגעים ספורים לפני. שלושה התזות מהירות הותיר את החזייה מרופדת בכפפות זרע לבנות.
זרקתי את התחתונים על הרצפה ואז לפני שהבנתי מה שעשיתי, ורד פתחה את דלת האמבטיה לפני שהספקתי להסתיר את מעשיי.
היא שוב לבשה רק מגבת, שערה תלוי רטוב ומשוחרר על כתפיה. "אבא, זרוק אליי את התחתונים שלי, בבקשה?"
רעדתי כשאספתי את החזייה והתחתונים שלה, חשבתי רגע, אמרתי, "אה, אתה לא רוצה זוג נקי."
היא הסמיקה, והסתכלה למטה. "אין לך אחרים. אמא לא קנתה לי תחתונים חדשים כבר הרבה זמן. בדרך כלל פשוט לעשות שימוש חוזר אלה … "
התביישתי לגמרי. זה היה מספיק גרוע שמילאתי את לחזייה בזרעים שלי, בידיעה שהיא עלולה לתפוס אותי, אבל לא לי הרבה מה לעשות, אלה התחתונים היחידים שהיו לה ולא ידעתי שאמא שלה לא קנתה לה תחתונים אחרים.
גמגמתי…
“אה… בסדר… אממ, ובכן, אני חושב שאת לא צריכה ללבוש אותם הלילה אם אתה רוצה להישאר נקיה… הם נורא מלוכלכים" ניסיתי למצוא דרך למנוע ממנה לשים לב לזרעים שלי. ”ומחר נלך לקנות לך כמה תחתונים חדשים."
היא הסמיקה שוב. "אבא… כן, אז בסדר מצידך?"
"כמובן."
למרות שידעתי שלא רציתי לעשות זאת.
סובבתי את הגב והעמדתי פנים שאני מתעלם ממנה כשהיא הייתה מוכנה להיכנס למיטה. היא שמרה את המגבת סביב גופה, ויכולתי לראות אותה במראה כשהיא מתכופפת להרים את התחתונים שלה.
במשך שניות קצרות ראיתי את איבר המין של בתי. נפוח וורוד, עדיין רטוב מהמקלחת. ואז זה קרה.
היא הביטה בחזייה שלה, סובבה אותה בידה. ידעתי שהיא מסתכלת על ההזרעים שלי. ידעתי שאני אבא נורא ושהיא תפסה אותי. הפחדים שלי רצו להם בראשי והמחשבות והשאירו את ליבי הולם ומתוח.
אבל ורד לא אמרה דבר, פשוט לקחה את החזייה והתחתונים שלה והכניסה אותם לתיק שלה.
היא החליקה למיטה ואז הסירה את המגבת שלה והניחה אותה על השולחן לידה.
נכנסתי גם אני בזהירות למיטה, שמרתי מרחק בטוח בינינו, לבשתי את מכנסי המכנסיים שלי כשריון כנגד נגיעה בגופה.
"לילה טוב, אבא.“ אמרה ורד
"חלומות מתוקים מתוק." עניתי
עד מהרה היא נרדמה ובשלב מסוים הצרפתי גם אני אליה ונרדמתי. רגע לפני שאיבדתי את עצמי לחלומות, התחלתי להבין את ההשלכות של חייה של ורד איתי. הגעתי למצב שלעתים קרובות פינטזתי עליו, תוהה תוהה לעצמי מה עלול לקרות בהמשך. הבת שלי תהיה כל כך קרובה אליי. לפעמים לא מסוגל להסתיר את העוררות שלי ממנה. היא לבשה את החזייה עם הזרעים שלי למען השם! אני תוהה מה אוכל לעשות איתה באותו הבית? מיליון שאלות ודגלים אדומים וניחוח הבת הצעירה שלי, השתלבו להם בכדי להעניק לי חלומות מפחידים וארוטיים, חלומות ששנאתי ואהבתי בבת אחת.

סוף פרק 6


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
19 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך