עכשיו התור לאהבה-פרק 3

ישבתי אין בבית הקפה, וניגש אלינו מלצר חמוד.
"היי בנות, מה תרצו להזמין?" , הוא שאל בחיוך ,אני מודה הוא היה חתיך.
"אני אייס קפה", אמרה דניאל וחייכה אליו חזרה,
"גם אני,רק עם כדור גלידה וניל מלמעלה", שיראל אמרה גם והגישה למלצר את התפריט.
"ומה את,מתוקה?", הוא שאל וחייך חיוך קטן,חייכתי חזרה ועניתי שאני לא רוצה.
לא היה לי חשק לאכול,או לשתות. רק רציתי לספר להן כמה שיותר מהר ולגמור עם זה.
"נו אז מה רצית לספר לנו?",שאלה שיראל.
"טוב תקשיבו,אני יעשה את זה מהר.אני עוברת לחיפה",אמרתי מהר,בלי לנשום.
הן היו בשוק..יכולתי לראות לפי הפרצוף שלהן.
"את מה?!" הן צעקו ביחד.
"אמא שלי מצאה עבודה יותר טובה ויותר משתלמת שם,אני לא יודעת ממש הרבה פרטים.."
"אני לא מאמינה,מתי את עוברת?", דניאל שאלה
"כנראה ששבוע הבא,איו לי מושג" ,אמרתי ודמעה זלגה על פניי
הן קמו וחיבקו אותי,אני כל כך אתגעגע אליהן.המלצר הביא להן את המשקאות והלך.
הן שתו,שילמו והלכנו,כל אחת התפצלה לביתה, כשהגעתי הביתה ראיתי שכולו ארגזים.
"היי מישלוש, מה שלומך יפה?" ,אבא שאל ונישק את לחיי
"בסדר.." אמרתי וזרקתי את התיק בכניסה
"איך היה בסטודיו?"
"נחמד" השבתי ונחתי על הכורסה ביחד עם הפלאפון בסלון
"מחר אתם לא הולכים לבית הספר,אני ואמא חשבנו שכדאי שתתחילו לארוז,כנראה שאנחנו עוברים עוד השבוע" הוא אמר וחייך
"עוד השבוע?! אתה רציני איתי?!" ,צעקתי עליו
"כן,מה לעשות..הבעלים פינו את הדירה מוקדם"
"אנחנו רוצים כבר להעביר את הדברים שהכל יהיה מוכן בחדרים שלכם..תתחילי עכשיו", אמא אמרה והגישה לי כמות גדולה של קרטונים.
עליתי למעלה והתחלתי לארוז את הבגדים שלי,חוץ מכמה חולצות בית ספר,הלבשה תחתונה , כמה ג'ינסים,גרביים..אתם יודעים דברים שיספקו אותי לשבוע הזה לפחות.
לאחר מכן עברתי לאיפור,לבשמים,מסרקים וכל מיני דברים…
בעצם נשאר לי רק לארוז את החפצים הכבדים והתמונות.
אז הלכתי לישון.
למחרת בבוקר,קמתי. שטפתי פנים,צחצחתי שיניים וירדתי למטה.אכלתי משהו קטן וראיתי שרוב הבית כבר ריק,התקדמתי לאמא ושאלתי אותה למה הם כבר פינו כל כך הרבה
"אז כנראה שהם הקדימו יותר מידי,מחר אנחנו כבר שם." היא חייכה חיוך רחב
התבאסתי,אבל העדפתי להסתיר את זה בשביל לא להכביד על הוריי.
עזרתי לאמא להוריד למטה את החפצים שלי ושל שון והיא ואבא העבירו את זה לתוך האוטו של דוד של אבא,מחיפה, יש לו אותו גדול כך שהוא עזר לנו עם הדברים הכבדים יותר ואת השאר העברנו למשאית ההובלות.
לאחר שסיימנו עם הרוב,ושון כבר התעורר. אמא הודיעה לנו שמחר אנחנו נישן אצל דוד של אבא בזמן שהם יסדרו את הכל בבית.
התלבשתי מהר והלכתי לבקר את החברות הכי טובות שלי שוב,להיפרד מהן. זה היה כל כך קשה.
נשארתי איתן עד שהיה ערב,וכבר היינו צריכים ללכת לישון.
בבוקר שלמחרת אני ושון התלבשנו,לקחנו את דברינו ועלינו על הרכבת שמהרצליה לחיפה אמא ואבא כבר שם,מסדרים את הכל.
הוא חייך אליי חיוך עצוב..הגענו לחיפה אחרי שעה ורבע בערך,המקום היה לא רגיל.
חיפשנו את הדוד וכשמצאנו הוא עזר לנו עם הדברים ונכנסנו למכונית שלו,
נסענו לביתו,אמרתי שלום לדינה,אישתו. ולבן שלו שבן 17,אני אהיה איתו בבית הספר
"מישל בואי,כמה חברים אצלי עכשיו.אנחנו יושבים ומדברים,רוצה להצטרף?", הוא שאל שחיבק אותי
"אממ כן", אמרתי וחייכתי,הוא משך את ידי ועלינו לחדרו
ראיתי חבורה של בנים,החדר היה מוצף בריח טוב של בשמים
"תכירו,זאת קרובת משפחה שלי,מישל"
כולם אמרו לי שלום והתביישתי רצח,מבטי הושפל למטה
"היי" ,השבתי וחייכתי
וואו, הם היו חתיכים אחד יותר מהשני.
"בואי שבי איתנו", אמר איזה אחד וחייך אליי
התקדמתי והתיישבתי לידו
"בת כמה את?", הוא שאל
"בקרוב 16", השבתי
המשכנו לדבר,צחקנו הרבה והוא החמיא לי המון
כבר היה ערב,בלי שאף אחד שם לב.
"יש מצב שנייה את הפלאפון שלך?", הוא שאל,הבאתי לו. הוא כתב איזה משהו וקרץ
"טוב חברים,אני זז." הוא אמר ונתן חיבוק אחים לכל אחד מהם
פתחתי את הפלאפון וראיתי שהוא שמר את עצמו בשם "אוראל  "
צחקתי והכנסתי אותו בחזרה לכיס
אמרתי לכולם שאני הולכת למקלחת ושהיה ממש נחמד,
הלכתי למקלחת וכולם התפזרו כבר.
התלבשתי ונשכבתי במיטה,עם הפלאפון,פתחתי את הפלאפון ועניתי לכולם בווצאפ,
קיבלתי עוד הודעה פתאום.היא הייתה מאוראל
"היי יפיפייה" הוא רשם
"היי" השבתי בחזרה עם סמיילי מתבייש
"מתרגשת ממחר?"
"כן,מאוד"
"אם מישהו עושה לך משהו,תמיד בכל מצב,תפני אליי אני כבר יטפל בו" הוא רשם,וואי הוא כזה חמוד
"תודה" השבתי וחייכתי לעצמי
"אז,אני מניח שאת רוצה ללכת לישון כבר,לילה טוב מתוקה.בהצלחה מחר"
"לילה טוב,תודה" רשמתי וסגרתי את הפלאפון.
ביום למחרת…