עיניי החתול / 7

הבטתי בו בפליאה .
" אני מצטערת ." אמרתי בשקט והתקרבתי אליו בצעדים מהירים , לא היה אכפת לי ברגע אחד
מרגשות הטינה השוררים בגופי , אולי רגשי האהבה היו טמונים בחולות במשך שנתיים שלמות
אבל רגשות אלו הן הרגשות החזקות ביותר בעולם .
בעל הכוח לפרוץ במהירות רבה אל העולם , בלי לבקש עזרה .
אבל ברגע שבאתי לעטוף את זרעותיי סביבו ולהביט בעיניו הירוקות הוא דחף אותי אחורה , הרפתי
ממנו והחזתי בידי , הסתכלתי עליו בפליאה גדולה .
מי זה ?
זה לא קיי , העיניים שלו , הפנים שלו , השיער שלו . הוא השתנה .
הוא צבע את שיערו משחור כהה אל זהוב פלטינה , המבט שלו השתנה ברגע שהוא הסתכל עלי
, העיניים שלו לא הביטו בי אלא השפילו את מבטם אל הרצפה .
" קיי (KEI) ?" שאלתי בתמהון והלכתי אחורה , הלב שלי דפק במהירות רבה ואני עם עיניים קרועות
מביטה בו בעצב . הוא דחף אותי , הוא לא הכיר אותי . הוא היה בן אדם שונה לגמרה מאז שהוא
עזב . הוא עזב עם הבטחה שברגע שהוא יחזור כול העולם ישתנה .
הוא קיים אותה .
הוא באמת השתנה , החיים שלי השתנו , החיים של המשפחה שלו השתנה ובאמת העיר השתנתה
הבוקר . קרסתי על רגליי ברגע שהוא אמר את המילים הבאות " תעזבי אותי .."
לעזוב .. אותך ?
לא התקשרתי אליך , לא שלחתי אליך הודעות , לא ניסתי ליצור איתך קשר כול הזמן שלא הייתה
בוונדרלנד . והדבר הראשון שאתה באמת מצליח לומר לי זה תעזבי אותי ? מה אני עשיתי לך בדיוק ?
אם הייתי יודעת מה עשיתי לך , הייתי , הייתי משנה את ההתנהגות שלי .
אני רק .. אני רק רוצה לחזור לעבר .
נעמדתי על רגליי והסתובבתי אל קיי שרכן לעבר ריים שישן , נשק למצחו וניסה לא להביט בי אבל
לא הצליח לו . ראיתי את מבטים שלו נלחמים עם הרגשות שלו בתעוזה רבה . הרגשות מנסות לנצח
ובסוך מפסידות והוא לא מביט בי עד שאני לוחשת " קלף המלכה .."
בשפתיו הוא מבטה את המילים שהרגע הוצאתי מפי , את המילים הכה גדולות שעשו מאומה בכול
העיר .
לבסוף קיי נאנח ועלה לקומה השנייה בבית שלהם , לחדר שלו .
הדמעות עמדו על סף העין שלי , המילים שלו נורו אלי כמו חץ המגיע לייעוד שלו , הוא ניסה לפגוע
בי ? או שהוא עשה זאת בלי כוונה .
המוח שלי צועק לי ' הוא לא אוהב אותך יותר ' אבל אני מאמינה שהמוח שלי משקר , מבקש ממני
להרפות ממנו , אבל אני לא מצליחה !
אני עדיין אוהבת אותו , ברור שאני עדיין אוהבת אותו . וככול שאני שונאת אותו אני אוהבת אותו
יותר ממנה שאהבתי אותו פעם . תמיד אומרים שאהבה נובעת משנאה .
אבל .
לא הרגשתי אליו שנאה שנפגשנו לפני שנתיים .
קרעתי על ברכיי מול הספה של ריים והבטתי בו , נאנחת בכבדות ומסתכלת עליו בעיניים עצובות . איך
שהוא נושם בכבדות רבה , איך שגופו עולה בחום רב ואיך זה שהוא לא מצליח לרדת .

*
צילצול המספון העיר אותי .
פקחתי את עיניי וראיתי את ריים מחייך אלי , הרמתי את ראשי וראיתי שעדיין ישבתי על ברכיי מול
הספה של ריים ואת ראשי השענתי על הספה ליד גופו של ריים שהיה כה רותח . הוא מחייך .
אני שמחה .
ניגבתי את עיניי " בכית מתוך שינה ." מלמל ריים .
בכיתי מתוך שינה ?
פיהקתי והושטתי את ידי לכיוון ראשו של ריים , הוא היה חמים וכנראה שהחום ירד קצת .
" ירד לך החום , אני שמחה ." חייכתי לעברו .
ריים היה נרגש לראות אותי מחייכת , הוא צחק צחוק שלו ונראה כה נינוח לעין . מרבה לחייך תמיד
גם אם הוא חולה מאוד . הייתי רוצה לדעת ממה הוא בדיוק נדבק .
נעמדתי על רגליי והבטתי על ריים מלמעלה ששלח לאימו הודעה דרך המספון שלי , רגע אחד .
בספה ליד ישב קיי והתכתב עם מישהו דרך המספון , קפצתי לאחור . הוא גרם ללב שלי לדפוק
במהירות רבה והרגשתי איך רגליי איבדו את משקלם בזמן שישנתי וקרסתי שנית על רגליי .
המספון נפל מידיו של ריים והוא קפץ מהספה " פליי , את בסדר ?" שיפשפתי את המקום עליו
נפלתי והנהנתי .
" תחזור , תחזור לשכב . אסור לך ללכת הרבה עוד יעלה לך החום ." אמרתי בדרגה רבה , ריים
הנהן ושכב בחזרה על הספה החומה . לא הרגשתי בנוח בבית הזה , לא הרגשתי כבר נוח לצידו .
" אולי החום שלא יורד בגללי ? אני צריכה ללכת ?" שאלתי את ריים .
" כן ." אמר קיי , לא הבטתי בו והשפלתי את מבטו .
" לא !" קפץ ריים מהספה שוב על רגליו " אני רוצה שתשארי פליי , החום לא יורד בגלל שקיי חזר
לבית ! " הוא שנא את אחיו , למה הוא שונא את אחיו ?
ריים תמיד אהב את קיי , הוא אמר שאח שלו זה האח הכי מגניב בעיר . שכאשר הוא יגדל הוא ירצה
להיות בדיוק כמו אחיו הגדול. למצוא אהבה כמו שקיי מצא אותי , ללכת להתגייס כמו שקיי התגייס לפני
שנתיים , להקים משפחה . אני לא מבינה מה גרם לקרע בין קיי לכול האנשים שחשובים לו .
" אתה יכול לומר את הכן לעצמך קיי , אני יודע שאתה כועס על אמא ואבא ולא רוצה לדבר איתם .
אבל לא יכולת להתקשר ולשאול מה קורה עם אחיך הקטן . אני יודע שגם לא יצרת קשר עם פליי
רק עם גייב ."
ובפתאומיות רבה נפקחו עיניו של קיי והביטו בהפתעה באחיך הכועס .
" נכון אח גדול ?" השאלה הזאת נמשכה קדימה , וריים נפל לידיי בהתעלפות ממשית .