‘עוצם עיניים חולם שאת תבואי…’ -פרק 26♥

קמתי בבוקר ליד האהוב שלי, ואז קלטתי שגם נתי וגיא ישנים בחדר… איזה פאדיחה…
ירדתי מהר קומה והגעתי לחדר שלי, צחצחתי שיניים והתלבשתי אחרי שהערתי את אביה, אבל השמנה הזאת לא קמה!
"אביה י'דבה תקומי!"
"קמה קמה…" היא אמרה ובאמת קמה הפעם.
ירדתי למטה והכנתי לי קפה וישבתי לצפות בטלוויזיה עד שכולם יתעוררו.
אחרי חצי שעה אביה ירדה ונסענו ביחד למבנה שמלמדים בו כלכלה וניהול.
הפרופסור התחיל לדבר ולהסביר על מה ידובר התואר.
סיימנו את הכל להיום וחזרנו למעונות בשעה 15:00 וראינו שם כבר את הבנים, שנראו לא כל כך מותשים מהיום הראשון כמונו…
***כעבור שנה- מחר הם מסיימים את התואר(כמו שכבר אמרתי אני יודעת שזה לא שנה.. אבל לא נורא)***
וואו כמה כיף היה לי בשנה האחרונה! הזמן פשוט טס! אני וירין כמובן חגגנו שנה♥, וימי הולדת לכולם… אפילו הבאנו אוגר למעונות, קראנו לו חומי(הרעיון לשם הכל כך מקורי הוא שלי חח).
איזה כיף מחר מסיימים תודה לאל! עשינו מסיבה כל הסטודנטים והיה כיף!
הגיע מחר ואני ואביה יצאנו מצטיינות! איזה כיף! אבל דבר אחד הטריד אותי… למה כל השאר לא קיבלו גם תעודות? זה לא הגיוני… הלכתי ישר לאחראי התעודות ושאלתי:
"שלום, אפיק דומרני, ירין ממן ו.."
"מצטער אבל אני לא מכיר אף אחד מהשמות האלה"
"אתה לא מכיר?! הם למדו איתנו בתואר!"
"מצטער, לא האנשים האלה" הוא אמר והלך.
"טוב, טעות שלי!" אמרתי והתחלתי לחשוב… זה לא הגיוני, אני הרי ראיתי אותם לומדים!
חזרנו כולנו למעונות והתחלנו לארוז לקראת החזרה לארץ.
"אביה בואי איתי שנייה למעלה…" אמרתי לה ועלינו.
"אביה אני חושבת שהם לא באו ללמוד פה… הם לא קיבלו תעודות, ושאלתי את האחראי על התעודות והוא אמר שהוא אפילו לא מכיר את השמות האלה!"
"באמת?!"
"כן, אני הולכת לשאול את ג'ייק אם הוא יודע משהו, תחפי עליי" אמרתי והלכתי בלי שהם ראו.
"ג'ייק!" קראתי לו כשדפקתי על הדלת.
"מה?" הוא שאל ואחרי שהוא ראה שזאת אני הוא ישר אמר:"היי עדי! מה קורה?"
"חחח בסדר, אפשר לדבר?" שאלתי והוא הכניס אותי.
"משהו לשתות?" הוא שאל.
"לא, תודה… רציתי לדבר איתך לגבי הלימודים שלי"
"את צריכה עזרה?"
"לא.. האמת שזה יותר לגבי המשפחה שלי, אני רוצה שתגיד לי את האמת טוב?"
"טוב.." הוא אמר בחוסר רצון.
"נכון שהם לא באו ללמוד פה? נכון שהם באו בשביל אבא שלי?" שאלתי יחסית ברוגע.
"אממ.. אני לא.. כאילו .. זה לא מה שאת………… כן"
"ידעתי" אמרתי.
"אל תגידי להם שאמרתי לך!" הוא אמר ישר.
"טוב… תודה" אמרתי לו ויצאתי חזרה למעונות.
"ירין אפשר לדבר איתך רגע?"
"כן?" הוא שאל כשהגענו לחדר שלו למעלה.
"איפה התעודה שלך?" שאלתי אותו ישר.
"…"
**נק' מבט נאור**
במשך חצי שנה אני כבר יוצא עם מורן (הבחורה שפגשתי), היא הקשר הכי ארוך שלי! אני יודע שעדי תהיה מרוצה שסוף סוף מצאתי קשר רציני. מורן היא החיים שלי! אני ממש אוהב אותה!
"היי נאורי!" עדי אמרה לי בפלאפון.
"מה קורה עדי?" שאלתי אותה.
"מחר אנחנו חוזרים והיום אני עומדת לקבל תעודות!"
"חחח בהצלחה וכל הכבוד! אני חייב לנתק, מורן הגיעה, ביי"
"אני חייבת לראות את המורן הזאת! ביי" היא אמרה וניתקתי.
"היי נאורי" היא אמרה ונישקה אותי בפה.
"מה קורה?" שאלתי אותה.
"מעולה… יש עוד מעט מסיבה באיזה מועדון, באלך לבוא?"
"כן, חכי אני מחליף בגדים ובא" אמרתי, החלפתי לחולצה מכופתרת עם מכנס קצר עד מעל הברך ויצאנו אני ומורן ברכב שלי לכיוון המועדון.
**נק' מבט ירין**
"ירין איפה התעודה שלך?" עדי שאלה אותי. הדבר שהכי לא רציתי שיקרה קרה… היא עלתה עלינו. כל השנה האחרונה התעסקנו עם כל הביזנס של אבא שלה פה… למה דווקא שנייה לפני שחוזרים לארץ היא מגלה?! כוסעמק ערס!
"היא.. אה.. למעלה" אמרתי.
"אפשר לראות?" היא שאלה.
"למה את רוצה לראות?"
"כי באלי"
"אז אני לא מביא לך לראות עד שלא תגידי לי את הסיבה האמיתית" קבעתי לה עובדה.
"אין בעיה…" היא אמרה, אבל ידעתי שהיא מתכננת משהו. שתי שניות אחר כך היא רצה לכיוון המדרגות.
**נק' מבט עדי**
רצתי הכי מהר שאני יכולה למדרגות כדי להגיע לחדר שלו לפניו… אבל איזה סתומה אני! הוא גם יותר חזק וגם יותר מהיר!
אוף… מה אני יכולה לעשות?! המשכתי לרוץ והגעתי לאמצע המדרגות שבין הקומה השנייה לשלישית! עוד קצת היה חסר לי כדי להגיע!
אבל הוא משך לי את היד ותפס אותי כשנפלתי אחורה. "תעזוב אותי!" אמרתי לו וניסיתי להשתחרר מאחיזתו.
"חשבתי שאת כבר מכירה אותי מספיק טוב כדי לדעת שכשאני אומר משהו אז אני מתכוון לזה!"
"דיי תשחרר אותי!" המשכתי לנסות להשתחרר אבל הוא פשוט חזק מידי!
"ירין אני יכולה להכאיב לך!"
"את יודעת טוב מאוד שאת לא יכולה" הוא אמר ופה כבר התעייפתי והפסקתי לנסות להשתחרר.
"את מבטיחה שאת לא מנסה לעלות למעלה?"
"לך אני לא מבטיחה כלום!" אמרתי לו.
"טוב, איך שאת רוצה" הוא אמר, הרים אותי לחדר שלי והתקשר למישהו.
מעולה… עכשיו הוא יספר לכולם… חשבתי ואז ראיתי שהוא לא מסתכל עליי אז ניצלתי את ההזדמנות ורצתי מהר לחדר שלו בלי שהוא שם לב! חיפשתי את התעודה על השולחן אבל לא היה שם כלום, אז פתחתי את התיק שלו וכמעט התעלפתי איך שראיתי מה היה שם!
היו שם שלושה אקדחים! נשארתי המומה מסתכלת על התיק שלו ואחרי שתי שניות הוא נכנס לחדר.
"עדי זה לא מה שאת חושבת!"
"אז איך אתה מסביר את זה?!" שאלתי כמעט בצעקה והוא שתק.
"עאלק לומדים"אמרתי במילמול בזמן שיצאתי מהחדר. הפעם לא עשיתי לו דרמות… נמאס לי מזה שכל פעם שאני מאמינה לו הוא משקר לי מחדש!
'אביה איפה אתם?' שאלחתי לה הודעה.
'בבית קפה בקניון.. למה? גילית משהו?'
'כל מה שחשבתי נכון…' שלחתי לה.
'מה?! אם את רוצה אין לי בעיה לצעוק עליהם עכשיו מול כל הבית קפה'
'תנסי להתעלם מזה בינתיים, אחר כך נשאל אותם על זה בטיסה'
'אוקיי… תארזו את הדברים בינתיים הטיסה היא באחד בלילה'
'טוב, אני אורזת גם לך' כתבתי לה והתחלתי לארוז את הדברים, סיימתי אחרי שעה והיו לי חמש מזוודות גדולות בחדר. לקחתי אחת מהן והתחלתי להוריד אותה במדרגות.
"אני אעזור לך עם זה" ירין אמר ולקח לי את המזוודה.
"זה בסדר, אני לא צריכה עזרה משקרנים" אמרתי בעוקצניות ולקחתי את המזוודה חזרה.
"בינתיים את כן צריכה אז תפסיקי להתווכח עם כל דבר שאומרים לך" הוא אמר ולקח את המזוודה.
"אני יכולה להסתדר לבד!" אמרתי לו אבל הוא התעלם וכבר היה בדרך למטה.
וואי אני שונאת את זה שהוא מתעלם ממני! אני פשוט שונאת את זה! הלכתי חזרה לחדר והוצאתי את ארבעת המזוודות האחרות למסדרון, ירין בא ולקח עוד שתיים.. אמאלה איזה חתיך הוא כשהוא מתאמץ! לא! עדי שקט! אתם בריב ואת לא יכולה לסלוח לו כל כך מהר! אפילו אם הוא עוזר לי למרות שלא ביקשתי וזה כל כך חמוד מצידו…
הוא חזר ולקח את השתיים האחרונות ואני ירדתי אחריו.
"אני מצטער ששיקרתי לך עדי, אבל זה מה שאבא שלך אמר לעשות" הוא אמר ושתקתי.
"נו אני מצטער יפה שלי" הוא אמר והתיישב לידי על הספה והתחיל לנשק לי את הצוואר.
"חח טוב… אתה לא יכול שכועסים עלייך נכון?!" אמרתי והוא המשיך.
"מתי כולם חוזרים?" הוא שאל.
" עוד איזה שעתיים…" אמרתי.
"אז יש לנו זמן…" הוא אמר ונישק אותי די אגרסיבי.
"חח לפני הטיסה?!" שאלתי בהלם.
"מה רע? שלא נעשה להם את זה במטוס"
"חחח אתה פשוט חרמן!" אמרתי לו והמשכנו בשלנו…
כנראה שנרדמנו ככה כי איך שהתעוררתי שמעתי את אביה אומרת:"אוי! איכס אני לא רוצה לראות את זה!" התעוררתי וקלטתי שירין ואני נרדמנו מחובקים על הספה בלי חולצה! איזה פאדיחות0.0
"בוקר טוב" ירין אמר לי ונישק אותי נשיקה קטנה בפה.
"בוקר טוב… אבל אולי נלבש משהו?"
"לדעתי אפשר להישאר ככה" הוא אמר ונתתי לו מכה קטנה בעורף.
"עדי! אחים שלך עוד שנייה פה! הייתי מציעה לשניכם להתלבש ומהר" אביה אמרה ושנינו התלבשנו ואביב גררה אותי למעלה.
"אני חושבת שאת כועסת עליו ומתפוצצת מעצבים פה, ואת שוכבת איתו?!" היא שאלה אותי די בשקט.
"הוא אמר שהוא מצטער…" אמרתי לה.
"או שיש לך פיצול אישיות או שאת זונה אחד מהשניים" היא אמרה וצחקנו שתינו.
עשינו סיבוב אחרון בחדרים, ווידאנו שלקחנו הכל ויצאנו לכיוון שדה התעופה בחזרה לארץ.