עלי כותרת פרק 3: מפלים

הסיפור המקורי נכתב ע״י Chase Shivers

https://www.asstr.org/~Chase_Shivers/index.html

ותורגם לעברית ע״י dragon lance

למען הסר ספק: עלילת הסיפור, הדמויות הנזכרות בו ושמותיהן הם כולם פרי דימיונו של הכותב.  כל קשר בין עלילת הסיפור לבין ארועים שהתרחשו במציאות, כמו גם בין הדמויות הנזכרות ושמותיהן לדמויות או שמות של אנשים אמיתיים, חיים או מתים, הרי הוא מקרי בהחלט. ואין שום קשר למציאות

אזהרה!

סיפור זה זה מכיל מיניות מפורשת כולל קטעים עם קטינות

אין בסיפור אישור או כוונה לביצוע משהו ממנו במציאות בשום דרך ואופן

הסיפור הוא בדיוני בלבד

אם אינך מעוניין לקרוא סוג כזה של ספרות,

או שאתה מתחת לגיל 18 בבקשה לצאת מהסיפור!

פרק 3: מפלים

למחרת בבוקר שמתי לי על האש מים רותחים לקפה וכיכר לחם פריך שחיממתי על הגחלים.

דליה ולילי התעוררו מאוחר יותר. שתיהן לבשו גלימות על כותנות לילה, שערן פרוע ומבולגן. דליה הביטה בי בחיוך מבייש, היה נראה עליה שהיא רגועה  יותר ובטוחה עכשיו אחרי שפתחה לי את סודותיה בלילה הקודם.

”בוקר טוב בנות" קראתי אליהם.

לילי החזיקה גליל נייר טואלט בידה ומלמלה 'בוקר' כשפנתה אל בין העצים להתפנות. דליה התיישבה על הכסא והתבוננה באש. ”רוצה קפה? שאלתי. "

”בטח." השיבה דליה. היא הביטה בי, העיפה מבט לעבר לילי  מוודאת שהיא לא נמצאת לידה, ואמרה "תודה, דוד. אני… מעולם לא סיפרתי למישהו על… עלי ועל לילי. רק הפסיכולוג שלי ידע עלינו רק לפני כל מה שהתחיל איתה ברציני אתה יודע, ומאז… אני שונא את עצמי אבל אני לא יכול להפסיק עם זה דוד.

אני גורמת לה להרגיש טוב, והיא עושה את אותו הדבר בשבילי. אולי זאת הדרך של שנינו עם זה שבעלי עזב אותנו. אני יודע שזה לא תירוץ … אין תירוץ לדבר כזה.

"כמו שאמרתי לך אמש, אני לא יודע מה לחשוב."

"מה אתה חושב שאני עושה למחייתי, דוד? יש לך רעיון כלשהו?"

חשבתי על זה לשנייה.

דליה נראית לי כמישהי שיש לה גישה מקצועית, אבל לא מנהלת משרדים מחניקים או מנהלת חשבונות, יותר כמו מורה, אולי מנהלת ארגון חברתי.

"אני לא יודע״ עניתי לה בקצרה

היא נאנחה, ואמרה… “אני עובדת בתור סנגורית של קורבנות תקיפה מינית. אני תומכת בקורבנות תקיפה מינית בגיל צעיר… "

חשבתי על מה שהיא אמרה לרגע, חשבתי על ההבדל בין מה שהיא עשתה כדי לעזור לאחרים, לבין איך שהיא פעלה כדי לעזור לעצמה. ”זה ממש… אירוני."

"אני חושבת שהעבודה שלי תורמת ליחסים שלי עם ליליאן. אני… רוצה לגרום לה להרגיש טוב, כמו הקורבנות שאני עוזרת להם. אבל… ליליאן… היא לא הייתה הקורבן, לפחות לא בראשה. היא לא רואה את זה ככה, לא עם אביה ולא איתי. הנה אני, נלחמת על ילדים ונשים שעוברים התעללות, ואני בעמי מקיימת מערכת יחסים אינטימית מינית עם הבת, בת התשע שלי! נאבקתי עם זה הרבה זמן, אבל ליליאן סירבה והתקשה לאותה השלכה של מה שאביה עשה לה שזה לא הוא שכפה עליה לעשות את זה. הכל הגיע מרצונה החופשי "

נראה היה שדליה נלחמת בדמעות, וניסיתי להתחמק מהטראומה הרגשית על ידי ערבוב הקפה שלנו. שאלתי… “אה, איך אוהבת את הקפה קליל?"

"כן, תודה." השיבה דליה

הושטתי לה את ספל הקפה, ונתתי לה לההרגע קצת.

לגמנו קפה בשתיקה עד שלילי חזרה, הילדה התיישבה גם היא על הכסא לידנו. המחשבות שלי כלפיה השתנו רבות מאז הערב הקודם, אשמותי ודאגותי הכריעו את עוררותי. דליה ביקשה סליחה יש לי להתפנות ולקחה את נייר הטואלט ליער. לילי ישבה בשקט והביטה באש.

התלבטתי מה לומר. הייתי צריך לשאול את הילדה שאלות. לדעתי לא נתנה לי מנוח אם היא נפגעה ממני אתמול.

"לילי … אני יכול לשאול אותך שאלה אחת או שתיים?"

”כן בטח…" השיבה לילי

”את יודעת שיש לי בת בת שלוש עשרה… והיא לפעמים מתעצבנת עליי על כך שהיא גורם לה לעשות דברים שהיא לא רוצה לעשות…  השאלה. שלי היא… האם אמא שלך אי פעם… גרמה לך לעשות דברים שאתה לא רצית לעשות? "

"אממ … כמו מה?" שאלה לילי

לעזאזל, היא גרמה לי לנסח את זה יותר ברור.

"כאילו, אה, את יודעת, דברים שמבוגרים עושים, אבל לפעמים גורמים אחר כך להבין שזה בסדר? כשהם לא רוצים בהתחלה? "

"כמו סקס?"

גימגמתי. "כן, כן, אה, כמו סקס."

היא חשבה רגע. "לעולם לא."

”מעולם היא לא הכריחה אותך לעשות איתה דברים, או לעשות לה או שהיא עשתה לך דברים … שלא באמת רצית לעשות?"

היא הביטה בי במבט תקיף ואמרה בנחרצות.

"ברצינות. לעולם לא."

עיכלתי את זה אחרי כמה שניות, וניסיתי מושג אחר.

"לילי, אני לא כועס או חושב שאת עשית משהו לא בסדר, טוב? אני פשוט … אמא שלך מתמודדת עם זה כל הזמן, לפעמים, מבוגרים חושבים שילדים אומרים שהם רוצים לעשות משהו אבל זה לא כך. זה… וואו, קשה לדבר איתך על זה… לפעמים, המבוגר הוא זה שרוצה והילד ילך עם זה כי הוא חושב שזה בסדר, את מבינה למה אני מתכוון? "

"אמרתי לך. היא אף פעם לא מכריחה אותי לעשות דברים שאני לא רוצה, בסדר?"

היא כעסה עלי, אבל לא יכולתי שלא לשאול. עדיין לא הייתי משוכנע, והתגובות של ההגנה של לילי גרמו לי לחשוד עוד יותר. עם זאת, הייתי תקוע עם סירובה לענות עוד יותר, ושחררתי את זה לעת עתה, ורציתי לשאול אותה שאלות נוספות כשיהיה לי זמן אחר כך באותו היום.

"לילי, את רוצה משהו לשתות או לאכול? אני בדיוק עומד לשלוק לי ביצים כמה ביצים עם לחם לארוחת בוקר. את רוצה גם?"

"בטח, ביצים ולחם. יש לנו גם קצת שוקו בקראוון, אני אביא אותו. "

היא קמה והלכה לכיוון הקראוון, נעלמה רגע וחזרה עם בקבוק שוקו קר. שלקתי את הביצים, מספיק לשלושתנו, דליה חזרה כשמתי אותם בתוך הלחם.

"לילי, התרחצת?"

"כן."

"תשובה שנייה?" הביטה בה דליה

"לא."

”טוב, לך לשטוף את הגוף שלך, אני כבר אצטרף אליך."

השניים ירדו למים עם בקבוק סבון שטפו את הגוף וניקו את ידיהם.

הבושה והאשמה שלי מאתמול מנעו ממני לצפות במשהו, ניסיתי בכל כוחי לשכוח את הדימויים של האם והבת הצעירה שהשתכשכו להם במים.

הן חזרו, התייבשו, לבשו את חלוקיהן ואכלו את הביצים עם הלחם החם.

מזגתי לעצמי כוס קפה שני ועשיתי את אותו הדבר עבור דליה. אכלנו במהירות, ציפורים צייצו בקולי קולות  בצמרות העצים.

“אני הולך לדוג." הצהירה לילי הלכה לקראוון והביטה את ציוד הדייג ופנתה אל הנחל  קצת יותר רחוק במורד הזרם, מקום רדוד יותר ואפשר לתפוס שם דגים. ראינו אותה עוזבת, הילדה לבושה עכשיו ג'ינס וסווטשירט, שורקת, ומזמזמת לעצמה.

דליה הלכה אל הקראוון וחזרה עם זוג מכנסי ג'ינס כחולים וחולצת פלנל פרחונית מדהימה. שדיה בלטו עכשיו יותר מתחת לבד הצמוד. מקפצים להן כאילו לא לבשה דבר מתחת לפלנל. "הייתי רוצה לצאת לטיול לשני המפלים במעלה הזרם, מעוניין להצטרף אליי?"

"בטח, אני אוהב את המקום הזה. אבל לטיול צריך לקחת קצת אספקה בתרמיל שלי. תן לי כמה כמה דקות טוב לארגן אותו."

"אוקי." בינתיים כשהתכוננתי, דליה הלכה לספר ללילי על הטיול שלנו. ארזתי שלושה ליטר מים, קרקרים, צימוקים, כמה כוסות אגוזי מלך וחתיכות של לחם הבוקר וקצת גבינה קשה. בחבילה כבר הייתה ערכת עזרה ראשונה, סכין, ועוד דברים רבים שבדרך כלל צריך בטיול, כך שלא לקח זמן רב לחגור אותה ולרדת למקום הדייג של לילי.

לנערה כבר היה פורל שמן על חוט ששעלה מתוך הנחל.

"וואו, זה נחמד איזה יופי של תפיסה לילי. אתה גם תנקי אותו? "

"כן. אבא שלי לימד אותי איך לעשות את זה. אמא לא תיגע בהן, היא נגעלת מזה.” צחקקה.

"לא אני לא״. אמרה דליה. אבל אשמח לבשל אותם. "דליה חייכה אלי. "אוקיי, ילדה, אנחנו יוצאים לדרך. אתה מכיר את החוקים. השתמש במשרוקית אם אתה זקוק לעזרה. אחרת, אל תעבורי מעבר לאזור המחנה. את יודעת למצוא את המפלים במעלה הזרם, נכון? "

"כן, כן, את יודעת שאני יכולה למצוא את זה."

"אוקיי, אוהב אותך, לילי." 

"ביי."

פנינו לעבר שביל שיוצא מהמחנה ופנינו צפונה עולים במעלה ההר. טיילתי פעמים רבות למפלים, בדרך כלל הטרק בעלייה, בדרך כלל לקח כמעט שעתיים. התמדנו ללכת בקצב מהיר ודליה הרגיש צורך לדבר איתי על משהו, ושאלה אותי שאלה שלא ציפיתי לה.

"הבת שלך מאוננת?"

"אה… אממ… אני לא יודע… אני מניח, כנראה, כן …״

"אז מעולם לא ראית או שמעת אותה מאוננת?"

"לעולם לא. פשוט… רק הרחתי את התחתונים שלה. זה הכל."

”למה את שואלת, דליה?"

"דוד… זה ממש קשה, לחיות עם הסודות שלי… אין לי עם מי לדבר. אני לא יכולה לפנות לפסיכולוג כי הם נדרשים כחוק לפנות למשטרה, ובצדק! אני רואה בנות יום יום שעוברות התעללות, וטראומות בעקבות גילוי עריות של ההורים. אני לא יכולה ליישב את הפעולות שלי עם מה שאני יודע שלא נכון. אני לא יכולה לספר לאף אחד… לאף אחד… "

"טוב… אני… אני יכול להבין, אני מניח."

עדיין לא הייתי משוכנע, אך עד כה לא ראיתי ראיות ישירות לכך שלילי עברה התעללות מצד דליה או אבא שלה, לפחות לא בדבר הגורם תחושת נזק פיזי / רגשי. "האם את… עושה את זה איתה בקביעות?“

"כן … כן, אנחנו עושות את זה הרבה. אני חושבת שאני שולטת בזה היטב, אף פעם אני לא כופה עליה לעשות משהו שהיא לא רוצה, רק מה שמפליא אותי, זה שהיא רוצה את זה, אתה מבין? היא בעצמה נהנית מזה. אבל … אני חושבת על זה הרבה… על האשמה שלי, על כמה שזה מרגש כשהיא איתי, כמה אני אוהבת לגרום לה להרגיש טוב… אחרי מה שעבר עליה עם אבא שלה, מעולם לא ציפיתי לעשות את אותו הדבר, אבל… אבל לא משנה כמה ניסיתי להרגיש אחרת, זה… היא גורמת לי להרגיש טוב דוד, זה מדהים כמה שזה טוב.

"אז … הבת שלך מתבגרת … זה דבר מדהים לגלות, לא? אתם לא חושבים על ילדיכם כיצורים מיניים, אבל ברגע שהם מתחילים להראות את זה… קשה שלא לחשוב על זה. אז אתה חושב עליה לעיתים קרובות … מחשבות מיניות? "

הרגשתי לא בנוח כשהתוודאתי בפני דליה על מה שאני חושב, לא רציתי לחשוף את כל הפנטזיות הסודיות שלי לגבי ורד. במקום זאת, הבנתי שאני רוצה להיפתח למישהו, ושהמישהו הזה זאת דליה.

"אני מודה… אני כן… מפנטז עליה לפעמים. אבל זאת רק פנטזיה, הכל רק בראש שלי. אבל… כן, בהתחלה זה היה רק הריגוש של לרחרח את התחתונים שלה. היא הייתה אז רק בת שבע, ותאמיני או לא, לא הרגשתי משהו מיוחד עליה, בדיוק כמו שהריח של התחתונים שלה. בטח, היה ריגוש בידיעה שזאת הבת שלי, אבל זהו זה הכל שום דבר מיני. "

היא לקחה את ידי בידייה כשדיברתי בגלוי על הפנטזיות שלי.

"אבל אז בסביבות גיל שתים עשרה בערך, היא התחילה להיראות אחרת. להריח אחרת. היא נהייתה ממש בוגרת, את יודעת.. מצאתי את עצמי צופה בה שוכבת ליד הבריכה או מתכופפת להרים משהו או שוכבת על הספה צופה בטלוויזיה. המוח שלי יצר תרחישים שבהם אוכל לגעת בה, ברכות, ובסופו של דבר, להתעלס איתה.”

איבר המין שלי התרומם באותו רגע במכנסי רק מהמחשבה, ואצבעותיה החמות של דליה אחזו בי יותר חזק.

"כמוך נלחמתי ברגשות, בפנטזיות שלי. אבל בכל פעם שמצאתי ורחרחתי את תחתוניה, התעוררתי יותר מהמחשבה עליה. מעולם, מעולם לא עשיתי משהו מעבר לזה, רק הסתכלתי עליה מרחוק והרחתי את התחתונים שלה.

ברגע שהיא התחילה ללבוש חזייה, המחשבות שלי עליה התחזקו.

הרחתי  את התחתונים שלה ואוננתי על החזיה שלה, ואזהחזירתי אותם למגירה שלה. כל כך התעוררתי בידיעה שהיא לובשת חזייה שיש בה את הזרע שלי. "

שמעתי את דליה לוחשת, "וואו…" ונראה שהיא רעדה מעט.

המשכתי, "היא ילדה מתוקה, באמת, אני אף פעם לא רוצה שהיא תיפגע, והקפדתי אף פעם לא לעבור את הקו. פרט להריח לה את התחתונים. פכם גם תפסתי כמה הצצות בתחתונים שלה כשהיא גדלה, ויותר מפעמים ספורות הרחרחתי את אותם התחתונים בהמשך אותו יום.

״בסביבות גיל שתים עשרה, כשניחוחותיה התחלפו לראשונה, התחתונים שלה התחילו להיות לחים יותר, לפעמים דביקים, לפעמים חלקלקים. לפעמים מצאתי פריקה עבה ולבנה עדינה וחמה על הבד…

״אני… וואו, דליה מעולם לא חשבתי שאגיד לאף אחד את זה. אני מעבר דיברתי כבר יותר מידי, סליחה. "

דליה ענתה לי ברוך

"לא, זה בסדר דוד. אני יודעת. אני יודעת בדיוק למה אתה מתכוון. תודה… ששיתפת את זה איתי. זה עוזר לדעת שאני לא היחידה שמסוכסת עם משהו כזה.“

המפל הראשון היה באופק וישבנו על הגדה העשבית הסמוכה.

”רעבה דליה? הייתי חייב משהו לאכול אחרי שסיפרתילדליה את הסודות הכי סודיים שלי. "

"בטח."

רכנתי לעבר דליה, וכשהיא לא התנגדה לנשיקתי, לקחתי את שדיה הכבדים לידיים.

הציצים שלה היו מלאים, בשרניים, הציפו את אצבעותיי. פתחתי את הכפתור החולצה וחשפתי את חזה ההמדהים שלה. הפטמות הוורודות שלה היו צמודות וקשות ואני מצצתי אחת לפה אוהב את משקל שדיה האימהים. מצצתי את האחת ואז את השנייה, ידי רצות על גופה, מעבר לגרונה, במורד גבה.

הורדתי את הג'ינס והתחתונים שלה, שמתי את ראשי בין רגליה ושאפתי. היא הייתה רעננה ומעוררת, יכולתי להריח את הכוס הרטוב שלה ואת הזיעה שלה, הפות שלה רטוב וחלקה.

דליה גנחה ככשליקקתי לה את הדגדגן שלה, עולה מתחת למכסה המנוע שלה. ליקקתי את השוק הנפוח שלה, ושפתי הכוס שלה נפרדות למעלה ולמטה. שמעתי אותה מתנשמת, נאנחת, ירכיה מתחילות להתפתל סביב ראשי.

רציתי אותה נואשות באותו הרגע, הייתי צריך להרגיש אותה בפנים, להרגיש את הערוץ שלה סוחט את איבר המין שלי. קמתי מעל דליה, הסתכלתי לה עמוק בעיניים. הורדתי את מכנסי כשהיא מחזיקה אותי אליה ונישקה את צווארי. הזין שלי זינק וטפח על איבר המין שלה, והביא גניחה רכה על שפתיה.

איבר המין שלי החליק מעלה ומטה על הכוס המגולח שלה ואז התמקם לו בפתח שלה. דחפתי מטה וקדימה, החלקתי את הזין שלי לנרתיק החלק של דליה. היא גנחה ונאנקה נגדי כשרכבתי על הפרח שלה. כל הזמן שההזדיינו, מחשבות על הזרעתה עברו לי בראש. אני לא יודע למה. לא טרחתי לשאול אם היא עדיין יכולה להרות, או אם היא נמצאת בכלל בהריון, אבל כשזיינתי את  הכוס שלה פנימה והחוצה, דמיינתי את התינוק של שנינו נשתל בה עכשיו עם הזרע שלי.

שאפתי ודחפתי, היא צעקה והגיעה לשיאה, "אואההה … אוההה … אהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההו …

יריתי חזק, וזרקתי את זרעי לתןך הנרתיק שלה. חבטתי שוב ושוב עושה כמיטב יכולתי להכניס לתוכה כמה שיותר זרעים, ריססתי את הזרע עמוק לתוך רחמה, ודמיינתי את הילד שלנו צומח בתוכה.

זו הייתה אחת האורגזמות החזקות ביותר שהיו לי בחיים. השיחות הארוכות איתה אתמול והיום על לילי ועל ורד. האישה היפה שמתחתי, היצור ההמדהים הזה שחלקה אתי את סודותיה הכי כמוסים ולמדה כמה מהסודות הכי כמוסים משלי. הידיעה שזרעתי אותה ועשוי למצוא ביצית. זו הייתה חוויה מדהימה.

איבר המין שלי נח בתוך דליה כשהתנשקנו. נשארתי מעליה, הרגשתי את עווית התעלה שלה, סוחט וחולב את כל אורך הזין שלי, כאשר הזרע שלי ספוג בתוכה. נשארתי קשה והיא התחילה לנוע תחתי לאט, לחשה לי באוזן, "שוב קדימה בי."

הזין שלי עמד לו שוב וחלקלקות הזרע שלי  על כל אורכו הכניס את הזין שלי שוב בקלות בתוך הכוס שלה. היא המשיכה לוחשת באוזני, שוב ושוב ושוב, ”תגמור לי בפנים… תפוצץ אותי בזרעים…" היא זזה כמו מטורפת מזיינת אותי כל כך חזק, מהר יותר ויותר, נושמת חזק יותר. הרגשתי אותה נרעדת, רועדת כולה, הרגליים שלה רועדות, רגליה מתרוממות בלי שליטה תזריע אותי…"

התחלתי להלום בכוס שלה, מחליק פנימה והחוצה לאורך הפיר שלי. צעקתי, מתפוצץ …ואווו… אני גומר כל כך חזק… אלוהים אדירים…. דליה… השפרתי כמות נכבדה של זרע נוסף לתוך הנרתיק של דליה, ממלא אותה פעם שנייה, הזרע שלי מבעבע בתוך הנרתיק שלה. היא צעקה כשאני גמרתי לה בתוך הכוס, מתפתלת תחתי, מרגישה את כל הזרעים שלי בתוך הבטן שלה.

החזקנו הרבה זמן, כשהזרע שלי ספוג בתוך הכוס שלה. הזין שלי בסופו של דבר התרכך והחליק החוצה. היא דחפה אותי וסגרה את רגליה, הכוס שלה כולו דולף מרוב הזרע שהתפזר על האדמה.

דליה מיהרה להלביש את התחתונים שלה ואז את מכנסיה. היא עצרה לפני שכפתרה את חולצתה וחיבקה אותי. החזרתי את האחיזה והעברתי את ידי על שדיה הכבדים, מנשקת את צווארה ולחייה.

לא אמרנו כמה דקות, פשוט ישבנו עם ידיים משולבות והסתכלנו על המפל שוצף לו. זה היה רגע כה שליו למרות המהומה והרגשות והאשמה והבושה שקו עכשיו ברקע. הכל נשטף על ידי המים הצלולים.

אחר הצהריים התחלנו לחזור חזרה למחנה וכעבור שעתיים הגענו ממכיוון היער והסתכלנו באתר המחנה.

מה שראיתי שם גרם לי לעצור את נישמתי לבהות ולא להאמין למה שאני רואה.

בכיסא שלצד האש, עם רגליים פתוחות מולי, ישבה לילי, יד נעה במהירות בין ירכיה. עיניה היו עצומות.

דליה, כמוני, נעצרה, הביטה בי בשאלה שלא ממש הצלחתי להבין.

לילי רעדה, נרעדה כולה, לא השמיעה קול בכלל, פיה נפער בצעקה שקטה. היא שיפשפה, ושיפשה מהר יותר ויותר, הכניסה את אצבעותיה לתוך הכוס הצר שלה, ממש מזיינת את עצמה עם האצבעות שלה. ואז פתאום נרעדה, הידקה את ירכיה, פניה מתהדקות והפה שלה פתוח. הילדה בת התשע גמרה כל כך חזק, ירכיה מתרוממות ורועדות להן על הכסא.

לא יכולתי לזוז. צפיתי בילדה לא מאמין למראה עיני כשצפיתי בילדה מאוננת וגומרת.

דליה הסתכלה עלי שוב, ופעם נוספת לא ידעתי מה אומר המבט שלה.

לילי פקחה סוף סוף את עיניה, וראתה אותנו, צווחה, סגרה את רגליה ורצה במהירות לקראוון.

לא היה לי מושג מה לומר.

סוף פרק 3