עכשיו התור לאהבה-פרק 2

-מנקודת המבט של שון
היא נרדמה.
נשקתי למצחה וכיסיתי אותה טוב,סגרתי את הדלת בלחש והלכתי לחדרי.
התקשרתי לליפז:
"בוקר טובב" היא אמרה,נשמע כאילו היא חייכה,והצליחה להעלות לי חיוך גם.
"בוקר טוב אהובה שלי,איפה את?"
"בדרך הביתה,ביטל לנו היום כמה שיעורים,אתה? לא ראיתי אותך היום" ,היא אמרה
"כן..אני צריך לספר לך משהו"
"אז תספר", היא הייתה נשמעת קצת מודאגת
"לא ככה,פנים מול פנים..", אמרתי ולא הצלחתי לשלוט בזה יותר,דמעה זלגה במורד לחיי
"לבוא אלייך?"
"כן"
"הכל טוב,נכון?"
שתקתי לשנייה..
"כן,הכל בסדר"
"אני באה"
"מחכה לך"
וכך נגמרה השיחה.
שמתי חולצה לבנה עם ג'ינס בהיר משופשף,סידרתי בקטנה את החדר,התזתי על עצמי את הבושם האהוב עליי, וואן מיליון
וחיכיתי לה.
אחרי עשר דקות נשמעה דפיקה על דלת חדרי,
"תכנסי מה את דופקת בכלל", אמרתי ואז,להפתעתי גיליתי שזאת אמא.
"אה זאת את..",אמרתי והמשכתי להסתכל על הפלאפון
"כן,ציפית למישהו אחר?"
"כן ליפז צריכה לבוא"
היא חייכה חיוך מבואס
"מה את צריכה אמא?"
"לדבר איתך.."
"אמא אני מתחנן אלייך לא עכ..",הדלת פתאום נפתחה וליפז נכנסה
"סליחה…אני מפריעה?"
"מפתאום אהובה שלי תיכנסי", אמרתי לה והיא התקדמה לעבר המיטה שלי,ישבה לידי
"היי שרון(אמא שלהם)" ,היא אמרה וחייכה אליה
"היי מתוקה,אני כבר הולכת אל תפריעו לעצמכם", היא אמרה ובמהרה יצאה מהחדר
חיכינו שהדלת תיסגר,נישקתי אותה.נשיקה ארוכה במיוחד ,התנתקנו אחריי שתי דקות בערך.
"במה זכיתי לכזאת קבלת פנים?" ,היא אמרה וחייכה
"סתם,התגעגעתי אלייך" ,אמרתי וקירבתי אותה אליי יותר,אם זה היה אפשרי בכלל
"על מה רצית לדבר איתי?" ,היא אמרה ובשנייה כל המצב רוח שלי ירד
"תקשיבי..היום בבוקר ההורים שלי הודיעו לנו,שאנחנו עוברים לחיפה." ,אמרתי והיא שתקה
"אני מצטער באמת,אני עדיין יבוא לראות אותך אני מבטיח לך.שלוש פעמים בשבוע,אני מבטיח לך שזה יהיה בסדר"
"איך בסדר?!",היא צעקה והדמעות זלגו,גם אצלי וגם אצלה
"די חיים שלי אני מבטיח לך",אמרתי והתחבקנו
"מבטיח שתבוא לבקר הרבה?"
"מבטיח" ,אמרתי לה וחייכתי חיוך קטן,מזוייף כמובן.לא רציתי בכלל לעבור.לא רק בגללה..כל העבר שלי כאן,מה אני אעשה בלי החברים שלי?
"מתי אתם עוברים?"
"אין לי מושג,אני חושב שבוע הבא.הם כבר התחילו להביא ארגזים."
"אוף אני כלכך עומדת להתגעגע אלייך",היא אמרה והידקה את החיבוק שלנו
"גם אני אהבה שלי,את רוצה לישון פה היום?"
"כן,אפשר?", היא שאלה,נרגעה מה הדמעות.
"ברור,תמיד"
היא חייכה ובדיוק מישל נכנסה לחדרי
"היי,סליחה שאני מפריעה.."
"זה בסדר ,מה קרה?", שאלתי אותה
"אני צריכה ללכת לסטודיו וחשבתי אם אתה יכול להקפיץ אותי?"
"בטח בואי,אני גם יקפיץ בדרך את ליפז שתיקח בגדים", אמרתי וחייכתי אליה.
"תודה",היא אמרה והלכה לחדרה.
-מנקודת מבט מישל
קמתי,שטפתי את פניי
הצצתי על הפלאפון וראיתי שהשעה כבר 13:00 ועוד שעה יש לי את הסטודיו שלי,
רצתי מהר למקלחת,התקלחתי בחמש דקות,הלכתי למראה ועשיתי קוקו גבוה ומתוח.אני אוהבת את עצמי עם אסוף,גם יותר נוח לרקוד ככה.
לבשתי מכנס טייץ קצר,בצבע שחור וחולצת בטן,רחבה עם "כתף נופלת" בצבע כחול רויאל
שמתי את נעלי הריקוד השחורות שלי,הסתכלתי על עצמי פעם אחרונה ויצאתי.
הלכתי עם שון לכיוון האוטו שלו(שון עוד מעט בן 18),נכנסתי וחגרתי את עצמי,ליפז ישבה מקדימה ואני מאחורה עם האוזניות שלי,הרגשתי שהאוטו עוצר והרמתי את מבטי,ליפז הורידה את החגורה והיא ושון התנשקו.בעע.
"חמודיםםם", עשיתי בקול מאוהב,הם צחקו ואמרתי לליפז להתראות,אני אוהבת אותה.היא לא פאקצית כמו כל החברות שהיו לשון.היא מיוחדת,
שון הוריד אותי בסטודיו.נתתי לו נשיקה בלחי,אמרתי לו תודה ויצאתי. שנכנסתי לסטודיו החברות הכי טובות שלי,דניאל ושיראל קפצו עליי בחיבוקים,שמחתי לראות אותן.
הן דאגו לי ושאלו לשלומי,למה לא באתי היום לבית הספר.אמרתי להן שאני יסביר להן הכל מאוחר יותר. המורה צעקה לכולן לבוא ולהתחיל בשיעור.התקדמנו לעברה היא ברכה אותנו לשלום והתחלנו בחימום,לאחר מכן היא שמה את השיר "FLAWLEES" של ביונסה והתחלנו לרקוד,הרגשתי את כולי פתאום משחוררת.שכחתי מהכל ומכולם.כך עברו שעתיים בהם המשכנו לרקוד.נהנתי מכל דקה. ואז,נגמר השיעור והכל חזר עליי,במיוחד זה שאני עומדת לספר להן..שאני עוברת לחיפה.