עיניי החתול / 9

לחצתי על כפתור במספון ודלת הבית נפתחה בתנופה .
נכנסתי אל הבית בעצב כבד , מצב רוח סביר פחות או יותר וכאב לב שבור . העיניים שלי התחילו
לדמוע גם בדרך וגם בבית . איך הוא יכול לומר לי שלא אכפת לו ממני ?
מה קרה בשנתיים האלו ?
מה קרה בזמן שהוא היה בצבא ?
" ברוך הבא גברת פליסטיה ." אמר לקס , הנהנתי והורדתי את המספון מהזרוע , היא נחת בעדינות
על שולחן המטבח ואני קרסתי על רגליי , מקווה שאין אף אחד בבית כדי שלא ישאל שאלות .
הבית היה שקט וכנראה שאמא שלי עובדת עד מאוחר , הרי רק שעת צהריים גם אם נידמה שעברו
כבר שעות ספורות . המצב רוח שלי כול הזמן נמצא על כף המאזניים הגדולות והכבדות .
לקחתי נשימה עמוקה ופתחתי את עיניי , גורמת לעצמי לקחת את עצמי בידיים ולא להיכנס לדיכאון
פנימי קשה , 'אני לא עומדת לבכות בגללו , אני לא עומדת לבכות בגללו' . אמרתי זאת לעצמי
מספר פעמים , מנסה לשכנע את האני הפנימי שלי שזאת המציאות הקשה שלי .
גם אם קיי הוא בן זונה חסר רגשות , אני לא כזאת ועדיין קיימות אצלי רגשות בלב , גם אם הן נשברו
לאלפי חתיכות זכוכית קרה .
" שלום לקס ." אמרתי בקול חנוק דמעות , ניגבתי את דמעותיי וזרוע מכנית של לקס יצאה מהקיר
והגישה לי ממחטת נייר לבנה , לקס הוא מסך אחד ענק מעל דלת הכניסה וזרעות תמנון גדולות
שהמעוצה התקינה בתוך הקיר , זה חידוש לאנשים ממעמד גבוה .
" מה קרה גברתי , ספרי לי בבקשה ." התחלתי לשפוך הכול ללקס , גם אם זה מכונה ללא רגשות
והוא לא יכול להבין מדוע אני בוכה , בכול זאת אני יצליח להעלות לעצמי את מצב הרוח ולשחרר את
המועקה הקשה שנמצאת על ליבי .
" אני מצטער לשמוע ." אמר הקול הקר , הנהנתי והודתי ללקס ששמע מה שהיה על ליבי .
" מצטער גברת פליסטיה אבל כדי שתתארגני לביקור של המועצה ." ביקור של המועצה ? למה אף אחד
לא אמר לי שהמועצה עומדת לבקר אותי , או יותר נכון מה היא הסיבה לביקור הזה .
" אני מוארגנת , מהי הסיבה לביקור ?" לא היה לי בדיוק מה לארגן , הבגדים שלי היו נקיים והבית שלי
היה מצוחצח כי אף אחד לא שהה בו בהמשך היום . אבא שלי עדיין לא חזר מהטיול במחוזים האחרים
ואמא שלי הייתה בעבודה . אני שמרתי על ריים ולקס דיבר עם עצמו .
" אני מדבר על מכל הכדורים שלך , תחביאי אותו הוא עדיין נמצא בשורט הA3 שלך ." נעמדתי על
רגליי והסתובבתי לכיוון לקס , למסך הענק שנמצא מעל הדלת ושם נמצא הפרצוף המצוייר שלו .
הוא יודע על מכל הכדורים שלי , אני לא צריכה להראות לו שאני מופתעת למקרה שזה איזה ניסוי
חשיבה הפוכה של לקס .
" איזה מכל ?" ניסיתי לא להראות יותר מידי נלהבת , שהוא לא יגלה בקולי שהוא תפס אותי על חם .
ניסיתי להסתיר את האפשרות שבאמת יש לי מכל כדורים בשורט שלי , איך הוא יודע גם באיזה
שורט הוא נמצא ?
" פליסיטיה , אל תהיה תמימה מידי . אני רואה כול פינה ופינה בבית הזה . אני יודע בדיוק מה עשית
הבוקר בארון שלך ומה בדיוק חיפשת ." הוא תפס אותי .
אבל לבסוף לקס צחק ואמר שהמועצה יכולה לבדוק את הבית למקרה כולשהו ושכדי שהיא תעביר את
מכל הכדורים אליו , הנהנתי והלכתי להביא את מכל הכדורים .

*
זרוע אחת מכנית יצאה מתוך הקיר ותפסה את מכל הכדורים שלי , שניה לאחר מכן היא נעלמה מאחורי
הקיר וזה נראה כמו אשליה אחת גדולה , שאין באמת זרועות מכניות בתוך קירות הבית ואם לראות
זאת באמצע הלילה אפשר לקבל התקף לב משמעותי .
" סיבת הביקור היא הזמנה ." אמר לקס , הזמנה למה ?
טיקטוק בדלת קטע את מחשבותיי וגרם לי לצעוד כמו רובוט מתוח לכיוון הדלת .
לקס כבר פתח אותה והמועצה עמדה בפתח הדלת , מחכה להזמנה שלי להיכנס אל הבית .
" אנא הכנסו ." שלחתי את ידי לעברם ומתחתי אותה , מחכה שהם יכנסו אל תוך הבית ולקס
יסגור את הדלת אחריהם . הם היו שלושה . שני נשים וגבר .
הנשים נראו מרשימות , כבר הרבה זמן שאנשים מטעם המועצה באים אל הבית שלי , פעם אחרונה
זה היה לפני מספר שנים שהם התקינו את לקס בבית שלנו . כמובן שאת התוכנה הזאת לא מתקינים
בכול בית אלא בבתים שצריך לפקח עליהם .
הנשים נראו בשנות השלושים , תאומות זהות . רובטים זהים . לימנית היה שיער זהוב קצר , עם
קצוות מתפצלים לצדדים ושיער בוהק , פניה היו מתוחות ועינייה מאופרות בצללית שחרחרה עם
טיפונת בסיס לבן , על שפתייה היה אודם אדום בוהק שהבליט את שינייה הלבנות . היא לבשה
את הבגדים הרשמיים של המועצה שזה כללה חולצה המגיעה על המרפקים וחצאית קצרה ,
שמגיעה על הברכיים בצבע שחור .
השמאלית הייתה יותר מלאת חן , שערה היה שופע וארוך , זהוב ונוצץ . פניה היו קטנות ומאופרות
יותר , היא הייתה דומה לבובת ברבי מבוגרת . עינייה היו מאופרות בצללית אפרפרה עם בסיס
שחור ולשפתייה היה אודם דובדבן ורדרד ונראה שהאודם הזה מיוצר רק בשביל שפתייה המרשימות .
הגבר היה גדול ממדים ונראה כמו מאבטח של השב"כ , עם שיער שחור קצוץ ומשקפיי שמש כהות .
הגבר יצא לבדוק את הבית , אם יש משהו לא חוקי בבית שלי .
עם שמירה כמו של אמא שלי – שלא יודעת על הכדורים – לא ימצאו דבר לא חוקי בבית .
" באנו להזמין אותכם באופן אישי " התחילו התאומות לדבר יחד " לחתנותם של ריק דילגן וריאון סמואל."
בסדר .
" פלוגת עיניים חזרה במיוחד לעיר בשביל אירוע זה , ובגלל שהיה לך קשר עם אחד מהחיילים את
מתכבדת בשמלה לאירוע ." רוצים לפזר לי עוד מלח על הפצעים , ואו בגלל הקשר שלי עם קיי
נותנים לי שמלה במתנה , איזה תענוג אמיתי ואני מוכנה לשרוף את השמלה הזאת עד אפר בשביל
לא להסתכל עליה יותר .
היא הגישו לי אותה , שמלה ארוכה עד כפות הרגליים בצבע אדום , מאחורה היה מחשוף בצורת איקס
ומקדימה היה מחשוף המתפתל כמו נחש על אזור הטבור ובאזור המחשוף היה חוטים שחיברו בין
שני הצדדים , השמלה הייתה מדהימה ביותר .
פי כמעט נשר מטה , הם התאימו את המידות שלי במיוחד לשמלה הזאת והמילה היחידה שיצאה מפי
היה " ואו ."
הנשים צחקו והגישו לי שתי מעטפות , אחת מהם הייתה ההזמנה שאיתה אנחנו צריכים להיכנס אל
האולם והשנייה , לא הייתי בטוחה לגבה .
" ההודעה הגיע אל החיילים לפני זה , אחד החיילים ביקש אותך כבת הזוג שלו וזהו הזמנה מיוחדת
בשבילו ." אמרה אחת הנשים ובדיוק הגבר ירד במורד המדרגות אל כיוונו והתפללתי לעצמי שהוא
לא מצא את מכל הכדורים .
" נקי ." הוא אישר .
אבן נגולה מליבי , הייתי שמחה לשמוע את זה .
הסתובבתי לכיוונם " אבל , כבר אין שום כבר ביני לבין קיי מארינס ." לא הבנתי .
" מר מראינס ביקש באופן ישיר לשלוח לך את השמלה הזו , ביחד עם השמלה הזאת הוא מעביר
את סליחתו על המילים הפגועות שהוא אמר לך ."
אפשר לשרוף את השמלה הזאת בבקשה ?
הנהנתי וליוויתי את המועצה לכיוון המכוניות שלהם שעמדו מול הבית שלי .
שהם נסעו עדיין המשכתי לעמוד על גרם המדרגות ופתחתי את המעטפה השניה , השם שהיה חתום
בתחתית הדף החזיר אותם לעבר .
הם היו חבורה מאז הילדות , קיי מראינס , גייב מורגן ואש גיבסון .
חבר ילדות של קיי הזמין אותי לנשף ? אנחנו ידידים טובים אבל מזמן לא שמעתי ממנו .