עידוד לעת צרה | פרק ראשון- חזרה לתיכון

פרק ראשון:
ג׳ייד הביטה במראה.
היא ראתה נערה יפה, שכל הבנים מסתכלים עלייה כשהיא עוברת על ידם.
שער חום בהיר, עיניים חומות כהות, ריסים ארוכים ועגולים ושפתיים עבות וורודות.
לעיתים קרובות שאלו אותה למה היא מאופרת, והיא ענתה שהכל טבעי.
ברגע זה, כשהביטה במראה ג׳ייד שקלה אם להתאפר מעט, לכבוד היום הראשון של הלימודים, או ללכת ככה.
בגדים ג׳ייד וחברותיה בחרו מראש, כבר שבועיים שלמים שהשמלה האדומה הייתה מונחת על גב הכיסא, נעלי הבובה השחורות שקנתה יחד עם חברותיה לנבחרת המעודדות בקניון לפני כשבוע היו מונחות על יד הכיסא.
ג׳ייד לקחה מעט מייק אפ אמנם יפה באופן טבעי, אבל גם לכאלו לא תמיד יש פנים חלקות. ג׳ייד טשטשה כל פצעון וכל עקיצת יתוש שהיו על פנייה.
היא שמה מעט גלוס שקוף בשביל ששפתיה יבריקו התקשרה למינדי- ראש קבוצת המעודדות וחברתה הטובה ביותר של ג׳ייד.
״כן?״ מינדי ענתה.
״התלבשתי, את באה לאסוף אותי?״ 
״כן״ ענתה מינדי בחיפזון וניתקה.
ג׳ייד לבשה במהרה את השמלה האדומה ואת הנעליים, ובתוך עשר דקות מינדי וג׳ייד כבר היו בנסיעה לכיוון התיכון שלהן.

ג׳ייד טרקה את דלת המכונית ושנייה אחריה גם מינדי עשתה זאת.
״ ׳תיכון סולדהום׳, התגעגעתי״ אמר מאחוריהן קול מוכר, זו הייתה חברתן הטובה, לין. 
״הנה את לין״ העירה לה מינדי בשנינות.
״חיפשנו אותך!״ ציחקקה ג׳ייד.
״הרגע הגעתן מפגרות… בואו! נלך למצוא מקום בכיתה, וניקח את המערכת שעות.״ אמרה לין בקול הילדותי הרגיל שלה.
שלושת הבנות ניגשו אל מזכירות בית הספר.
״מה שמך?״ שאלה המזכירה שנראיתה משועממת במיוחד.
״ג׳ייד״ ג׳ייד ענתה בקשיחות.
״קחי את המערכת שלך״ אמרה המזכירה לאחר חיפוש בדפים, והושיטה לג׳ייד דף לבן.
״תודה״ מלמלה ג׳ייד בלחש ופנתה אל חברותייה.
״מה יש לכן עכשיו?״ שאלה לין.
״לי אנגלית… עם מר טאן…״ ענתה ג׳ייד בנסיון להישמע משועממת, למרות שאנגלית היה אחד ממקצועותיה האהובים ג׳ייד לא רצתה להישמע חנונית ולהתלהב מזה.
״לי ספרדית״ אמרה מינדי.
״גם לי!״ אמרה לין בשמחה.
״אבל קודם שעת מחנך נכון?״ שאלה ג׳ייד, בזמן שהכניסה את המערכת לתיק הכתף הכחול שלה. 
״כן..״ ענתה מינדי.
״בואו!״ אמרה נחרצות ומשכה את הבנות אחרייה.
כל השלישייה הגיעה לכיתתן והן תפסו שורה זו ליד זו.
הצלצול נשמע, ולכיתה נכנס גבר גבוה שכתב את שמו בגיר על הלוח.