'עוצם עיניים חולם שאת תבואי…' -פרק 27 ♥

**נק' מבט אביה**
הגענו כבר למטוס ואני ישבתי ליד גיא, והסתכלתי איך אנחנו ממריאים.
"אבי את רוצה ללכת לישון?" גיא שאל(ככה גיא קורא לי^^).
"לא.. אני לא עייפה" אמרתי ונשמעתי עצבנית, הוא בטוח יודע את זה.
"מה יש לך? את ככה מהבוקר! את במחזור?" הוא שאל את החלק האחרון יותר בשקט.
"למה כל פעם שאני עצבנית זה מחזור?! תחשוב טוב מה אתה עשית!"
"מה יכולתי לעשות כבר מהבוקר?!"
"אני יודעת שלא באתם באמת ללמוד פה! אל תכחיש!"
"על מה את מדברת?!"
"אתה יודע טוב מאוד על מה אני מדברת!"
"טוב צודקת!" הוא אמר והלך לשבת מאחורה ליד אפיק.
איך זה שבסוף הוא כועס עליי?! אני אמורה לכעוס עליו! בנים זה פשוט מאוד עם של מפגרים!

**נק' מבט עדי**
אוף אני שונאת טיסות כל כך ארוכות! עברה רק שעה וחצי וכבר אני משועממת…
אני וירין צפינו בסרט אחד במיטה שהייתה במטוס.
"ירין מה נעשה כשנגיע לארץ?"
"אני ממשיך לעבוד אצל אבא שלך…" הוא ענה לי.
"אתה לא יוצא למקומות מסוכנים נכון?"
"תגדירי מסוכנים…" הוא אמר.
"ללכת להפגש עם אנשים שקשורים לכל העסק"
"אז.. כן"
"יש לי סיכוי לשכנע אותך להפסיק?" שאלתי בתקווה.

"לא ממש…" הוא אמר ונאחנתי.
"את זוכרת שלפני שנה דיגמנת לקסטרו ובסוף השלמתי עם זה? אז גם את צריכה להשלים עם זה עכשיו" הוא אמר לי.
"אהה דרך אגב… הציעו לי לדגמן בגדי ים"
"מה?! עדי אין סיכוי שאת עושה את זה! אם את רק מעזה לחשוב על כזה דבר אני הורג אותך!"
"אל תעשה מזה כזה ביג דיל…"
"יש להם מזל שאני לא הייתי לידם כשהם הציעו לך!"
"אוי אל תגזים! גם כשאנחנו בבריכה אנשים רואים אותי בבגד ים ואף אחד לא עושה מזה סיפור!"
"שם זה שונה"
"איזה קרצייה אתה… עכשיו באלי ללכת להגיד להם שאני מוכנה לעשות את זה!"
"ואם את תעשי את זה אני דואג שנאור ואפיק ידעו על זה"
"מה אכפת לי מהם?! אני מקשיבה רק לעצמי"
"ולחבר שלך." ירין קבע עובדה.
"רק כשזה באמת קריטי"
"את כנראה לא מבינה… את חייבת לעשות מה שאני אומר לך"
"למה נראלך שזה יקרה?!" הרמתי טיפה את הקול שלי.
"וווואי בחיאת שתקו שניכם! הבנו כבר שאתם מאוהבים ורבים כל שנייה אבל אנשים מנסים לישון פה!" נתי אמר מאחורינו ושנינו שתקנו אבל נשארנו עצבניים.
"את לא מקבלת שום הצעה" ירין אמר פתאום.
"אני לא שואלת אותך"
"עדי אני לא צוחק איתך יותר"
"אחלה! כי גם אני לא!" אמרתי עצבנית.
"אל תהיי מעצבנת עכשיו"
"למה אתה שואל אותי איזה עבודות לעשות ואיזה לא אצל אבא שלי?!"
"זה לא אותו הדבר!" הוא צעק.
"אתה פשוט אגואיסט אתה יודע?!" גם אני צעקתי.
"ואת סתם צומי!"
"אוף אין לי כוח לזה!" אמרתי ונשכבתי לכיוון השני של המיטה.
"עדי את צריכה להבין אותי" הוא אמר וליטף לי את הכתף.
"ירין אין לי כוח לזה… נדבר כבר מחר" אמרתי עדיין שוכבת לצד השני.
"אז בינתיים נתעלם מזה?" הוא שאל.
"כן קרצייה" אמרתי והסתובבתי אליו והוא נשכב לידי ונישק אותי.אנחנו היחידים שיכולים לריב כל כך הרבה ואז כאילו כלום לא קרה.
נרדמנו ביחד עד שפתאום הרגשתי כרית עפה עליי.
"אחח… כוסעמק למה על הבוקר?!" ירין אמר.
"קומו זוג יונים" נתי אמר.
"נוחתים?" שאלתי.
"כן" הוא אמר וזרק עלינו עוד כרית רק שהפעם ירין החזיר לו חחח…
קמנו והתארגנו והוצאנו את כל המזוודות מהמטוס. סוף סוף בית…
"חיימשלי את נוסעת איתי נכון?" ירין שאל אותי
"כן, יש מקום לכל המזוודות?" שאלתי והוא הנהן והעמיס את הכל על הרכב שלו.
"לאן נוסעים קודם?" הוא שאל.
"בוא נגיע קודם לדירה ואז לבית שלי" אמרתי ונסענו. עצרנו בדירה, פרקנו את הדברים והגענו לבית שלי.
"הנה הנסיכה שלי!" אמא שלי אמרה ורצה לחבק אותי. איך שהתגעגעתי אליה לאבא ולנאור!
"תראו מי חזרה…" אבא שלי אמר וחיבקתי גם אותו.
ראיתי את כל האנשים שתמיד בבית שלי שם. אבל איפה נאור?! חיפשתי אותו עם העיניים ופתאום מישהו הבהיל אותי מאחורה וקפץ לי הלב! הסתובבתי וזה היה נאורי!
"נאורי!!" צעקתי וחיבקתי אותו חזק.
"חחח אחותי מה קורה?!" הוא שאל.
"אני מעולה! אבל אני חייבת לראות את מורן הזאת שאתה כל הזמן מדבר עליה!" אמרתי והוא צחק קצת ונתן גם לירין חיבוק כזה של גברים.
"את תראי אותה מחר בארוחת שישי" הוא אמר.
"אוקיי, טוב אנחנו חוזרים בינתיים לדירה.. ביי, אנחנו נבוא מחר" אמרתי ויצאנו אני וירין מהבית לכיוון הדירה.
"אנחנו נבוא מחר?" הוא שאל כשהינו באוטו.
"מה הבעיה?" שאלתי לא מבינה.
"ההורים שלך מכירים אותי אבל לא בצורה כזאת"
"אתה מפחד מזה שההורים שלי לא יאהבו אותך?! חשבתי שכבר עברנו את השלב הזה!"
"עדיין לא לקחת אותי לארוחת שישי"
"תרגע… הם כבר מסכימים לזה ממזמן, ואם נאור הסכים אז זה אומר שכל אחד היה מסכים"
"טוב… באלך לאכול איפשהו? אני גווע" הוא אמר.
"בוא ל BBB" אמרתי ואכלנו שם. האמת שלא חשבתי שהוא באמת קצת מפחד מזה שההורים שלי לא ירצו אותו… ועכשיו כשאני חושבת על זה, בחיים הוא לא דיבר על ההורים והמשפחה שלו!
"ירין, איך זה שאף פעם לא סיפרת לי על המשפחה שלך?"
"אין מה לספר…" הוא ניסה להתחמק.
"תמיד יש מה לספר, אנחנו ביחד כבר יותר משנה ובחיים לא שמעתי אותך מדבר עליהם"
"הייתי בצבא ואבא שלי צירף אותי לכל העסק הזה, ואז התחלתי לעבוד אצל האלפרונים בתור מרגל אבל אבא שלי לא ידע את זה והוא חשב שאני בוגד ומאז אין ביני למשפחה קשר יותר"
"וואו… ולא חשבת להסביר לו שזה לא נכון?"
"את לא יודעת כמה ניסיתי"
"בוא נלך אליהם עכשיו" אמרתי.
"אין סיכוי!"
"ירין! הם המשפחה שלך!"
"רק תבטיחי לי דבר אחד, אם זה לא הולך, לא חוזרים לפה יותר"
"טוב" אמרתי והוא נסע לכיוון שכונה אחרת של עשירים בתל אביב.
הגענו לאיזה בית די גדול אבל יותר קטן משלי, וירין דפק בדלת.
פתחה לנו אישה שנראת בסביבות גיל 40 והיא נראתה די בהלם.
"ליאת, מי זה?" נשמע קול מרחוק.
"חיימשלי חזרת סוף סוף!" היא חזרה לעצמה אחרי שהיא עיכלה את זה שירין עומד מולה וחיבקה אותו חזק.
"ירין?" שאל אותו הקול, כנראה שזה אבא שלו, והוא מיד חיבק אותו אחרי אמא שלו.
"מה אתה עושה פה?"
"אני רוצה להסביר לך מה קרה לפני שנתיים, אצל אלפרון, אני הייתי מסתנן אליהם כדי לקבל מידע!"
"אני כבר לא יכול שלא להאמין לזה… עבר כל כך הרבה זמן!" הוא אמר לו.
"ואולי תציג בפנינו את חברה שלך?" אמא שלו שאלה אותו והסתכלה עליי בחיוך, חייכתי בחזרה.
"זאת עדי דומרני, הבת של יוסי…" הוא הציג אותי.
"היי" אמרתי בחיוך.
"אז את הבת המפורסמת של יוסי?" אבא שלו שאל. "שכחתי להציג את עצמי, אני מאיר וזאת ליאת ואנחנו ההורים של המכוער הזה" הוא אמר ולחצתי לשניהם את היד, נכנסנו פנימה וישבנו לשתות קפה.
"אז כמה זמן אתם ביחד?" ליאת שאלה.
"קצת יותר משנה" ירין אמר.
"וואו… הרבה זמן…" היא אמרה. עברה שעה של דיבורים ואני וירין חזרנו לדירה שלנו.
"יפה שלי אני באמת לא יודע מה הייתי עושה בלעדייך! כנראה שלא הייתי מדבר איתם לנצח"
"חחח פשוט תזכור שמשפחה זה מעל הכל" אמרתי וחיבקתי אותו.
"בוא לך לישון אני מתה מעייפות" אמרתי.
"טוב, בואי ניכנס להתקלח"
"מה.. ביחד?!"
"מה רע?"
"סוטה!" אמרתי לו והוא נישק אותי נשיקה קטנה בפה.
"סתם צוחק איתך… תיכנסי ואני אחרייך" הוא אמר ואני נכנסתי להתקלח וצחצחתי שיניים וישר נרדמתי במיטה.