'עוצם עיניים חולם שאת תבואי…' -פרק 15 ♥

~פרק 15~
התעוררתי מוקדם בבוקר,ירדתי מהר לחדר אוכל, אכלתי מהר ויצאתי מהמלון, כיביתי את האייפון ויצאתי להסתובב קצת בתל אביב, כשהגיעה השעה 11 הגעתי לרחוב ההוא והאישה חיכתה לי שם.
"בוקר טוב מה שלומך?" היא שאלה.
"אני בסדר, מה איתך?"
"מעולה, בואי תעלי לקומה 27, שם נמצא הסטודיו שלנו וגם כל המשרדים.
עלינו במעלית והגענו לקומה. וואו!
היו שם משהו כמו 8 בדים לבנים כאלה שמצלימים את הדוגמניות, ובכל אחד מהם היו אנשים שצילמו ודוגמניות מעלפות!
"בואי מכאן, אני מקווה שהתרשמת" דלית אמרה.
"וואו זה כל מה שיש לי להגיד" אמרתי.
"חחח, וזה עוד הקומה הקטנה" היא אמרה והובילה אותי לעבר כמה דלתות ונכנסנו לדלת שרשום עליה 'משרד'.
איך שנכנסתי ראיתי איזה בחור צעיר אחד, נראה בערך בגילי.
"שלום, את עדי?"
"כן"
"אני יעקב לוי, והנה החוזה שלך, כעיקרון האחוזים מתחלקים ל- 15%- 85%, ויש פה עוד כמה סעיפים פשוט תעברי עליהם" הוא אמר והגיש לי טופס, קראתי הכל, וחתמתי עליו.
"מתי מתחילים?"
"היום" הוא אמר בחיוך.
"בואי אחרי" דליה אמרה והובילה אותי לאיזה חדר.
נכנסתי פנימה, והכל היה שם הכל בדיוק כמו בסרטים! מראה עם אורות מהמסביב, שידה מתחת למראה עם מליון מוצרי שיער ואיפור, ומתלה לבגדים שהיו שם כמה סטים של בגדים עם נעליים תואמות.
"תחכי פה, עוד דקה המלבישה תגיע ותגיד לך מה ללבוש" דלית אמרה ויצאה.
הסתכלתי קצת מסביב ואחרי חמש דקות המלבישה הגיעה.
"או! יופי, סוף סוף מישהי יפה באמת!" היא אמרה לעצמה וגררה אותי לכיוון המתלה.
"את לובשת את זה, עם הנעליים האלה ועוד חמש דקות המאפרת תבוא" היא אמרה ויצאה.
לבשתי את הבגד והמאפרת נכנסה, סידרה לי את השיער ואיפרה אותי ויצאתי לסטודיו.
"אוקיי חמודה, את צריכה עכשיו לעמוד באמצע הבד הלבן ותעשי מה שאומר לך טוב?" הוא שאל.
"יוני! תהיה עדין היא חדשה!" המלבישה אמרה לו בעצבנות ובאה לסדר עליי את הבגדים שישב יותר טוב.
עברו שלוש שעות וסיימנו את כל הצילומים.
"יעקב? סייימתי להצטלם ואמרו לי לבוא אלייך" אמרתי ונכנסתי למשרד שלו.
"כן, בצילומים האלה את מקבלת משהו כמו… 10,000"
"נטו?" שאלתי.
"כן, מה נראלך אנחנו פראיירים פה?!" הוא שאל חצי צוחק.
"חח טוב אז מתי זה מתפרסם?" שאלתי.
"אולי עוד יומיים שלושה ככה.." הוא אמר.
"אוקיי, תודה להתראות" אמרתי ויצאתי.
חזרתי למלון שלנו וראיתי את כולם יושבים בכניסה ביחד משתעממים מהחיים.
"מה קורה? איפה היית?" נאור שאל אותי.
"סתם.. בקניון" אמרתי.
"אה עדי, אבא רצה לדבר איתך" אפיק אמר.
"טוב אני אתקשר אליו.." אמרתי ועליתי לחדר שלי, בינתיים חייגתי אליו והוא ענה אחרי שלושה צילצולים.
"הלו"
"היי אבא, אפיק אמר לי שרצית לדבר איתי"
"כן, הבית כבר תוקן אבל עדיין חסרים לנו דברים לחדר שלך אז את תאלצי להשאר במלון עוד שבוע"
"נווו אבל אבא אני מתייבשת פה למוות!" אמרתי.
"אז תשתי מים"
"נורא מצחיק אבא! התגעגעתי אלייך ולאמא"
"נראה אולי נארגן איזה משהו כשהכל יחזור להיות כרגיל" הוא אמר.
"אוקיי, ביי"
"ביי" הוא אמר וניתקתי. נכנסתי לחדר והחלפתי לבגד ים, החלפתי את האיפור ששמו לי באיפור עמיד במים, ואת התסרוקת השארתי, גם ככה היא תהרס במים.
לקחתי את כל מה שצריך, הרכבתי משקפי שמש ויצאתי לבריכה.
נשכבתי על כיסא שיזוף אחד וחשבתי על ירין… אני מתגעגעת אליו.
אבל אין מצב שאני נשברת! אני לא סולחת לו עד שהוא יבקש סליחה!

**נק' מבט ירין**
ישבתי עם כולם בלובי של המלון הזה, באמא שבאלי לעוף מפה.
"מה יש לך יגיי? אתה לא איתנו" אביתר שאל אותי.
"סתם… עדי"
"חח אתה באמת חושב שיש לך סיכויי איתה?!"
"כבר היתי איתה יבנזונה" אמרתי.
"מה?! ונאור יודע?"
"כע" אמרתי בייבוש שיעזוב אותי כבר…
יצאתי לבריכה וראיתי את החיימשלי משתזפת שם.
רגע… איפה היא הייתה כל הבוקר?! יוואווו איזה עצבים איתה היא כן הלכה לדלית הזאתי!
הלכתי אליה בעצבים ועמדתי לידה.
"מה אתה רוצה?" היא שאלה.
"שתסבירי איפה היית כל הבוקר!"
"פה"
"פחח… מה את חושבת עשו אותי באצבע?! יאללה איפה היית?!"
"ירין בחיאת תעזוב אותי אני עייפה רצח" היא אמרה חוצפנית… אין בעיה.
הרמתי אותה וזרקתי אותה לבריכה!
"וואי מפגר מה אתה עושה?!"
"שתלמדי לקח לא לחרטט עליי יותר!" אמרתי והלכתי, אני מכיר אותה… היא לא תעמוד בפיתויי לבוא ולהחזיר לי, היא עוד תחזור.
עליתי לחדר שלי והוצאתי מהמקרר בירה וצפיתי בטלויזיה, אחרי חצי שעה הייתה דפיקה בדלת ומי זאת הייתה אם לא עדי.
"תקשיב לי ותקשיב לי טוב מפגר! פעם אחרונה שאתה עושה את זה מובן?!" היא שאלה בכעס.
"תלוי אם תעשי את זה שוב"
"לא תלוי בשום דבר! אתה לא עושה את זה יותר נקודה!"
"אל תנסי להוציא אותי אשם שנינו יודעים איפה היית היום! ואת יודעת שאני ממש לא רציתי שתהיי שם!" פה כבר צעקתי עליה.
"אל תצעק עליי! כולם שומעים!"
"מה'כפת לי שישמעו עד מחר! אני רוצה שחברה שלי לא תשקר לי!"
"לא משקרת לך!"
"וואלה… אז איפה היית בבוקר אה?!" שאלתי עם קצת פחות עוצמה והיא שתקה.
"כשתחליטי לומר את האמת אני פה" אמרתי ונכנסתי לחדר משאיר את הדלת פתוחה, בכל זאת שאני לא יעשה יותר מידי דרמה עם טריקת דלת חח..
"נוו אבל ירין אני אומרת לך שזה היה חשוב לי!" היא אמרה מרחוק.
"ולי חשוב שלא כל העולם יתחרמן עלייך בגלל שאת מדגמנת!"
"אני הייתי כולה עם בדגים! כל יום אנשים רואים אותי עם זה!"
"בסדר! יודעת מה… לכי תצטלמי כמה שבאלך… אני מבין שזה יותר חשוב לך ממני" אמרתי.
"מה הקשר בכלל?!"
"קשר שאת מעדיפה לדגמן במקום להקשיב לי!"
"למה מה אתה אבא שלי?!"
"טוב.. דיי נמאס לי כבר" אמרתי, לקחתי כרטיס לחדר ואייפון ויצאתי.
"רק כשאת הולכת, תסגרי את הדלת בבקשה" אמרתי עם חיוך מאולץ ויצאתי.
וואלה אולי יצאתי ריגשי מידי אבל זה כבר יותר מידי! רק זה מה שחסר לי עכשיו… שגם כל היום יצלמו אותי מחדשות הבידור וכל החרא הזה.

**נק' מבט של עדי**
יואווו איזה עצבים איתו! כולה כמה תמונות! ויודעים מה… אם הוא לא מקבל אותי כמו שאני שלא יקבל בכלל! זהו! יצאתי מהחדר שלו, נכנסתי לשלי ונשכבתי על המיטה צופה בטלויזיה.
מקווה שאולי הוא יבין שבאיזשהו מקום גם הוא לא בסדר כאן!
טוב דיי! עצבים גורמים להזדקנות מהירה!
המשכתי לצפות במרתון זגורי אימפרייה עד ששמעתי דפיקה בדלת, פתחתי וזה היה…