עיניי החתול / 3

בדרך …
אילו הוא היה באמת בדרך , הרגשתי איך *הוא* ניסה לברוח ממני לפני מספר שנים , גם אם הוא
אמר לי מספר פעמים שאני טועה . שהוא אוהב אותי והוא יתגעגע נורא .
אם הוא היה באמת מתגעגע הוא היה מתקשר דרך המספון או שולח הודעה , לפחות הודעה אחת
קטנה שתראה לי שאתה חי !
" מצטער על האיחור !" עלה גייב במהירות על האבנים , השיער הקצוץ השחור שלו בלט ראשון לצד האבנים ,
לבסוף הוא הרים את עצמו מעלה והתגלה גם תווי הפנים הגבוהים שלו . אייס חייכה ונשכבה על ביטנה
לכיוון גייב שעדיין לא הגיע עד קצה הר האבנים .
" זה בסדר , כול כך כיף לשמוע לא אותי אומרת זאת ." היא נשקה לשפתיו . הלוואי ואני יכולתי לשמוע
*אותו* אומר את המילים האלו , ' מצטער על האיחור ' . איחרת .
בכמה שנים טובות .
אבל אני לא יכולה להמשיך לשמור טינה , כי בסופו של דבר הוא הצטרך לחזור מהפלוגה ולהמשיך
את החיים שלו כרגיל , אבל הוא כבר לא צריך לשחק בקלפים .
שהייתי קטנה, כול בוקר שהתעוררתי רצתי לכיוון המספון המרכזי בבית והייתי משתוקקת לשחק בקלפים ,
הגורל נהיה לי צפוי מידי בשביל לשחק בקלפים אבל מה לעשות שעד גיל שמונה עשרה חייב לשחק
בהם . הילדים הקטנים עדיין מתרגשים נורא לשחק במהם ואחת מהם זאת אייס היא נורא אוהבת לנחש מה
הקלף שיצא לה היום או מחר .
אייס פרסה את השמיכה הצמרירית שהוציאה מתוך התיק שלה , והיא וגייב התיישבו עליה ,מחובקים ושמחים
אבל אני נשארתי לעמוד על קצה הצוק האבנים שעליו ישנו . יכולתי להביט על כול הזוגות שישבו למטה
והביטו אל עבר השמיים , איזה שמחים הם נראו . היו פזורים כמו כוכבים קטנים .
והינה התחיל גשם הכוכבים הנופלים .
התקרבתי עוד צעד אחד אל הצוק , עמדתי ממש על קצו והרמתי את זרעותי קדימה ושלבתי את כפות
ידי אחת בשניה מקרבת אותם אל ליבי , לוחשת תפילה . מרכינה את ראשי ועוצמת את עיניי .
ניסתי להתחיל למלמל את המשאלה שלי , אבל לרגע אחד זה נראה לי מיותר .
' הלוואי …'
הלוואי ? הלוואי מה ? כול אחד מבקש להיות עם הבן שהוא אוהב לנצח נצחים , להתחתן איתו , להביא
ילדים לעולם , להביט לשמיים וליראות את החופש בחיים .
צעדתי עוד צעד אחד קטן והרגשתי את הגוף שלי מתחיל להתנדנד על קצה הצוק , האבנים שמתחתי
כבר התחילו להתפורר אל עבר הים הסוער ולשקוע בתוכו .
' הלוואי ..' ניסתי שוב את מזלי , אבל זה לא הלך לי .
נשמתי לרווחה והושטתי את הרגל שלי מעבר לצוק , מרגישה את הרוח דוחפת אותי ליפול אל עבר
המים הסוערים ולקחת אותי בחופשיות אל עבר הכוכבים . ליפול בחופשיות ולהיות כוכב עצמי .
' הלוואי שהוא יחזור ' מלמלתי לבסוף ורכנתי קדימה מרגישה איך הגוף שלי דוחף את עצמו קדימה
אל הים .
" מה את עושה ?"
אה ?
פקחתי את עיניי לרווחה , הבטתי אל הרצפה וראיתי שישבתי על התחת במרחק גדול מהצוק , מה , מה
הרגע ניסתי לעשות ? ניסתי להרוג את עצמי ?
" אני .. אני לא יודעת ." הסתובבתי בכאב אל עבר אייס וגייב שנראו מופתעים לגמרה , גייב אחז בזרעותיי
ולא נתן לי לזוז , אייס ישבה על ברכייה מול עיניי ובחנה אותי , דמעות התחילו לנזול בלחיי ולא הבנתי
על מה אני בוכה , אני לא מבינה מה קורה לי .
מה גשם הכוכבים הזה גרם לי לעשות , הוא גרם לי לשקוע במחשבות ולנסות להרוג את עצמי . אני
לא רוצה למות , אולי החיים שלי לא מושלמים אבל בכול זאת אני רוצה להמשיך לחיות .
גייב שחרר את זרועותיי ואייס רכנה לעברי ועטפה את זרעותייה סביב צווארי , הניחה את ראשה
על החזה שלי ופרצה בבכי " אל תעשי זאת שוב !" היא צעקה עלי .
" מטומטמת !אל תעזבי אותי !"
אני לא מתכוונת לעזוב אותך , אייס . אני גם לא מתכוונת לעזוב את עצמי .
הבטתי בחיוך אל השמיים והכוכבים הסתיימו להם ליפול , הם הרגישו שהמקום שלהם לא נמצא כאן ,
הם לא צריכים להיות כאן במיוחד ..
" שום מילה למועצה " אני לא צריכה עכשיו שיתחילו לחשוב שיש לי מחשבות אובדניות , אני לא צריכה
פסיכולוג אני רק צריכה מנוחה קלה .
גייב העמיד אותי על הרגליים והחזיק בכתפיי , דוחף אותי לכיוון האבנים " הולכים לבית ." הוא אמר
בדאגה רבה , הקשבתי לו וירדתי בזהירות מהאבנים , במספר האבנים הקטנים קפצתי מטה על
רגליי והבטתי אל עבר אייס שהייתה נסערת , סערת רגשות התחוללו בליבה .
הרמתי את ידי והדלקתי את המספון , האור הקורן והכחול שקרן ממנו שיבש את עיניי למספר רגעים
ועיוורון חושים השתולל בגופי , כאב ראש טילטל אותי וגרם לי למעוד קדימה .
" הכול בסדר ?" נאחזה אייס בטרוף בזרועי , הנהנתי לעברה גם אם לא הייתי בטוחה .
גייב הושיט את ידו לעברי והדליק את המספון , כתב אל המועצה שפליסיטה מורגן סובלת מעיוורון חושים
וצריך לשלוח לה גלולה לפני שהיא הולכת לישון .
בשום בית בעיר וונדרלנד אין תרופות בבית , ברגע שקורה משהו לוחצים במספון על העזרה ראשונה
ורושמים מה קרה , לאחר מכן נשלח הדבר המדיוק אל עבר הבתים דרך דואר דיגיטאלי ולבסוף הוא
מופיע ליד המיטה שלה .
" הרכבת הגיעה ." אמר גייב , כן היא הגיעה .