עומרי ומורן- פרק 22: איך מגיבים

רגע ומה למה נפרדתם״ שאלתי בסקרנות.
״היא נהרגה בתאונת דרכים״ אמר בפנים נפולות.
״יואו״ אמרתי חסרת מילים. פתאום הרגשתי לא נעים, ולא ידעתי מה לומר… רגע מביך שכזה. ״אהבת אותה״ פתאום נפלט לי ואלוהים יודע למה דווקא השאלה הזו.
״ברור. אם לא הייתי אוהב אותה לא הייתי נותן לעצמי להישאר איתה ארבע שנים… שלושה חודשים לפני התאונה היא גילתה שהיא בהיריון, כבר דיברנו על חתונה״ אמר חנוק והיו נראות עינייו טובעות בדמעות שעוד רגע אחד קטן פשוט פורצות החוצה ומלטפות את לחיו.

סטופ.
מה תאונה, מה הריון, מה חתונה???
זה אמיתי כל הדבר הזה? איפה נכנסתי אלוהים.
שוק רציני אחז בי. באמת שלא ידעתי מה לומר, איך להגיב, איך להתנהג, מה עושים או אומרים במצב שכזה?

״יאו עומרי….״ אמרתי אוחזת בידו ומקרבת אותה לליבי.
״לא נו מה יש לך, אל תהיי בשלה. לא סיפרתי לך את זה כדי שתרחמי עלי עכשיו, מה קשור נכנסנו לריגשי הזה״ אמר מיד קוטע אותי מלטף את פני בידו שבידי ומחייך חצי חיוך שהיה נראה לי מזויף.
״לא ריגשי. אבל זה חתיכת סיפור, אני מאוד מעוניינת לשמוע אותו״.
״בסדר חיים שלי, אנחנו עוד נדבר על זה. אני כבר אספר לך בהזדמנות, אבל לא עכשיו. שנינו כבר עייפים, אני צריך לקום מחר מוקדם על הבוקר… יאללה בואי״ אמר מסמן לי עם הראש ויוצא מהאוטו. ואני עדיין נשארתי ישובה במושבי אכולת שוק. הוא התקדם לצידה של דלת היציאה שלי ופתח אותה ואני יצאתי.
״יאללה מה יש לך, מה הפרצוף הזה עכשיו, מי ישמע תשעה באב. לא באתי לדכא אותך, נו אל תעשי לי את זה עכשיו״.
״לא, לא שום תשעה באב״ אמרתי עם חצי חיוך של העברת נושא כזה. והתחלנו שנינו להתקדם אל שער ביתי. כל השני מטר הליכה האלה הלכנו שקטים. עומרי נעצר ואני פתחתי חצי שער, והוא מביט עלי ומחייך.
״מה״ שאלתי גם בחיוך.
״כלום״ אמר והתקרב בחצי צעד קרוב אלי.
״לילה טוב״ אמרתי סמוקה.
״לילה טוב״ אמר שוב בחיוך ותפס את ידי וממש בשלבים, ככה לאט לאט משך אותי אליו ופשוט חיבק אותי. יד אחת תפסה אותי מראשי כשאצבעותיו בתוך שערי ויד שניה אוחזת את גבי, מצמידה גופי אליו ואני מלפפת גופו ממותניו. החיבוק התמשך והתמשך. הרגיש כאילו יכולנו להישאר כך שנים. כאילו אף אחד מאיתנו פשוט לא רצה להתנתק. חיבוק חם שכזה. חיבוק אוהב, חיבוק אמיתי, חיבוק מהלב. כזה שלא מצריך בכלל מילים וזה היה בעיניי כזה מדהים. התנתקנו מהחיבוק לאט לאט ונעצרנו אף באף. עומרי פקח את עינייו והביט עמוק בעיניי עם חיוך על שפתיו. לאחר זמן ממושך פשוט שחרר אחורה.
״לילה טוב מורן״ אמר בחיוך, הסתובב והתקדם אל רכבו.
״לילה טוב״ השבתי בחיוך והוא סובב את ראשו, חייך אלי ואני נכנסתי בשער והוא אל רכבו.

נכנסתי הביתה, כולי צמרמורות. אני באמת כבר לא יכולה איתו. לא הגיוני לי כל התחושות האלה שאני חווה כשאני איתו, כשהוא נוגע בי, מלטף אותי, אפילו רק מחייך אלי. באמת שמעולם לא הרגשתי כך. לא שהיו לי כל כך אפשרויות בעבר אבל ללא ספק לא הרגשתי כך עם שניר מעולם. לא שאני מחפשת להשוות כמובן אבל אין מה לעשות אי אפשר למנוע את זה.
נכנסתי אל חדרי וחזרתי אל תוך המיטה אך לא יכולתי להרדם. המחשבות הרגו אותי. הייתי כל כך מוטרדת.
הייתה לו חברה במשך ארבע שנים. היא הייתה בהריון… הם חשבו על חתונה. זה חתיכת משקל! לחשוב שאם היא לא הייתה נהרגת בתאונת דרכים הסיכוי שהם היו עכשיו יחד, מקימים משפחה פשוט ענק. מעניין איך העולם היה נראה… בטח אני ושניר כבר היינו חוזרים. מאמינה שבזה הרגע הוא היה שוכב על ידי כשראשו מונח על בירכיי ואני עושה לו נעים בשיער ומרגיעה אותו עקב המצב שהוא עובר. או שאולי היה מתפתח משהו ביני לבין איתי…
איפשהו, עמוק בתוך תוכי, עם כל העצב והאנוכיות שבחשיבה שלי כרגע אני מודה לבורא עולם שהיא לא מתהלכת לה על פני האדמה. זה רשע אינטרסנטי ומגעיל מצידי לומר זאת אבל אני באמת מרגישה משהו אחר ואמיתי עם עומרי ולפי דעתי הרגש הוא הדדי, זאת אומרת, אני מקווה. מקווה מאוד אפילו. אני רואה את עצמי בונה איתו חיים. משפחה, בית, חצר ענקית עם מגלשה, כלב במלונה וילדים מקסימים שמשחקים להם על הדשא. כל בחורה רק חולמת על גבר כמוהו. אז סליחה, אני לא מצטערת על מותה. לא הכרתי בה. אבל צר לי על אובדנו והכאב שהוא חש כשנפטרה.

״לילה טוב אוצר שלי״ הופיעה ההודעה על מסך הפלאפון שלי.
״לילה טוב חבר״ הוספתי עם אימוג׳י מסמיק.
״אני כבר מתגעגע״ קראתי והלב שלי דפק על מאתיים.
״יש למה וזה בהחלט הדדי״.
״תדעי לך שבאותו יום שישי לא רציתי בכלל להגיע לאיתי, עכשיו אני מבין שזה הדבר הכי טוב שיכולתי לעשות״ אין אני פשוט קוראת ונמסה.
״די להגזים״ כתבתי בליווי אימוג׳י מסמיק. ״לך לישון כבר, אתה מקליד שטויות מרוב שאתה עייף״.
״לילה טוב קוף״ שלח עם אימוג׳י צוחק ונשיקה.
״לילה טוב אהוב״.
״היית כותבת שלי והייתי בא שוב רק בכדי לשים לך טבעת״.
״תרוויח את זה חמוד״.
״בינינו, כבר הרווחתי״ כתב בתוספת פרצוף קורץ ואני צחקתי.
״חולה עליך״ השבתי.
״כל מה שהייתי צריך לדעת כדי לישון טוב הלילה״ שלח לי ואני לא הפסקתי לצחוק ולהסמיק. החזרתי לו לב ושם נגמרה לה השיחה.