עיניים
ישבתי בסלון. אלי הכין לי ולו כוס שוקו קר שהוא חימם וערבב עם קצף במכשיר ההוא של הקפה בצורה מרושלת. קמתי מהספה כדי להביא שמיכה מחממת לזוג כדי להעמיד פנים שאנחנו בסרט רומנטי משהו. הוא הניח את הספלים על השולחן בלי תחתית כמו שאני "אוהבת" וחיכה לי שאבוא ואחמם אותו. זרקתי עליו את השמיכה וצחקתי, להפתעתו של אלי, שר יודעת גם לצחוק לפעמים. התיישבתי ונשענתי על כתפו. הרגשתי את שרירי החזה הסקסיים שלו ואת הלב הפועם בחוזקה שלו. הרגשתי איך הוא מחמם אותי וכמה אני מרגישה בטוחה איתו, ושאני לא רוצה שירפה לעולם. כעיקרון, הוא הזמין אותי לראות סרט אימה אצלו (כמו שאמרתי, חיים בסרט), אך מכיוון שכל הקטע של האימה חדש לי ושאני טיפוס דיי ביתי, העדפתי שהוא יבוא לדירה שלי. התחלנו לראות את הסרט. שם הסרט היה "קרקס" ובאופן מצחיק, הסרט עצמו היה נראה כמו פרודיה לסרטי אימה ולא כמו אחד בפני עצמו. אלי כל הזמן שאל אותי אם אני בסדר, הנדתי בראשי וצחקתי קלות. במהלך הסרט נתתי לאלי לחשוב שאני מבוהלת ושהסרט מפחיד אותי כדי שהוא ירגיש גבר בכך שהוא שומר עליי. בסיומו אמרתי לו שלא הייתי מצליחה לראות את הסרט בלעדיו ושהוא נורא עזר לי ועוד כמה התחנפויות כאלה ואחרות. הוא חייך ונשק לי על הלחי ואז הסיט לי את השיער הברונטי והמשעמם מהעיניים, ואיך שהוא הסיט את שיערי, מבטו ננעל בשלי. מעולם לא ראיתי כמה הוא יפה. כלומר ידעתי שהוא יפה, אבל לא ככה. השיער שלו היה מבולגן אך בכל זאת מסודר בצורה מושלמת והזיפים שלו ישבו עליו בצורה הכי גברית ומושכת שאני יכולה רק לחשוב עליה. ריח הבושם שלו היה וניל, הניחוח המועדף עליי, אבל מבין כל איברי הפנים היפים שלו, העיניים ניצחו את כולם (ממש כמו בסרטים). למרות שעיניו היו בצבע דבש, הן היו הדבר הכי יפה שראיתי. הן נצצו כמו קרני שמש שפוגעות במים. כמו הכוכבים שבשמיים. יכולתי להסתכל דרכן ולראות אין סוף. לא רציתי להפסיק לבהות בו. רציתי לשמור את הרגע הזה איתי כמו תמונה, אך לצערי לא יכולתי והוא הרפה. הוא נשק לי שוב במצח ואמר שהוא ישמח לעשות זאת שוב. עניתי שגם אני. הוא לקח את המעיל שלו מהמתלה ויצא מהדלת. לפני שהוא סגר אותה הוא קרא לי "לילה טוב" בקול מתוק. עניתי לו גם וצפצוף נשמע בקולי מרוב התרגשות. לא רציתי שיעזוב. רציתי להמשיך לבהות בו כאילו הוא פסל. כאילו הוא מוזיאון. הוא סגר את הדלת. הצצתי דרך העינית כדי לראות אותו עוזב. הוא הזמין את המעלית ולא הפסיק לגחך. הוא לא היה מודע לכך שאני מסתכלת עליו. המעלית הגיע והוא לחץ על כפתור קומת הכניסה. התיישבתי על הספה וחבטתי בעצמי עם הכרית. לא יכולתי להפסיק לחשוב עליו. לא יכולתי, ולא רציתי.
תגובות (25)
מהממםםם ממש יכולתי להרגיש את הסיפור כאילו אני חווה אותו בעצמי!תמשיכי לכתוב את ממש מוכשרת!
תודה רבה (:
מזל טוב על בחירתך העורכים! O.O
תודה (:
וואווו!! כזה יפה…. ממש… יפהפה♥♥♥
תודה רבה (:
העלתי את הפרק השני של הסיפור https://www.tale.co.il/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99-%D7%90%D7%94%D7%91%D7%94/%D7%A2%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%A4%D7%A8%D7%A7-2.html
קול פעם ראשונה שאני רואה סיפור בהמשכים שנבחר לבחירת העורכים.
ורעאר עליו XD
יש את 'עין המוות' ועוד המון =)
הו' די לנסות להוציא אותי אדיוטית XD
אני די חדשה באתר מותר לי להגיד את זה -.-"
פעם שלישית שאני יוצאת אדיוטית.><
וואוו את כותבת מדהים, וזה רק סיפור ראשון שלך!! כל הכבוד, רק הסיפור נשמע קיטשי מדי. כאילו אביר חלומה, אין בעיות אין לו חסרונות? אני מקווה שבפרק הבא את תכתבי עם בעיה או משהו…
קודם כל תודה רבה (: והאמת היא שהתכוונתי באמת להתחיל את הסיפור כשהיא חושבת שהוא "האביר על הסוס הלבן" ולאחר מכן מגלה עליו יותר… משום שבכל זאת בסיפור הזה הם רק יוצאים.
לא אהבתי. בנוסף לעובדה שהקיטשיות נוזלת מהסיפור כמו טחינה מפיתה קרועה, סגנון הכתיבה הוא נאיבי וילדותי עד בלי די (טוב, מתחיל באמת להימאס הקטע המחורבן עם "אביר החלומות", ואם היה לי שקל על כל פעם שבאיזה סיפור מטופש יש לגיבור "עיניים בצבע דבש" כבר הייתי יכול לקנות את מייקרוסופט ובמה שהיה נשאר הייתי קונה גם דירה בתל אביב) היפור הוא גם סטריאוטיפי בצורה ממש דוחה. זה כמעט מצחיק שאני, זכר (עד כמה שאני יודע), צריך להגן על המין הנשי מפני הנשים. מה קרה לפמיניזם? למה תמיד האישה צריכה לגרום לגבר להרגיש סקסי וגברי? ולמה גברים לא יכולים להרגיש בסיפורים האלה, שלא לדבר בכלל על להביע רגשות? למה זה ההיא שתמיד מתאהבת בהוא? אני מאוכזב.
בכבוד רב, אינטלקטואל חביב לשעבר.
אם היית כותב ביקורת נורמלית ונטולה מעלבונות ודוגמאות ילדותיות, הייתי מתייחסת לביקורת בהרבה יותר רצינות.
שאני אבין, אם הסגנון הזה לא מדבר אלייך, למה נכנסת אליו מלכתחילה?
ועצם זה שחתמת את הביקורת בכבוד רב, לא בהכרח אומרת שנהגת ככה.
אתה יכול להמשיך ולכתוב אך ורק ביקורות שליליות כמו שכבר יצא לי לראות באתר, אבל להבא, תשתמש בלשון נקייה אם אתה רוצה שהביקורת שלך תקבל יחס.
ואני מזכירה לך שהאתר הזה הוא גם לחובבנים, כך שאתה לא צריך לבקר כל סיפור וסיפור שנכתב פה בכזאת רצינות ואתה יכול לנהוג ביותר אנושיות.
יום טוב לך.
את כתבת יום טוב לך וגם את לא התכוונת ~שריקה~
חחח סתם XD
בקיצור, גישת ״העלבת אותי אז אני צודק״ הקלאסית. מה זה ביקורת נורמלית בעינייך, ״מושלםםםםםם תמשיכיייי מהםםםםםם!!!״? רק תסבירי לי, איפה הביקורתיות בזה…
בנוסף, בעניין הסגנון, למעט סיפורי מפורסמים אין כזה דבר ממש 'ז׳אנר שלא מדבר אלי'. אני קורא כל מה שאני רואה בבחירת העורכים (כי זה אמור להיות החלק האיכותי באתר) ושופט לפי האיכות. הבחירה היא לא הסוגה אלא המקום.
בעניין ה-'בכבוד רב', זה פשוט עניין של הרגל.
ובעניין החובבנים, לכן אני מבקר אתכם, כדי לעזור לכם להשתפר. הראיתי לך את כל הטעויות שלך, עכשיו הגיע הזמן לשנות. ואחרון חביב, בעניין לשון נקיה, בבקשה תכתבי לי פה קללה אחת שרשמתי כלפיך או כלפי הסיפור שלך שאינו דברי ביקורת. הכוונה, אם אני אומר שהסיפור שלך נאיבי זה לא אומר שאני מקלל אותו, אני פשוט מציין עובדה לגביו.
קראת לטקסט שלי מחורבן ודוחה. לפחות זה מה שהבנתי.
וכן אני מבינה שאתה מנסה לגרום לנו להשתפר, אבל אתה יכול גם לעשות זאת בצורה נחמדה או לפחות נטולת ביטויים כאלה, משום שכמוני, יש פה הרבה משתמשים חדשים.
אתה יכול לראות בתגובה שלפנייך שגם בה הייתה ביקורת, ואותה קיבלתי יפה.
לא מזלזלת בך, אבל לא אוהבת את הדרך בה אתה מבקר.
'מחורבן' התייחס לקטע עם 'אביר החלומות' (שמופיע לא רק בטקסט שלך, בהחלט לא), ו-'דוחה' התייחס לסטראוטיפיות שבסיפור (שגם היא לא הופיעה רק בסיפור שלך). הטקסט נשאר ללא פגע. וחוץ מזה, לשיטת הביקורת הזו (הכוונה, של הבחורה שמעלי) קוראים במינוח המקצועי "סנדוויץ'", ומטרתה לשים את הדרים הרעים בסיפור בתוך הטובים, כדי לעדן את הביקורת. האמת, בפועל מה שקורה הוא שהכותבים מוחמאים על ידי הדברים הטובים ומתעלמים מהרעים, כי זה נראה כאילו אין כמעט טעויות. זה כמו שתקבלי תשעים במבחן, ותחשבי לעצמך (ובצדק) "טוב, נו, יש לי נורא מעט טעויות, זה כנראה אומר שאני ממש טובה במקצוע!". אני לא רואה טעם לציין את הדברים הטובים, מכיוון אם יש לך דבר טוב אז אין צורך לשנות אותו.
אני לא אשקר, שכנעת אותי, והייתי שמחה אם תבקר סיפור אחר שכתבתי:
https://www.tale.co.il/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99-%D7%9E%D7%A2%D7%A9%D7%99%D7%95%D7%AA/%D7%96%D7%9B%D7%A8%D7%95%D7%A0%D7%99-%D7%9C%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%94.html
ואוו מדהים
בטוח שזה הסיפור הראשון שלך באתר?
שיצא הספר הראשון שלך תביאי לי אותו חתום!
מדרגת 1000000000000000000 (5)
חחחחח תודה רבה (:
omg וואו זה כזה מהממם ויפה
תודה רבה :)
שלום לכותבת הסיפור,
אתעלם לעת עתה מכל התגובות שהיו למעלה.
אציין שאני חצי נהניתי חצי השתעממתי מהסיפור, ואנמק. ראשית, יש לך פוטנציאל כתיבה. רואים שאת קוראת הרבה ספרים, ורואים שאת מתעניינת בכתיבה – וזה לא מובן מאליו!
הסיפור הוא סיפור התאהבות, של נער ונערה כנראה בגיל העשרה, עושים משהו מאוד ״ביתי״ כזה, רואים סרט. הדבר הראשון והעיקרי שמאוד הפריע לי עם כל הסיפור, הוא שיש מן ערבובייה של שפות: שפת סלנג, שפת יום יום, ושפה ספרותית – וכולם אחד על השני. כמובן שאני לא אומרת שלחלוטין אסור לעשות ככה, אבל כאשר אכן מנסים לשבור את התבנית, צריך לדעת איך לעשות את זה. זה יצר מן בלבול קליל ושהוא מעט לא נעים. כלומר, כשרואים ביטויים כמו ״חי בסרט״ ו״סקסיות גברית״ לצד ״מבטו ננעל בשלי״, זה יוצר קצת אנטי לטעמי.
אציין, בנוסף, שלמרות הקיטשיות, זה היה יכול להיות סיפור מאוד מוצלח, לולא ה״סקסיות״. אני לא אומרת שזאת מילה רעה, אבל אני חושבת שהיא לא עושה לך חסד לסיפור. במקום לתאר את השרירים של הבחור הצעיר, אני חושבת שהיה הרבה יותר מקסים לתאר דווקא, נניח, את הלחי. בנוסף, המילה ״סקסי״ יוצרת תיאור מאוד מאוד קל בראש של הקורא, ולכן צריך להשתמש בה מאוד בזהירות.
אני כן מאוד אהבתי דווקא את הסוף, בו הנערה רוצה באופן נואש להמשיך ולהביט בבחור הצעיר, ״כמו מוזיאון״ כתבת, ואני חשבתי שזה תיאור בהחלט מוצלח: אבל כמו שאמרתי, לצד ביטויי סלנג, זה לא זורם.
למען התעמלות ושיפור להבא – נסי לכתוב סיפור התאהבות שאינו קיטשי מדי, שאין בו בכלל סלנג או דיבור יום יומי. אפילו סיפור התאהבות בשפה התנ״כית – אם את אמיצה מספיק! אולי משימה זו תסייע לך להבין למה התכוונתי.
וההמלצה שאני ממליצה לכל כותב: קראי הרבה. הרבה הרבה. ונסי לא לקרוא יותר מדי ספרי נוער כגון סדרות כמו ״הארי פוטר״, ״דמדומים״, ״רעד״, ״משחקי הרעב״, וכדומה. קראי גם אותם, וגם קלאסיקות. סיפור כמו הסיפור שכתבת פה מזכירים, לחלק מן האנשים, את כל סיפורי ההתאהבות שהם כבר קראו בערך באותו נוסח בשאר ספרי הנוער. כדי לכתוב סיפור התאהבות קיטשי, צריך לדעתי להיות ברמת כתיבה שאינה רמה רגילה מדי.
בכל מקרה, ניסיון מאוד יפה, המשיכי להתפתח, לכתוב, לפרוח ולקרוא.
ולהבא, כשמישהו כותב לך תגובת נאצה, אני ממליצה לך, למרות שזה פחות כיף – פשוט להתעלם. מרוגז קלות (ידידי משכבר הימים!) מתרגז בקלות, עדיף לקרוא את תגובותיו, להתייחס אליהן ברצינות, אבל לעולם לא לענות. סתם להתווכח, זה סתם מעייף.
כל הכבוד, והמשיכי לכתוב,
Veno.
וואו
תודה רבה על הטיפים והמחמאות ואני אשתדל לשפר את מה שיש לי לשפר (: