'עוצם עיניים חולם שאת תבואי…' -פרק 30

30
**נק' מבט עדי**
קמתי הפעם מוקדם בבוקר, הכנתי לי ולירין ארוחת בוקר ופתאום הפלאפון שלי צילצל.
"הלו?"
"שלום, מדברת דליה כהן (מסוכנות הדוגמנות)"
"אה היי, מה קורה?" שאלתי.
"מעולה, לפי מה שכתוב לי פה את כבר בארץ, אז מתי תוכלי להגיע לעוד צילומים?"
"אני יכולה כל השבוע, אפילו היום"
"אז בואי נקבע להיום בשתיים עשרה, אוקיי?"
"אין בעיה, אני אהיה שם"
"נתראה שם" היא אמרה וניתקה.
"ירין יש לי שאלה…" אמרתי לו.
"כן יפה שלי?"
"בתור גבר, נכון שזה היה מגניב אם הייתה לך חברה דוגמנית?"
"למה את שואלת?"
"סתם… "
"את רוצה להיות דוגמנית?"
"התקשרו אלי שוב מהסוכנות"
"האמת שכבר אין לי בעיה עם זה, רק אני חייב לבוא איתך"
"באמת?! ממש פחדתי שתכעס או משהו!"
"מה אני עד כדי כך מרוקאי עצבני?" הוא שאל וצחקנו.
"אז צריך להגיע לשם בשתיים עשרה, בסדר?"
"כן אין בעיה, וכדאי שתדברי עם נאור"
"למה?"
"אחרי כל מה שקרה עם האלפרונים… כדאי שמישהו ידבר איתו"
"טוב צודק…" אמרתי ושנינו נסענו לבית שלי.
"נאור!" קראתי לו והוא בא.
"מה?" הוא שאל קצת ישנון.
"בוא נדב בחוץ" אמרתי לו ושנינו התיישבנו בגינה ליד הבריכה.
"מה קורה עכשיו איתך ועם מורן?"
"אני הולך לספר לך משהו, אבל את לא מגלה לאף אחד… בסדר?"
"כן…"
"אנחנו מתכננים לטוס בלי שאף אחד יידע לאוסטרליה לאיזה חודש"
"למה אתה לא מספר?"
"אבא בחיים לא יתן לי לטוס"
"כן אה… באמת חבל אם הוא יידע.." אמרתי והוא נאנח ואמר:"נו מה את רוצה?"
"האמת שממש בא לי ללכת לחמת גדר"
"אני אביא לך מחר.. סחטנית" הוא אמר והלך ובינתיים אני נשארתי בחוץ להתכתב עם החברות שלי.
"תגידי בת דודה יקרה שלי, יש לך חברה שקוראים לה גל נכון?" גיא שאל אותי פתאום.
"למה אתה שואל?" שאלתי בחשדנות.
"סתם… מתעניין… אפשר את המספר פלאפון שלה?"
"מה קורה איתך ועם אביה?"
"נראלי ששנינו הבנו שזה לא יסתדר יותר" הוא אמר והסתכלתי עליו באכזבה.
"וואי עדי בבקשה אל תעשי לי שוב את המבט הזה"
"טוב.. תרשום 05………"
"תודה! חיימשלי את" הוא אמר והלך. תמיד לא אהבתי את זה שהאחים והבני דודים שלי יוצאים עם חברות שלי, אבל מה שיותר לא אהבתי היה זה שהקשר בינהם תמיד לא הצליח ואז הן היו מתחמקות ממני.
"ירין צריך ללכת" קראתי לו והוא בא.
"את חושבת שבר רפאלי תהיה שם?" הוא אמר לי את זה משום מקום כשהגענו.
"למה? אתה חושב שהיא יפה יותר?"
"חס וחלילה חיימשלי! ממש לא"
"יש לך את זה ביותר צבוע?"
"פשוט היא מפורסמת ממש אז זה לא יזיק אם אני אוכל להגיד שפגשתי אותה"
"אז רק שתגע שהיא לא תהיה שם" אמרתי בקצרה והלכתי קדימה מהר יותר ממנו.
"בחיאת עדי… זאת הייתה שאלה תמימה לגמרי!"
"כן ירינוש… בטח" אמרתי לו והחייכתי חיוך מזוייף. גם ביום שהוא יהיה הכי נחמד בעולם הוא יצליח איכשהו לעצבן אותי.
"היי עדי, מה נשמע?" דליה שאלה אותי כשנכנסתי.
"מעולה, מה איתך?" שאלתי.
"בסדר, כנראה שנצטרך לבטל את הצילומים היום"
"למה?" שאלתי באכזבה.
"הדוגמן שהיה אמור לדגמן איתך לא יכול להגיע… אבל אני חושבת שמצאתי פיתרון בזה הרגע"
היא אמרה והסתכלה על ירין.
"מה? אני?" הוא שאל.
"למה לא? אני אלך להודיע למנהל, תתלבשו בינתיים" היא אמרה והלכה.
"יאיי יריני עכשיו אנחנו יכולים לדגמן ביחד!" אמרתי בשמחה.
"וואי איזה גיי אני" הוא אמר בזמן שהוא התלבש.
"מה גיי?! אתה פשוט מצטלם בשביל להרוויח כסף"
"בדיוק, גיי" הוא אמר וסיים להתלבש וגם אני. אירגנו את שנינו והלכנו להצטלם.
"עכשיו תעמדו ככה ותיראו כמו זוג מאוהב שנמצא רק חצי שנה ביחד" הצלם אמר וצילם אותנו.
"וואו אתם ממש טובים בזה" הוא אמר.
"כי אנחנו זוג" אמרתי לו וכולנו צחקנו.
"כמה זמן כבר?"
"שנה וקצת"
"כיף לכם… חכו עוד שנה-שנתיים כבר לא תרצו לראות אחד את השני, אבל מה לעשות שיש לכם ילד ואתם לא יכולים כבר להתגרש?!" הוא אמר בקצת עצבים ואני וירין גיחכנו.
עברו שעתיים וסיימנו את כל הצילומים. חזרנו הביתה ונכנסנו לבריכה שבמרפסת.
"מתי זה מתפרסם?" ירין שאל אותי.
"בעוד יומיים בערך… למה?"
"שאני אדע כמה זמן עוד יש לי עם כבוד עצמי"
"אוי אל תגזים" אמרתי לו.
"מה הסיכוי שאחים שלך יראו את זה?"
"הם יראו את זה, אין מה לעשות… ותגיד אתה יודע מה קורה עם גיא?"
"לא ממש.. למה?"
"הוא ביקש היום מספר פלאפון של חברה אחרת שלי"
"באמת? סחטיין שהוא סוף סוף התגבר על אביה"
"עברו שלושה ימים!"
"ואפילו זה יותר מידי כדי להתבכיין על בחורה"
"רגע… אם הייתי נפרדת ממך, לא היית עצוב אפילו לא קצת?"
"להגיד לך את מה שאת רוצה לשמוע או מה שבאמת יקרה?" הוא שאל עם קצת חיוך.
"באמת?! ככה אתה מרגיש?! אז סבבה! אתה יכול לשכוח מהכל! אני הלכתי!" אמרתי לו ובאתי לצאת מהמים.
"לא עדידוש חיים שלי לא התכוונתי! סליחה!" הוא אמר ישר ותפס לי את היד.
"חחחח כמה שקל לעבוד עליך חיים שלי" אמרתי לו ונתתי לו נשיקה בפה.
"טוב עכשיו אני הורג אותך!" הוא אמר והטביע אותי תוך כדי שאני צוחקת.
"עכשיו אפשר קצת זמן איכות עם חבר שלי?" שאלתי כשיצאנו מהמים.
"אז איך קראת לכל מה שהיה עד עכשיו?"
"התכוונתי לזמן איכות מסוג אחר"