עונה 3-רק אל תפגעו בי*פרק 8*

"מה?" אמרתי והדמעות פרצו
"אני מצטער באמת שאני מצטער" תפס בפנים שלי
"אני.. לא יודעת מה להגיד" אמרתי בפנים עצובות וקמתי מהספה.
"מיתר בבקשה, אני מצטער" עמד חסר אונים.
"בגללך… בגללך אני איבדתי אותו ואני באמת אהבתי אותו.. ועכשיו גם תגיד לי שנוי גם קשורה" עמדתי רחוק מאוד מימנו
"היא קשורה" אמר ונגע בשיער שלו.
"לא.. אני לא מאמינה!! מה היה קשה לך לראות אותי מאושרת איתו? אני באמת חשבתי שהיית הידיד הכי טוב שלי. כנראה שטעיתי!!!" נכנסתי לחדר לקחתי את המזוודה וזרקתי את כל הבגדים שלי לבפנים, כל הדברים שלי לבפנים כל מה ששייך לי והוא הרס.
https://www.youtube.com/watch?v=Dpu0Cc1ZQ1g תשמעו עכשיו!!
"מיתר בבקשה תפסיקי!! אני מצטער" ניסה לעצור אותי והרגשתי מסוחררת מכל השקרים האלה.
גררתי את המזוודה ליד הדלת והוא רץ לכיווני וירד לארבע "באמת אהבתי אותך" בכה
"גם אני…" בכיתי יותר חזק "שלום געגועים… להתראות לאהבה.." אמרתי ויצאתי מהבית שלו ירדתי במעלית והלכתי לאט לאט. האהבה הזאת תהרוג אותי בסוף .
עמדתי בצומת וחיכיתי למונית והיא עצרה לי נכנסתי, ישבתי והסתכלתי דרך החלון וחשבתי על כל מה שעברנו אני ורון. חצי שנה וקצת יותר, באמת אהבתי אותו. לא שלטתי על הדמעות והם פרצו.
"קחי" הנהג מונית חייך והביא לי טישו.
"תודה" אמרתי והמשכתי לבכות.
הוא המשיך לנסוע ופשוט לא יכולתי יותר, נמאס לי מאהבה, נמאס לי שכל פעם נשבר לי הלב, עד שאני מוצאת מישהו שאני אוהבת והוא אוהב אותי הכל חייב להרס.
הגענו לבית שלי של ההורים שלי, נכנסתי הביתה בוכה אמא שלי ראתה אותי ככה וישר באה לחבק ולנחם, אבל לא שאלה דבר.
עליתי לחדר שלי נשכבתי במיטה שלי סגרתי את הדלת ובכיתי עד שנרדמתי.
קמתי לבוקר חדש הפנים שלי היו יבשות מהדמעות, ממש נראתי רע. יצאתי לשטוף פנים ולהתקלח, יצאתי והתלבשתי מכנס קצר וגופייה. ירדתי למטה שבורה מתמיד. אמא ישבה שם וחייכה אלי מחכה לשמוע מה עובר על הילדה שלה.
"נפרדנו" בכיתי שוב. אמא באה שוב וחיבקה אותי הייתי צריכה את החיבוק.
"למה?" אמרה ונשקה לי על המצח
"גיליתי דברים שהוא ועוד מישהי תכננו וגרמו לי וללב שלי להשבר" אמרתי והמשכתי לאכול מארוחת הבוקר.
"יפה שלי, הכל קורה לטובה, מגיע לך מישהו יותר טוב מימנו" חייכה אלי
"אבל.. אבל למה?"
"כי.. כי אולי טעית בדרך? אולי הוא לא מתאים לך? אולי את צריכה מישהו אחר שיותר טוב מימנו?"
"אולי" אמרתי.
"אבא ביקש שתלכי אליו לחוף הוא רוצה לדבר איתך" חייכה ונתנה לי טפיחה על הגב
עליתי לחדר לקחת את האיפון שלי פתחתי אותו ראיתי המון הודעות ושיחות שלא נענו מהחיים שלי (רון) ישר מחקתי אותם אפילו מבלי לקרוא. מחקתי את האיש קשר שנקרא רון, ומחקתי אותו לא רק מהפאלפון אלה גם מהחיים. יצאתי מהבית והגעתי לחוף, ואז קיבלתי שיחה
"הלו?" אמרתי
"שלום.. מדברים מהמשטרה, את רצית להפגש עם דניאל לוין?"
"כן.. מתי אפשר?"
"היום בחמש, ותבואי עם מישהו" אמר וניתק. הגעתי לחוף ועליתי לעמדת המציל וראיתי את רון יושב שם "מיתר" אמר בהתלהבות ונעמד לידי, התעלמתי מימנו והמשכתי לחדר של אבא שלי.
"בוקר טוב" אמר וחייך
"בוקר רע" אמרתי והתיישבתי משקיפה לים.
"למה? מה קרה?" שאל
"אני ורון נפרדנו"
"אוי.. חמודה שלי לא נורא" אמר וחיבק אותי
"זה בסדר אמא כבר ניחמה אותי בבוקר.. מה רצית?"
"סידרתי לך עבודה פה בפאב למטה" אמר "אבל נראלי אני יבטל אותה בגללו"
"לא זה בסדר, אין בעיה" חייכתי "אני הולכת ביי" אמרתי ויצאתי רון עמד מאחורי הדלת ולא נתן לי לזוז. "תזוז או שאני צועקת"
"את לא תעשי את זה" גיחך
"רוצה לנסות?" אמרתי ואפילו לא הסתכלתי לו בפנים. ראיתי שהוא לא משחרר וצעקתי
"אהההההההההההה" צווחתי ואז הוא שיחרר אותי ואבא שלי יצא מהחדר
"מה קרה?!" שאל אבא שלי בלחץ
"אה, הוא פשוט לא שחרר אותי"
"תתרחק מימנה!! תתרחק!!" צעק אבא שלי
"בסדר בסדר רוי…" אמר וחזר למקום שלו
"יש לך מזל שאני לא מעיף אותך!!!" אמר וחזר לחדר שלו ירדתי למטה וראיתי את רז והוא קפץ עלי.
"היי" אמרתי והשיער עף ברוח
"היי… סהר חיפש אותך" אמר וחיבק אותי
"טוב" חייכתי והלכתי
"דברי איתי היום אולי נעשה משהו!!!" צעק לי, הסתובבתי אליו וחייכתי. החלטתי שאני הולכת לסהר לדבר איתו. דפקתי על דלת הבית ואמא שלו פתחה לי
"או הנה מישהי שלא ראינו המון זמן" חייכה
"היי" חייכתי
"הוא למעלה חמודה" חייכה ועליתי למעלה שמעתי שהוא שומע את המוזיקה שלו אנגלית!! חולה על אנגלית . דפקתי על הדלת והוא פתח לי שהוא רק עם בוקסר.
"היי" חייך "בואי כנסי" נכנסתי לחדר והוא התחיל להעיף את כל הדברים שהיו על המיטה
"מבולגן כמו תמיד" חייכתי
"כן.." חייך "מה?… מה קורה?"
"אמרו לי שחיפשת אותי" אמרתי
"אה נכון… תקשיבי….."