עונה3- רק אל תפגעו…בי *פרק 13* והאחרון לסיפור

סהר בא איתי לבית שלי והוא היה בחדר בזמן שאני מביאה לנו לשתות קולה הוצאתי כוסות זכוכית.
באת לעלות לחדר שלי ואז דפקו בדלת, פתחתי את הדלת בחיוך ואז שפתחתי הכוסות נפלו לרצפה ונשברו, זה היה
————————
זה היה רון והוא החזיק אקדח ביד.
אני:"מה.. מה אתה עושה?" אמרתי ולאט לאט הלכתי אחורה.
רון:"נוקם על כל מה שעשית לי"
אני:"אני עשיתי לך?!" אמרתי והייתי ממש בלחץ
רון:"תסתמי את הפה, ותאמיני לי עם תבואי איתי הכל יהיה בסדר"
סהר צעק מלמעלה "מיתר את באה?!"
רון:"את לא עונה" הדגיש מילה במילה.
אני:"בבקשה… אל תפגע בי" בכיתי
רון:"אז תבואי איתי" אמר וסתם לי את הפה והוציא אותי מהבית, הוא הכניס אותי למכונית ושם לי סרט על העיניים כדי שלא אוכל לראות וקשר את שתי ידי, הוא החל לנסוע ואני רק צרחתי אבל אותו זה בכלל לא עניין אותו הוא המשיך בשלו.

מנקודת המבט של סהר:
אני מאושר שאני ומיתר חזרנו, הכי מאושר בעולם.
שנגמר הלימודים הלכתי אליה לבית וחיכיתי שהיא תביא שתייה בינתיים הייתי לה בפייסבוק ראיתי לה כל מיני שיחות ובכולם היא הזכירה כמה היא אוהבת ומתגעגעת אלי.
טוב עבר כבר חמש דקות איפה היא? "מיתר את באה?!" צעקתי והיא לא ענתה לי.
ירדתי למטה ראיתי את הדלת פתוחה וכוסות שבורות והבקבוק קולה ליד מתגלגל על הרצפה.
רצתי החוצה ולא ראיתי שום זכר אליה, התקשרתי והיא לא ענתה לי!
ישר התקשרתי לאביה ולשחר ולכל מי שיכול לעזור.
אני:"אביה?!" צעקתי בטלפון
אביה:"מה קרה סהרוני?"
אני:"מיתר!! אני אל מוצא אותה!!"
אביה:"מההההה?! אני באה איפה אתה?"
אני:"בבית שלה!! בואי מהר!!"
אביה:"אני באה תתקשר לכולם!!"
אני:"טוב ביי" אמרתי וניתקתי והתקשרתי לכולם ואחרי מעט זמן הם הגיעו אף אחד לא מצא דרך לעזור אז הלכנו לחוף של אבא שלה, עלינו לעמדת המציל וראיתי שרון לא שם מוזר…
נכנסנו אליו לחדר והוא היה מופתע שכולנו באנו.
…:"במה זכיתי לראותכם?" צחק
אביה:"בגלל מיתר"
…:"כן.. .אבל אין לי יום הולדת" צחק
שחר:"רוי!! מיתר נעלמה, לא מוצאים אותה" אמרה והחיוך ירד מפניו
..:"מהההה?! לא.. לא .. לא יכול להיות!!" צעק
אני:"תגיד פיטרת את רון?!"
…:"לא הוא אמר שהוא הולך להתנצל בפני מי..תר" ואז נפל לכולם האסימון
דילן:"זה הוא!! זה הבן כלב הזה!!!" צעק
אני:"שיט מה נעשה?!"
ג'ייק:"נתפצל לא עבר כל כך המון זמן!! נתחיל לחפש אותה נאתר את הפאלפון שלה ואל תדאגו עוד הערב היא תהיה בבית!!" אמר
אביה:"אני שחר ,אוראל ורותם נלך לצד שמחוץ לים ואתם תתחילו לחפש בבית של רון ובמקומות שהוא יכול להגיע אליהם!!" צעקה וכולם התפלגו.
אני,אביה,שחר ואוראל עלינו על האוטו של אוראל והתחלנו לנסוע כמו משוגעים, ג'ייק אמר שהוא יאתר את הפאלפון שלה ויתקשר שידע.
אוראל:"אתה יודע איזה אוטו יש לרון הזה?!"
שחר:"מרצדס כזאת אפורה…" אמרה ואכלה את הציפורניים שלה
אוראל:"מאיפה את יודעת?"
אביה:"זה משנה? תיסע כבר!!!" צעקה.

מנקודת המבט של מיתר:
שמעתי שהוא חנה את האוטו וטרק את הדלת, הוציא אותי והוריד לי את הכיסוי מהעיניים.
הוא הכניס אותי לבית קרקע במקום נטוש כזה. וקשר אותי לאיזה עמוד.
אני:"בבקשה…רון" בכיתי יותר ויותר
רון:"את תשלמי על זה!!!!" אמר וכיוון עלי רובה" התקפלתי כולי מרוב פחד
אני:"רק.. אל תפגע… בי" בכיתי והתקפלתי
רון:"אני לא יפגע… בך, אני ינצל אותך על כל הזמן שעבר!!"
אני:"אתה לא תצליח, הם ימצאו אותי ואתה תלך לכלא!!"
רון:"לא אני לא. הם שכחו מימך!!" צחק והלך לחדר אחר.
אני המשכתי לשבת ולבכות בידיעה שהסיפור הזה הולך להגמר ברע!!

מנקודת המבט של ג'ייק:
אני:"הצלחתי!!! הצלחתי!!!!" צעקתי
דילן:"איתרת אותה?!?!" צרח
אני:"כן!!! תתקשר לסהר מהר" צעקתי והסתכלתי לאן זה מוביל, זה היה בצפון בקיבוץ ליד טבריה, בבית ברחוב שלא ידוע את שמו.
דילן:"בוא מהר הם מחכים לנו ליד הבית של סהר!!" צעק ועלינו לאוטו והתחלנו לנסוע אליהם.
הגענו ונתנו להם את המיקום והתחלנו לנסוע בשתי מכוניות.
אחרי שעתיים וחצי שעות של נסיעה מייגעת וקשה הגענו למקום הנתון.
אני:"בוא נחליט מי יכנס!!"
אביה:"אני,שחר ורותם נשאר בחוץ ונתקשר למשטרה שהוא לא יברח, ואתם תכנסו!!"
סהר:"אוקיי!!!" אמר והם התכוננו לכניסה. אני הייתי מאוד בלחץ.
מנקודת המבט של מיתר:
הוא הביא לי צלחת עם מרק דלוע כזה מגעיל, וישב לידי והתחיל לדבר איתי על איך עבר עליו בזמן שאני והוא לא היינו ביחד.
ליד הדלת ראיתי 3 אנשים עם אקדחים כאילו הם מחכים למישהו, ואחרי כמה דקות נשמעה פריצה בדלת הסתכלתי וראיתי את ג'ייק, דילן וסהר.
האנשים ירו בהם ואני צרחתי, רון צחק, אביה,שחר ורותם נכנסנו בבהלה וראו את סהר,דילן וג'ייק על הרצפה. הכדור פגע להם בלב…..

כעבור שנתיים:
את רון תפסו וגם את שלושת האנשים שלו יש לו 20 שנה להיות בכלא ולחפר על מה שהוא עשה.
סהר…דילן וג'ייק…. מתו בגללי ורק בגללי ואני לא מוכנה לסלוח לעצמי בגלל זה, אין לילה שאני לא בוכה, כל חודש אני עולה לקבר שלהם ובוכה מחדש.אביה ושחר תמיד איתי בכל רגע נתון,אנחנו גרות ביחד. לשחר היה קשה לקבל את מה שקרה ובערך שנה וחצי לא תיקשרה עם אף אחד,אני דיברתי אבל ממש מעט..עם רון אני לא נפגשת בכלל למרות ששמעתי שהוא רוצה לפגוש אותי, אבל אני יודעת שעם אני יפגוש אותו אני יהרוג אותו והוא לא שווה תכעס שלי.
כל לילה אני שוכבת במיטה ואומרת "רק אל תפגעו….בי שוב" ובוכה.