'עוצם עיניים חולם שאת תבואי…' -פרק 29 ♥

**נק' מבט נאור**
קמתי במיטה שלי בבית, התארגנתי וקיבלתי הודעה ממורן בווצאפ:'בוקר טוב אהובי, בוא נצא היום למסעדה'
'אוקיי, ניסע לאן שבאלך'
'בוא לקפה קפה'
'אוקיי, לבוא לאסוף אותך? אני מתארגן תוך עשר דקות ויוצא'
'אוקיי, מחכה לך:*' היא כתבה, התנתקתי, ירדתי למטה, שתיתי כוס קטנה של קפה ויצאתי עם האוטו לכיוון הדירה של מורן. איך שאני אוהב אותה… אי אפשר לדמיין אפילו.
היא נכנסה לאוטו, נתנה לי נשיקה קטנה בפה והמשכתי לכיוון המסעדה שהיא רצתה.
"מוזר… אין אף אחד בפנים" אמרתי כשהחניתי את הרכב מול המסעדה.
"באמת מוזר… בוא ניכנס" היא אמרה ומשכה אותי פנימה. למה היא כל כך לחוצה?!
נכסנו פנימה התיישבנו ובא מלצר לקחת מאיתנו את ההזמנה.
"מה תרצו?" הוא שאל.
"שניים הפוך בבקשה" אמרתי, הוא רשם והלך לכיוון המטבח. ראיתי את מורן בוהה בשולחן כשהיא מביטה כלפי מטה.
"מורן מה קורה? את קצת מוזרה מהבוקר"
"כלום" היא אמרה. אחרי שתי דקות שלא ממש דיברנו בהן, המלצר הביא את ההזמנה.
"תודה" היא אמרה לו ושתתה מהקפה וגם אני.
"נאורי… אני מצטערת" היא אמרה עם דמעות בעיניים אחרי שסיימתי את השלוק.
"על מה?" שאלתי והתחלתי להרגיש מסוחרר.
"היה משהו בקפה?!" שאלתי בלחץ פתאום והתחילו לרדת לה דמעות.
"אהלן נאור…" שמעתי מישהו מאחורי, הסתובבתי וראיתי את הבן של אלפרון. מה הוא עושה כאן?!
"יבן זונה מה אתה עושה כאן?!" צעקתי עליו, נעמדתי ובאתי לתת לו אגרוף, אבל בשנייה נפלתי על הריצפה והתעלפתי.
**נק' מבט עדי**
קמתי בבוקר וירין לא היה לידי. מוזר… הוא תמיד מתעורר אחרי.
התארגנתי והתלבשתי, הלכתי לשתות קפה וצפיתי בטלויזיה.
'ניסיון התנקשות נוסף במשפחת דומרני, ע"פ הנמסר לנו מכתבנו בשטח הניסיון הסתיים בחטיפה….' השדרן אמר ואני נחנקתי מהקפה.
התקשרתי ישר לאבא שלי. "היי אבא, עכשיו שמעתי מה קרה הכל בסדר?!" שאלתי בלחץ.
"אנחנו מטפלים בעניין עכשיו, בואי מהר הביתה" הוא אמר וניתק.
לקחתי תיק צד עם האייפון, מפתחות ומשקפי שמש, ויצאתי מהר לכיוון הבית ב ב אמ וו שלי.
נכנסתי הביתה, היו שם מלא אנשים… ראיתי פתאום את עידן ורצתי אליו.
"עידן! הכל בסדר?!" שאלתי בלחץ.
"אממ.. כדאי שתשבי" הוא אמר והתיישבנו בסלון בקומה השנייה.
"מה קרה?!" שאלתי .
"אל תילחצי… אבל נאור נחטף, לפי מה שאני יודע זאת החברה הזאת שהייתה לו חצי שנה"
"מה?!" שאלתי בשוק והתחילו לרדת לי דמעות.
"אל תדאגי, הוא יחזור" הוא אמר וחיבק אותי מהצד וכמובן שעם המזל הכל כך 'טוב' שלי בדיוק ירין עבר לידנו בדרך למטה וראיתי שהוא ממש עצבני.
"נראלי שהרגזתי את חבר שלך" עידן אמר.
"יעבור לו, זה ממש לא מה שמעניין אותי עכשיו" אמרתי ושמתי את המשקפי שמש.
"טוב, עדידוש אני חייב לחזור, ביי בינתיים" הוא אמר וחיבקתי אותו לפני שהוא הלך.
הלכתי לחדר הישן שלי, הוא לא השתנה הרבה… שכבתי על המיטה ובהיתי בתקרה עדיין עם המשקפי שמש, ממש לא באלי שכולם יראו עכשיו שבכיתי וככה נרדמתי.

**נק' מבט של נאור**
התעוררתי כשאני מרגיש קשרים חזקים מאוד לידיים ולרגליים שלי וחתיכת בד קשורה לפה שלי. סעמק שלהם זה כואב כל החבלים האלה.
"בוקר טוב ליפייפיה הנרדמת" שמעתי מישהו אומר, הסתכלתי לכיוון הקול וזה היה הבן ההוא של האלפרונים, שונא אותו! אם הייתי יכול הייתי מפרק אותו מכות עכשיו.
"מה קורה נאור? זוכר אותי? אבל אתה בטח כבר מכיר את אחותי" הוא אמר והסתכלתי עליו במבט מבולבל. ופתאום הוא משך למורן ביד והיא נכנסה פנימה אחריו.
"נאור אני מצטערת" היא אמרה והתחילה לבכות.
"על מה את מצטערת?! את ידעת מראש שזה מה שיקרה!" הוא אמר לה. ואני הסתכלתי עליה במבט פגוע. אני אשכרה הצלחתי להתאהב במישהי ולהחזיק איתה קשר חצי שנה. ובסוף היא הבת של אלפרון?!
"אנחנו לא מתכוונים להרוג אותך, באמת שלא… אבל אנחנו נדרוש כסף, והרבה" הוא אמר לי ודפקתי לו מבט עצבני מפחיד שאומר ש'אם לא תסתום את הפה אני הורג אותך'.
הוא נלחץ ויצא מהחדר כשמורן נשארה בפנים, אחרי דקה היא באה והורידה לי את הבד מהפה.
"לא רוצה לדבר איתך" אמרתי לה.
"אני רק רוצה שתקשיב, המשפחה הכריחה אותי לעשות את זה… הייתי אמורה להיות איתך ובסוף לחטוף אותך, אבל בדרך קרה משהו שלא היה צריך לקרות… התאהבתי בך באמת" היא אמרה ובכתה תוך כדי. נשבע לכם, אני כבר לא יודע במה להאמין!
"אם את אוהבת אותי, את יכולה לשחרר אותי עכשיו ואני מבטיח לך שנברח מפה ושהמשפחה שלך לא תטריד אותך יותר" אמרתי לה והסתכלנו אחד לשנייה בעיניים. איך זה יכול להיות שאחרי כל מה שהיא עשתה אני עדיין אוהב אותה?!
"אני באמת אוהבת אותך" היא אמרה לי ונישקה אותי.
"מורן! מה את חושבת שאת עושה?!" האח הבנזונה שלה פתאום נכנס לחדר.
"מה שאני רוצה!" היא צעקה עליו.
"מה קרה?! שנייה איתו ותפסת תחת?! יאללה תחזרי לחדר שלך" הוא צעק.
"אבירן אתה לא תגיד לי יותר מה לעשות!" היא צעקה עליו בחזרה.
"לכי לפני שאני מתעצבן!" הוא אמר, אם הוא רק מעז לגעת בה אני חותך אותו!
"אוקיי, אז אני ממש מקווה שלא תתעצבן מזה" היא אמרה, שלפה מהר אולר וחתכה את כל החבלים שקשרו אותי בהם.
"מה את עושה מפגרת?!" אבירן נהיה אדום.
"אתה לא שומע טוב? היא אמרה לך שהיא עושה מה שבאלה!" אמרתי ונתתי לו אגרוף שגרם לו להתעלף, בכל זאת אני לא רוצה להרוג אותו עכשיו מול אחותו.
"מורן איך יוצאים?" שאלתי מהר והיא הובילה אותי ליציאה אחורית שאף אחד לא רואה לחצר שלה. נכנסנו מהר למכונית שלה ונסענו לכיוון הבית שלי.

**נק' מבט עדי**
קמתי מהשנ"ץ בארבע בערך וציחצחתי שניים. פתאום שמעתי את דלת החדר שלי נפתחת וראיתי את לא אחד מאשר נאור!
"נאורי! אתה לא מבין איך דאגתי לך! אל תעשה לי את זה שוב לעולם!" אמרתי וחיבקתי אותו חזק מאוד והוא צחק.
"אני חולה עלייך את יודעת?!" הוא אמר ובילגן לי את השיער.
"אתה לא חייב להראות לי את זה ככה!" אמרתי וסידרתי מהר את השיער.
"אה כמעט שכחתי… מה שלא עשית לירין הוא נראה ממש עצבני" הוא אמר.
"אין לי כוח לדרמות האלה שוב!" אמרתי.
"אין לי כוח לשאול שוב מה קרה, בואי למטה" הוא אמר לי.
"תרד, אני עוד רגע באה" אמרתי וסידרתי את עצמי שוב אחרי שנאור בילגן לי את השיער.
ירדתי וכולם היו למטה חוץ מאמא ואבא: אפיק, נאור, נתי, גיא וירין.
"היי, מה קורה?" שאלתי איך שירדתי למטה וחיבקתי את כולם ולירין נתתי נשיקה קטנה בפה, ועדיין ראיתי שהוא לא מרוצה. ישבנו ודיברנו שעה וחצי ואחר כך אני וירין קמנו ונכנסנו למכונית שלו.
"ירין מה יש לך?!" שאלתי אותו איך שנכנסנו.
"את יודעת טוב מאוד מה יש לי" הוא אמר.
"בגלל עידן?! זה היה חיבוק ידידותי" אמרתי.
"ממש ידידותי… את חושבת שאני לא יודע שהיה בינכם משהו קטן לפני שהינו ביחד?!" הוא אמר עצבני.
"אבל עכשיו הוא יודע שאני חברה שלך וזהו!" אמרתי בעצבנות גם. כששני מרוקאים מתחילים לריב…כל אחד מתעקש על שלו ורמת העצבים עולה מהר מאוד.
"רואים שהוא ממש לא רוצה אותך!" הוא אמר בציניות.
"ירין אל תעצבן אותי עכשיו! גם ככה עבר עליי יום קשה!" אמרתי כמעט בצעקה.
"אל תתחילי את מהתחלה לחבק בנים אחרים!" הוא המשיך.
"מה אתה רוצה שאני אעשה?! הוא היה נחמד ובא לתמוך בי! לא כמו החבר שלי!" אמרתי.
"מצטער שיש לי עבודה! אנחנו אירגנו מבצע חילוץ!" הוא אמר.
הגענו לדירה, נכנסתי להתקלח ונשכבתי במיטה על הצד, אין לי כוח להמשיך לריב איתו היום.
אחרי חמש דקות הרגשתי אותו מחבק אותי מאחורה ומנשק אותי בצוואר.
"אתה לא טוב בלכעוס עליי" אמרתי והוא צחק.
"אי אפשר לכעוס עלייך" הוא אמר והתנשקנו♥ אין עליו בכל העולם!