עכשיו התור לאהבה-פרק 1
-נקודת מבט של מישל-
"שון,מישל רדו למטה ארוחת הבוקר מוכנה" אמא צעקה בזמן שאני צחצחתי שיניים.
הסתכלתי במראה ובחנתי את עצמי,שטפתי פנים והלכתי לחדר של שון
ראיתי אותו עוד ישן אז החלטתי להפתיע אותו קצת..
התקדמתי למיטתו וקפצתי עליה
"מישל מה את עושה?!"
"קום שמן,בוקר"
"עוד מעט נו" הוא שם את ראשו מתחת לכרית
הפסקתי וישבתי לידו
"תגיד אתה יודע מה אמא רצתה להגיד לנו אתמול בלילה?"
"לא,שכחתי בכלל מזה,בוא נרד למטה" הוא אמר וקם מהמיטה הולך לשטוף פנים
ואני בנתיים התקדמתי למדרגות
"ילדים קדימה זה מתקרר!" היא צעקה
ירדתי במדרגות וצעדתי לעבר המטבח,ראיתי את אימי שוטפת כלים ואת אבי שותה קפה עם עיתון,כמו כל בוקר.
"בוקר טוב אבוש" נישקתי את הלחי שלו
"בוקר טוב אמא" נישקתי אותה וישבתי בשולחן
"איפה אחיך?" היא שאלה
בדיוק שבאתי לדבר שון ירד "אני כאן"
"יופי ילדים שבו,אני ואבא צריכים לספר לכם משהו חשוב."
שון ישב לידי ואמא ואבא מולנו
אבא הוריד את העיתון והקפה ואני ושון מזגנו לעצמנו לאכול
הם הסתכלו אחד על השני ושלחו מבטים רציניים
"טוב,נעשה את זה קצר.אנחנו עוברים לחיפה."
"אנחנו מה?!" שון צעק וזרק את המזלג שלו על השולחן וגרם לי להיבהל
אמא השפילה מבט
"אנחנו עוברים שון,מצאתי עבודה יותר טובה" שון פתאום קטע אותה
"לא מעניין אותי מה מצאת! את באמת חושבת שאני יעזוב את ליפז,את הבצפר,את החברים שלי.אני בפאקינג י"ב תני לי לסיים תבית ספר המזדיין הזה עם החברים שלי שאני אוהב"
פעם ראשונה שהוא צעק על אמא…
אבא התערב וקם מהכיסא
"תשמור על הפה שלך!" אבא צעק ואמא נסתה להחזיר אותו אחורה
קמתי מהר מהשולחן ורצתי לחדר שלי,נעלתי את עצמי
בכיתי.
אני באמת אמורה עכשיו לעזוב את החברות שלי?
למצוא חברות חדשות?
להתרגל למורה,כיתה, בית ספר…
אני לא רוצה לעבור.
שמעתי דפיקה בדלת חדרי
"מישלי,זה אני שון"
פתחתי לו
"מה אתה רוצה?" שאלתי מנגבת את עיניי ומתקדמת למיטה,
הוא סגר את הדלת
"זוזי תעשי לי מקום" הוא אמר וכך עשיתי
הוא שכב לידיי וחיבק אותי
"שון אני לא רוצה לעזוב" נתתי לעצמי להתפרק,הוצאתי הכל.
הוא ליטף את שיערי
"אני יודע יפה שלי,אבל אולי זה קורה לטובה?"
חשבתי על זה..ולאט לאט,עם המחשבות…
נרדמתי
תגובות (3)
נעשה את זה קצר בלי נאומים. מספר הערות:
1. תקפידי על נקודות בסוף משפט, ללא נקודות זה גרום לכתיבה להיראות מעט חובבנית.
2. לא בכל סוף משפט יורדים שורה.
3. הקללות (שאני ממש לא מתכוונת לחזור עליהן) לא נעימות כל כך לקורא. אני מבינה שיש בני נוער שמדברים ככה היום, אבל זה בכל זאת סיפור.
4. זה משהו שאת לא חייבת לזכור, אבל זה יעזור לך. בסוף ציטוט (אבל בתוך הגרשיים) צריך לבוא סימן פיסוק. רוב הזמן זה יהיה פסיק, אבל אפשר לשים גם נקודות.
5. כדאי לך לא לרשום ״תבית ספר,״ אלא ״את הבית ספר.״ כי בכתב זה לא כמו במציאות.
אז… סליחה עם פגעתי. בטח זה קצת פגע בך, אבל אני רק רוצה לעזור. עדיף לך לקחת את מה שאמרתי, אבל אם זה לא נעים לך, את גם יכולה להתעלם.
לי נתנו המון ביקורות כשהתחלתי לכתוב, חבל שאז לא ידעתי לקבל אותן.
קטניס אוורדין, סוף.
ממש לא נעלבתי,כתבתי כבר בפרק הראשון שאני ממש שמחה שנותנים לי הערות זה גורם לי לשפר את הכתיבה שלי.
תודה רבה אני אשפר את זה :)
כיף לדעת שאת בסדר עם זה. אני הייתי ממש קשה פעם כשנתנו לי ביקורות, זה די גורם לי לחשוב שכולם ככה.