עיניי החתול / 10

לא רציתי לכתוב את המכתב ולראות מה רשום שם .
מספר המספון שלו היה חרוט בזכרוני והיה לי מאוד קל לשלוח לו הודעה בשביל להיפגש איתו ,
לא מתוך כעס כמובן אלא מתוך פגישת מחזור קטנה .
הוא שלח לי בחזרה תשובה ' חייב לראות אותך , אני פשוט עסוק היום בבסיס .' הוא רשם , אם מוחמד
לא יבוא אל ההר אז ההר יבוא למוחמד ואני לא מתכוונת להישאר כאן ללא תשובות , אני מתכוונת
ללכת אליו ולקבל את התשובות החסרות שלי .
יש לי עוד שש שעות כמעט עד שעת העוצר ואני לא מתכוננת לבזבז אותם בלשבת , לאכול פופקורן
ולראות סרטים במספון ולהיות בדיכאון עצמי של שנתיים .
אני צריכה להתעורר , במהירות !
הלכתי לכיוון התחנה של רכבת האוויר וחיכיתי שהיא תבוא , הצצתי בשעון במספון ובלוח המרחף של
השעות המעבר של האוטובוס וראיתי שיש לי עוד שלוש תחנות עד שהיא תבוא אז בנתיים אני יעשה
שיחת טלפון קצרה .
חסמתי את המספר שלי במספון , הקשתי את המספר שהיה חקוק לי בנשמה ונשמתי לרווחה , מנסה
לא להתפרץ אל תוך המספון ברגע שהוא עונה .
" מה אתה צריך ?" שמעתי את קולו הקר של קיי , זאת לא השאלה שחשבתי שהוא יאמר לי ברגע
שאני יענה , אולי בגלל המספר החסום ?
" האמת שאני לא צריכה ממך כלום ," עניתי במהירות " אני באמת לא צריכה את הרחמים שלך !" אמרתי
ביובש בולט , רק לפני שעה בערך הוא אמר לי שכבר לא אכפת לו ממני ועכשיו הוא שולח את המועצה
שתזמין אותי באופן אישי אל החתונה של הגנרל הצבא ?
ברגע שמתקיימת חתונה בעיר כול האנשים מוזמנים , וזה לא משנה אם הם מכירים את החתן והכלה
או זרים גמורים לידם .
" פליי.." הוא התחיל לומר אבל קטעתי אותו .
" שום פליי !" אמרתי בכעס ועצב חנוקים יחד " אל תקרא לי ככה ." הוספתי קול חנוק דמעות וחלש ,
אני לא יכולה לשמוע אותו אומר את השם שלי במצב הזה , אני עדיין שבורה מהמצב ואני לא יכולה
לשמוע את השם שלי יוצא מפיו ,את הקול שלו .
" התקשרתי לומר לך שאני מעדיפה ללכת עם התלבושת האחידה במקום עם השמלה שקנית לי ,
יותר נכון אני מעדיפה ללכת עם תחתון וחזייה מאשר ללבוש אותה !" את החלק האחרון במשפט לא
היה לגמרה במקום , אלא הוא נפלט ככה לאוויר ולא לגמרה התכוונתי לזה , אבל לעיניין של תלבושת
האחידה התכוונתי במאה אחוז .
" שלא תעזי ללכת ככה ." לא התכוונתי ברצינו שאני ילך עם תחתון וחזייה לחתונה כזאת גדולה
וכזאת מכובדת בעיר , ברור שאני לא יעז .
" זה יפריע לך ?"
הוא נשף בבוז " לא." הוא שיקר . אני יודעת שלא משנה כמה שהוא כבר לא אוהב אותי הוא עדיין
לא ירצה לראות איך מסתכלים עלי שאני עומדת חצי ערומה באמצע האולם ואלפי נערים מתבגרים
מריירים על גופי .
" להתראות." אמרתי ונתקתי את השיחה .
הרכבת האוויר הגיעה ועליתי עליה , ונסענו אל עבר הבסיס הצבאי שאש וקיי משרתים בו .