עונש (18+)

"אני רוצה שתגידי למי את שייכת," אמר, בזמן שנאנחה בכאב כשהשוט פגע בגבה.
היא השתדלה מאוד לא לזוז, למרות המכה שכמעט דחפה אותה קדימה, וניסתה להניע את ידייה הקשורות בשל האי נוחות, אך לשווא. החבל היה מהודק בחוזקה סביב מפרקי ידייה, בקשר מהיר אך מדוייק להפליא, שלא אפשר לה להזיז את האיזור הקשור כלל. הקשירות היה אחד החלקים האהובים עליה, לראות חבל רופף נהיה דבר כה יפהפה, מתערבב עם גופה והופך לאומנות.
"שלך…" היא לחשה, לא רצתה שישמע עד כמה קולה מלא בתשוקה ועד כמה אינו שבור למרות ההשפלה והפחד שהיה בליבה. היא ידעה שמטרתו לשבור אותה, הוא אמר שישבור אותה לרסיסים קטנטנים לפני שיעצב אותה מחדש, והיא חששה מהתוצאות אך בטחה בו וידעה שלא יזיק לה.
הוא תפס בצווארה וחנק אותה מעט. "פספסת מילה, כלבה קטנה שלי," אמר בשיניים שחוקות אל תוך פניה ומחץ את לחייה.
המחשבה על איך שקרא לה הכניסה אותה לטירוף. היא כל כך אהבה כששייך אותה לרכושו, כשקרא לה כלבה או זונה, כשהקטין אותה. היא אהבה את זה שהיה גדול וחזק ממנה, שיכל לנצח ולהכניע אותה בקלות. זה חרמן את שניהם.
"שלך, אדוני," מיהרה לתקן ושקעה חזרה במחשבותיה שלא מפסיקות להתרוצץ בראשה.
היא מצמצה בבהלה והפסיקה לחלום בהקיץ כשסטירה חזקה נחתה על לחיה. אוזניה צלצלו, והמקום נצבע באדום ושרף. היא נשכה את שפתייה. הוא חייך חיוך ערמומי כשראה אותה מטפטפת מעט. 'כל כך משפיל…' חשבה לעצמה והסמיקה, אך זה הרטיב אותה יותר.
"רוצה עוד אחת?" שאל, ובתגובה היא רק הנהנה.
"לא שמעתי," אמר בקול רם ומאיים יותר. "את רוצה עוד אחת?"
"כ-כן, בבקשה אדוני," ענתה לו, מסמיקה כל כך שצבע הסומק התמזג עם צבע הסטירה החדשה שקיבלה.
האדרנלין כבר זרם בעורקיה, דפיקות ליבה וחום גופה עלו, והוא ראה את זה.
הוא התיישב על הכיסא שנמצא לידו ואמר לה להתכופף לעבר ברכיו. ידיו תפסו אותה בפראות וסדרו אותה כרצונו, כך שלבסוף ידיה הכפותות ופלג גופה העליון נתלה מעבר לרגליו, ישבנה על ברכיו, ורגלייה מהודקות ע"י ידיו שלא מאפשרות לה לקפל אותן.
למרות התנוחה המשפילה והסומק על לחייה שלא עבר, היא נפתחה מעט, הרגישה פחות בושה, ויותר תשוקה.
"את רוצה מכה?" היא הרגישה את ידו מלטפת וחופנת את גופה שנח מולו, ונשכה את שפתה התחתונה.
"כן אדוני," אמרה, ומיד הרגישה מכה כואבת נוחתת על ישבנה. היא התקפלה, וידיו מיהרו ליישר את רגלייה.
הוא נתן מכות נוספות, כואבות יותר מהקודמות, עם כל מכה ציווה עליה לספור.
"15," אמרה בקול שבור ועייף.
הוא הרים מעט את ראשה כדי לראות את הבעת פניה. "זה יספיק," אמר לבסוף.
היא הרגישה הקלה, למרות הישבן השורף, והסומק שעל לחייה מההשפלה שחוותה כשהתחננה שיפסיק, בדיוק כמו שהבטיח לה שתעשה.
הוא הרים אותה אותה, הניח אותה בעמידה ושחרר את ידיה.
"ספגת את העונש יפה, ילדה טובה שלי," אמר ועטף אותה בזרועותיו.