'עוצם עיניים חולם שאת תבואי…' -פרק 6 ♥

~פרק 6~
קמתי בבוקר בשעה תשע, חייב להתארגן!!
צחצחתי שיניים והתארגנתי, וסגרתי את המזוודה אחרי שהכנסתי את כל הדברים שהשתמשתי בבוקר.
ירדתי למטה והשעה הייתה כבר עשר וחצי.
"בוקר טוב כולם!!!" צעקתי לכל מי שהיה בקומה למטה, וכולם רק הסתכלו עליי במבט מייבש כזה. יעני 'כאילו, מי שם עליה בכלל?!'.
"מה עובר על כולם היום…?" שאלתי את עצמי.
"מה יש אפיק?" שאלתי אותו, שגם הוא נראה די מבואס.
"כלום, בואי את נוסעת איתי באוטו" הוא אמר ושמעתי בקול שלו שמשהו קרה.
אפיק הרים את המזוודות שלנו לאוטו והוא נכנס למושב הנהג.
נסענו ישר אפילו בלי להוציא מילה. זה ממש נדיר שאני ואפיק יושבים באותו מקום ולא מדברים/ רבים…
הגענו למלון והוא החנה את הרכב בחנייה שם.
"אחלה מלון בחרת אוחתי" הוא אמר והתחיל קצת לחזור לעצמו.
"תודה, קניות זה הצד החזק שלי" אמרתי והוא צחק והוציא את המזוודות.
"טוב אנחנו בחדר… 1643 ן- 1645" אמרתי בזמן שחזרנו מהקבלה.
"מה? מי לקח את החדר שליידך?!" הוא שאל.
"לא יודעת…" אמרתי ועלינו במעלית.
באותו זמן הוא דחף אותי כזה בכתף. "איה מעצבן אחד!" אמרתי לו ודחפתי אותו חזרה וככה נהייתה בינינו מלחמת דחיפות עד שהגענו לקומה ה- 16, ופתאום נפתחה הדלת ונאור עמד מולנו עם כמה חברים שלו.
"מה אתם עושים?!" הוא שאל בעצבים. נאור תמיד היה מתעצבן על זה שאנחנו רבים.
"הוא התחיל!"
"היא התחילה!" שנינו אמרנו ביחד.
"וואי להיות עם שניכם זה כמו להיות עם בני 5!" הוא אמר ודחף אותנו החוצה ונכנס הוא למעלית, ברגע שהוא ירד אני ואפיק פשוט נקרענו מצחוק!
טוב בוא קוף!" אמרתי לו והלכנו לחדרים.
"טוב נתראה מתישהו אחר כך" אמרתי לו, הוא הנהן ונכנסנו כל אחד לחדר שלו.
וואו… איזה חדר מדהים… זה היה חדר גדול, מרווח, ג'קוזי במרפסת הגדולה, מיטה ענקית, וטלויזיה גדולה מול המיטה, וכמובן ארון גדול כמו שאני אוהבת
סידרתי את כל הבגדים בארון, ולבשתי בגד ים, הרכבתי משקפי שמש ונעלתי כפכפים ויצאתי לבריכה.
התיישבתי על איזה כיסא שיזוף ועצמתי את העיניים.
אחרי בערך חצי שעה עף עליי כדור ואחריו שביל של מים שעפו איתו.
"אויי סליחה זה האח האידיוט שלי זרק את הכדור" איזה אחד חתיך אששש אמר לי.
"טוב זה בסדר…" אמרתי וניגבתי את עצמי.
"פאק לא ראיתי שאת כזאת כוסית" הוא אמר ובהה בי.
"חחח תתרגל מאמי" אמרתי לו והוא צחק.
"מה שהאידיוט הזה לא אומר לך זה לא נכון!" איזה אחד שנראה בול כמוהו אמר. כנראה הם תאומים…
"חחח אתם תאומים נכון?"
"חח כן… את מגיבה יחסית בסדר לכל שאר האנשים" הוא אמר וצחקנו.
"יש לי כבר שניים כאלה בחיים, ותאמין לי אתה לא רוצה לפגוש אותם" אמרתי.

~~~~הבני דודים של עדי~~~
(אלה נתי וגיא הבני דודים של אור מהסיפור הקודם)

תיאור של נתנאל תורג'מן (נתי)-
בן 22, תספורת מארינס, שיער חום בהיר ועיניים כחולות עם טיפה חום בהיר.
שותה, מעשן אבל לא סטוציונר, שומר על בת דודה שלי:) וגבוה כמו כולם.
אבא שלנו הוא אח של אבא של נאור אז הוא שותף איתו בכל העסק.
בינתיים אני וגיא לא כל כך מעורבים אבל שמעתי שעוד מעט יתחילו להכניס אותנו ליותר התנכשויות וכאלה… אבל תכלס למי יש כוח?!!?! תנו לחיותתת!
גיא תורג'מן-
בן 22, בואו נגיד שאני ואחי זה כמעט קופי פסט… תספורת מארינס, שיער חום בהיר ועיניים כחולות עם טיפה ירוק בתוכן, שותה ממש מעט, אבל מעשן….
לפעמים משיג לי כמה סטוצים טובים :)
שומר על בת דודה שלי כי אין לי אחות קטנה, יש לי גדולה:) אנחנו גרים בתל אביב כמעט רבע שעה הליכה לבית של הבנדודים שלי. גבוה כמו כולם.
ליר תורג'מן-
אני ההפך הגמור המאחים שלי, אני בכלל עם שיער חום ועיניים ירוקות, אני בת 27, כן… הכי זקנה במשפחה חחח… אני בגובה ממוצע.
כולם אומרים לי שאני חנונית שאני לומדת עכשיו משפטים והכל, אבל… אני רק דואגת לעתיד שלי!

**חזרה לסיפור**
אמרתי לחתיך ופתאום מישהו אמר מאחוריי "מה זאת אומרת אתה לא רוצה לפגוש אותם מכוערת?!" גיא אמר.
פתחתי עיניים בבהלה והחתיך צחק~,~.
"אה… זה בן דוד שלי" אמרתי לחתיכי שלי, חחח… כבר לקחתי עליו בעלות.
"כן עדי, מה את עושה עם עומר?!" גיא אמר בעצבים.
"טוב חמודי אתה מפריע לנו אנחנו בדיוק בדרך למיטה…" אמרתי לו והוא נתן לי כאפה בעורף.
"איה! זה כאב!" אמרתי לו.
"חכי חכי פעם הבאה זה יהיה יותר כואב!" הוא אמר והלך.
"יאללה ביי אחים שלי!" הוא צעק להם והם צעקו לו בחזרה עוד משו.
"אז לך קוראים עומר? ולך?" שאלתי את התאום השני.
"לי קוראים בן" בן אמר.
"אז היי, אני עדי" אמרתי.
"היי, רוצה להצטרף אלינו? אנחנו עם כמה חברים פה" הוא אמר.
הסתכלתי לשנייה על גיא שהסתכל עליי במבט של 'אם תלכי אני חותך אותך', חייכתי אליו חיוך מתגרה ואמרתי להם:"יאללה בוא נלך" קמתי והלכתי אחריהם.
היו שם עוד כמה בנים… לא זוכרת איך קוראים להם חח..
"את יודעת לשחק כדור עף?" עומר שאל אותי.
"פעם הייתי טובה בזה… היום זה כבר משהו אחר" אמרתי לו וצחקנו.
"טוב אז תני איזה מכה אחת לכדור נראה אם את עוברת את החוט ההוא" הוא אמר ונתן לי את הכדור. נתתי מכה ממש חזקה והכדור עף על המציל!
כולם צחקו ואני התביישתי בטירוף.
"תגידו מה אתם עקומים?! צאו צאו מהמים!" הוא צעק לנו והם רק צחקו עוד יותר.
"אתם רוצים שאני יקרא לאבטחה?! יאללה צאו!" הוא צעק שוב וכל הבריכה הסתכלה עלינו.
גם אני הפעם צחקתי וגם גיא ועוד כמה אנשים מהעסק של אבא צחקו.
"יאללה תקרא לאבטחה!" גיא צעק וכולנו הסתכלנו עליו, אבל הוא רק קרץ לנו ונראה שהוא מתכנן משהו…
המציל אמר משהו במכשיר קשר ואחרי כמה שניות באו כמה אנשים כמו הגורילות ששומרים לי על הבית חחח….
"כן יש פה בעיה?" אחד מהם שאל פה בקשיחות.
"כן… המציל הזה כנראה לא יודע מי אנחנו" גיא אמר לו ונתן לו תפיכה חזקה על השכם.
"ומי אתם?!" הוא שאל.
"זאת עדי דומרני…. אלה עומר ובן מרציאנו… ואני גיא תורג'מן" הוא אמר והשומר פתח עיניים בבהלה וכולנו גיחכנו.
"שלא תעיז יותר להתלונן עליהם!" השומר אמר למציל החנג' ההוא והוא הלך.
כולנו צחקנו עד שפתאום……