עכשיו כבר נימאס לי הם ביחד?-פרק 1

כמתי בבוקר מנפילה ממיטת הקומותיים שלי ושל אבא שלי בכאב
כשפתחתי את העניים שלי ראיתי את נעלי העקב של המחורגת שלי(
המכשפה החורגת שלי ) היא צעקה עליי
"עדי טינופת שכמותך אביך מת בלילה ואני מביאה אותך לפנימייה
בנוי-יורק היא הכי טובה"
"מהההההההההההההההה???????????????????
אבל אני לא רוצה עוד לא ארזתי ולמה את מחליטה עלי?" צרחתי אליה
"את !!!! לא!!!! מחליטה!!! אלייייייי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!"
היא הביאה את השוט וכמעט הצליפה בי אבל לא נתתי לה ישר ברחתי
לארון שלי לקחת בגדים לפנימייה כאשר אלף דמעות זולגות עליי
משתי סיבות:
1. אבא שלי מת באמצע הלילה ואין לי אמא אז גם לאבד אותו ולהישאר
עם האמא החורגת שלי ? אני לא חושבת
2.אני הולכת בלי לדעת אפילו לקצה השני של העולם לפנימיה בלי
להיפרד מכל מי שאני מכירה כאן ואני אפילו לא יודעת איך קוראים לפנימיה
~פלאשבאק~
"היי תתיראו את הילדה החדשהנ חהחהחהחהחהחהחהחחהחהחהחה
היא מטופשת בואו ניזרוק אותה למיזבלה שם דברים ניראים כמוה
חהחהחהחיהחהחהחהחהחהחהחיהחהחהחהחחהחהחהחהחהחה"
~סוף פלשבק~
יש לי לא מעט דברים לחשוב אליהם
ארזתי לעצמי עם אני לא טועה חמש קטבגים ענקיים ואמא הסיע אותי לשדה תעופה
הכי טוב בארץ בדרך היא אמרה לי את המשפט הכי כועב בחיים שלי
"את בVIP מה לעשות צריך לשלם המון כדי להיפטר מימך"
זה היה כואב כעבור שעה עליתי על מטוס והתחלתי לטוס לנוי-יורק לבדי
שכל הטיסה בכיתי על אבא שלי היום הזה היה עצוב מידיי
והרשו לנו לעמוד במטוס אז אני פשוט אוהבת לשיר אז שמתי את
הטלפון על רמקול והקפצתי את המטוס בשירים שאני המצאתי וממש
אהבו אותי במטוס הזה כשגמרתי זנחתי על המושב שלי וראיתי טלויזיה
בשכיבה והכל היה טוב עד שנירדמתי.