עונה 3-רק אל תפגעו בי *פרק 5*

'……….עוד תאונת פגע וברח קרתה היום בחוף פלמחים בראשון לציון.
הנפגעת בבית חולים במצב קשה……….'
-חודשיים אחרי-
"היא התעוררה דוקטור היא התעוררה!!!" מישהו צעק.
פקחתי את עייני וראיתי את רון יושב לידי, ואיזה רופא שצועק "זה נס רפואי"
"מה.. איפה אני?" ניסיתי לקום אבל ישר נשכבתי בחזרה
"בבית חולים אהובתי…" רון נישק אותי
"מה קרה לי?"אמרתי בכוחות האחרונים שהיו לי
"את …עברת תאונה את לא זוכרת?"
"מה…?" אמרתי והתחלתי לבכות ורון אחרי.
"אל תבכי… הכל בסדר חיבק אותי"
"היית בקומה חודש חמודה את לא זוכרת?" אמרה אמא
"קומה? מה… כמה זמן?" אמרתי בשקט
"חודשיים וקצת" אמרה שרון ובאה לחבק אותי.
"עוד יומיים את תשתחררי והכל יהיה בסדר,בינתיים חברות וחברים שלך רוצים לראות אותך"חייך הרופא. אביה,שחר,דילן,אוראל,ג'ייק…וסהר.
"יואו אני לא מאמינה" צעקה שחר. אני רק חייכתי
"התגעגענו" חייך סהר וחיבק אותי ולחש לי באוזן "אנחנו צריכים לדבר,את לא חושבת?"
לא הבנתי מה הוא רוצה מימני רק קמתי.
"איך את מרגישה?" חייך אוראל
"ב..בסדר" חייכתי והושטתי ידיים לחיבוק והוא חיבק אותי.
"מה הייתם פה כל הזמן הזה?" חייכתי
"ברור מה נראלך…" חייכה אביה
"אבל סהר ורון היו פה כל הזמן" אמר דילן, זה כל כך חימם לי את הלב.
"תודה" חייכתי "ק..קרה.. לי משהו?" אמרתי בחשש
"קיוותי שהיא לא תשאל את זה" מילמלה שחר
"אתם רוצים לענות לי?"
"מיתר… את שברת את הרגל ובחודש הזה היא החלימה אבל לאט לאט…" אמר רון והתחלתי לבכות
"מה…אני לא יוכל ללכת יותר?"
"חס וחלילה!!! ברור שתוכלי" אמרה אביה
"אבל רק בהתחלה עד שהיא תחלים לך" אמר סהר
"זה לא..לא פייר…" בכיתי "מי דרס אותי?"
"כדי שלא תדעי את זה מיתר.." אמר דילן
"אני רוצה" צעקתי ונרגעתי כי כאב לי באזור החזה
"דניאל לוין" אמר רון "אבל אל תדאגי כבר טיפלתי בו" אמר
"הוא בכלא?" שאלתי
"לא…עוד לא הגיעו להסכם" אמרה שחר
"אני רוצה לפגוש אותו" אמרתי בהחלטיות רבה
"את רוצה מה?!" אמר רון
"לפגוש אותו!! הייתי ברורה!!"
"ברגע שתצאי מבית החולים" אמר רון
"לא…"
"אני לא שואל אותך!!" אמר
"טוב" אמרתי ואז הרופא נכנס ואמר לכולם לצאת כי הם צריכים לעשות לי בדיקות,רון נישק אותי ויצא וחייך לי, זה הדבר היחידי שעשה לי טוב בלב, לדעת שחודשיים וקצת הוא ישב לצידי, זה חימם לי את הלב מאוד!!! הרופא החל בבדיקות שגרתיות
"כמה זמן אני אצטרך להיות עם כיסא גלגלים?"שאלתי לחוצה
"את לא תצטרכי,עכשיו עשינו צילום לרגל וראינו שהיא יציבה ומוכנה לתזוזה כך שהכל בסדר" חייך
"יואו..באמת,איזה כיף" התרגשתי נורא ושמחתי מאוד.
"אבל מיתר,את תצטרכי לבוא לבדיקות פעם בחודש. אני מקווה שזה לא מפריע לך" אמר הרופא
"גם אני מקווה" חייכתי "מתי אני משתחררת?"
"עם לא יהיו בעיות מחר בבוקר" חייך
הוא יצא מהחדר הסתכלתי על החדר שהיה לי וראיתי מיטה נוספת.
"סליחה… מי ישן במיטה שלידי?" שאלתי את האחות שהייתה בחדר.
"הבחור הזה…רון נראלי שככה קוראים לו" אמרה במבטא רוסי
"תודה" חייכתי. חשבתי לעצמי כמה שהוא חמוד שהוא היה איתי כל הזמן הזה וגם סהר.
-חודש לפני כן-
מנקודת המבט של רון:
קיבלתי פאלפון "הלו?"
"שלום,רון מדבר?"ענו בצד השני של הקו
"כן,מי זה?"
"מדברים מבית החולים,מיתר עברה תאונה" הפאלפון נשמט מידי ורצתי ישר לאוטו ומשם לבית חולים, נסעתי בהטרף כדי להגיע לבית חולים.
נכנסתי לבפנים ישר לקבלה "שלום.. איפה זה החדר של מיתר בן דוד?!"
"שניה.." חיפשה במחשב הזה שלה "קומה אחת חדר 3" רצתי משם הכי מהר שיכולתי,המעלית הייתה תקועה אז עליתי במדרגות. שהגעתי לחדר נכנסתי בסערה וראיתי אותה זרוקה על המיטה ומחוברת לכל המכשירים. התקרבתי אליה ונישקתי אותה "אני לא יעזוב אותך…אני יהיה לצידך" לחשתי לה. אחרי כמה דקות כל המשפחה שלה הגיעה והיו שם ובכו. אחרי כמה דקות הרופא יצא
"יש חדש?" קפצתי עליו.
"כן… היא בקומה" אמר והוריד את הכפפות שלו והלך. הדבר היחידי שזכרתי זה שבכיתי המון…המון