עלייה לתיכון

עלייה לתיכון:
בוקר של התיכון, אומר להיות יום מרגש אך אצלי זה לא כך.
רעש השעון המעורר מצלצל חזק מתמיד, אך בלי חשק לקום מהמיטה. שומעת קול חמים ונעים קורא בשמי, "רוני… רוני..". פוקחת את עיניי ורואה את אמי, "רוני חמודה את תאחרי" אומרת אמי מלטפת את פני תוך כדי. מרגישה את ידיה החמה של אמי לכמה רגעים אך חולף הרגע. הדקות חולפת ואני קמה לאט.
מסתכלת כדי לבדוק את השעה, "לעזאזל" אומרת לעצמי אני בטוח אאחר על היום הראשון. מתארגנת תוך כמה דקות, ויוצאת.
בדרכי לבית הספר אני לא רואה איש מבית ספרי, נושמת לעצמי נשימת הקלה וממשיכה ללכת.
לפתע מרגישה שמשהו התנגש בי ומהר מאוד מאבדת שוויי משקל ונופלת. שומעת קול "את בסדר?" אני מתרוממת "אתה יכול לראות לאן אתה הולך ?" אומרת מסיטה את מבטי לעבר אותו איש ורואה בחור בערך בגילי, עם שיער שטניי עיניים ירקות וגבוה ממני באיזה עשר סנטימטרים ובאותו בית ספר שלי. "סליחה "הוא אומר "פשוט מיהרתי לבית ספר כי אני הולך לאחר."
אחרי כמה דקות מביכות אני ממשיכה ללכת לבית הספר. נראה כי אותו בחור רצה להגיד משהו אך הוא התחרט על כך.
באופק רואה את בית הספר. אחרי כמה דקות אני מגיעה לבית הספר, מסתכלת על השומר ועל המורים אשר עוברים בדרך. המורים והשומר שולחים לעברי מבטים מעוצבנים. למה הם מסתכלים עלי כך חושבת לעצמי, אני נעמדת מול הכיתה שלי דופקת בדלת ונכנסת, המורה מסיטה את מבטה לעברי וכך גם כולם. "סליחה על האיחור" אני אומרת בלחש. המורה מסתכלת עלי במבט עצבני ומאוכזב "תשבי שם" מצביעה לסוף הכיתה, אני עושה כדבריה ומתיישבת בסוף הכיתה ליד החלון.
מסתכלת על העצים אשר אפשר לראות דרך החלון, מידי פעם רואה תלמידים אשר עוברים. המורה קוראת לעברי כמה פעמים אך אניני שומעת אותה אני מתרכזת בציפור אשר נשארה לבדה. היא עפה ללא יעד לבדה ובודדה חושבת לעצמי. "רוני!!" המורה אומרת בקול, מסיטה את מבטי מין החלון ומסתכלת על המורה "כן?" אומרת, המורה נראתה אף יותר עצבנתי "תתרכזי בשיעור" היא אומרת כשמנסה לשמור על מצב רוחה. כול התלמידים נעוצים בי מבטים מוזרים אך אני מתעלמת מהם.
השיעורים עוברים ואיתה מגיעה ההפסקה. אני מסתכלת סביבי וקולטת שכולם כבר התחלקו לקבוצות.
אני שומעת רעש פתאומי מקבוצות הנערות שלידי, אני מרימה את מבטי לרגע קט וקולטת את אותו בחור מהבוקר, הוא מתקדם לעברי ואני שומעת את הבנות מתלחשות בניהן "הוא בא אלינו!!" אחת מהן אומרת. אותו בחור נעצר מול שולחני. אני מרגישה את מבטן החודר של אותן נערות, הוא כואב כל כך חושבת לעצמי, מרימה מבט לעברו "אתה רוצה פוסטר או משהו?" אומרת ,נראה שמבטן נהיה אף קשה יותר." רציתי להתנצל על מיקודם, אגב שמי הוא "אני קוטעת אותו "זה בסדר, ואני לא ממש שאלתי מה שמך.. "אני אומרת. אני לא רוצה להתחבר לאנשים פשוט תבין את זה, וגם אין לי עניין בכך מחשבה זו חולפת בראשי. הוא מסתכל עלי כמה דקות בפירור פה ועושה רושם שגם הבנות, מבטן יותר קודר ממקודם אמרתי משהו מוזר. אני מתרוממת "אתה רוצה להגיד עוד משהו?" שואלת נראה שהבחור עדיין בשוק, "אם אין לך מה להגיד אז אני אלך לי" אומרת, אני באה לעזוב אך משהו תופס את ידי מסתכלת לאחור ורואה שזה אותו בחור. אומנם הוא תפס אותי די חזק אך אני מרגישה את עורו החם נוגע בעורי והוא נעים. "אתה רוצה להגיד משהו?" הוא מהסס לכמה רגעים "שמי הוא טום" הוא אומר אני מסתכלת אליו במבט מבולבל "למה אתה אומר לי את שמך?" אומרת הוא נראה די נבוך "רציתי שתדעי", הוא משיב משתחררת מאחיזתו ויוצאת החוצה בחיי כל תלמידי בית הספר האלו די מוזרים מה הקטע שלהם .
חושבת על מקום שאף אחד לא יפרע לי, אולי אני אלך לגג, כן בגג היה שקט. עולה לגג ומרגישה רוחה קרירה מזיזה את שערי, נושמת את האוויר ומסתכלת על השמיים מחייכת קצת. "את יודעת לחייך גם" שומעת קול, אך הקול הזה מוכר לי מסתובבת ורואה את טום.