עומרי ומורן- פרק 2

״דיייייי איזה פדיחות, בואנה הוא חמור גדול״ ״אין הוא דפוק אני אומרת לך… עכשיו הוא קלט את אבא שלי הוא פתאום נרגע וניסה להשתחרר מבן בכח, בן שיחרר אותו הוא הסתובב ובא ללכת אז אמא שלי צעקה להכניס אותו לבית למה הוא בא להיכנס לאוטו ולנסוע הדפוק הזה״ ״יאאאא שריטה רצח״ ״אם את יודעת איך נשרטתי ממנו באמת באותו היום… ובן נלחם בו להכניס אותו לבית… בסוף הוא נכנס היינו כזה בסלון אמא שלי הביאה לו כוס מים הוא ישב אמא שלי לידו ואני ובן עומדים והוא רק ממלמל שטויות על מה שקרה בינינו עד שאחרי כמה דקות הוא פשוט נרדם וכשקמתי אמא שלי אמרה לי שכשהיא התעוררה הוא כבר לא היה״ ״אמאלה הוא נדפק״ ״חופשייייי איכס הוא כבר מגעיל אותי… ועוד הוא לא דיבר איתי מאז, אני עוד רציתי להתקשר ולצאת עליו אבל שכחתי… הוא נזכר בי שוב אתמול את מתה עוד פעם היה שתוי״ ״כבר נהיה הרגל״ ״אשכרה איככככ דוחה״ ״הפכת אותו לאלכוהוליסט״ צחקקנו שתינו.

שובל כבר סיימה לי עם המחליק.
״מורןןןןן״ נשמעה צעקה מלמטה ״אהההה״ החזרתי… ״בואי לכי תביאי את עילאי מבית הספר״ אמא צעקה לי ״מה היא אמרה?״ שאלתי את שובל כי לא כל כך שמעתי ״שתלכי להביא את עילאי״ ״נו מה עכשיו…״

אני ושובל יצאנו והיא התנדבה לבוא איתי להביא את עילאי ועל הדרך בחזור אני הוריד אותה בבית.
רק התנעתי את האוטו והוא התקשר… שניר. אין לי כוחות לבנאדם הזה כבר ה׳!!!! כזה חופר, כזה נאחס הוא לא מבין שאני רוצה להתרחק ממנו. את טעות חיי עשיתי שבכלל יצאתי איתו! שמתי אותו על רמקול ״מה?״ שאלתי בתוקפנות, טיפה יתר על המידה ״מה מה… מה יש לך מה את עונה לי ככה?״ ״מה מה מה… מה אתה רוצה?״ ״גם מסננת אותי וגם עונה לי ככה מסריח תגידי מה יש לך?״ ״אתה יודע שאני מסננת אותך ואתה ממשיך לחפור? למה אתה מתעקש ככה מה אתה לא מבין שאני לא רוצה קשר איתך?״ ״למה אני מתעקש? למה אני חופר? כי יש לי עוד רגש מאמי״ ״אל תקרא לי מאמי״ ״בסדר בלי מאמי. איפה את? ״מה זה איפה את מה אני נשואה לך ואני לא יודעת?״ ״מה הקשר? אני מנסה לפתח איתך שיחה, לדבר להתקרב.. אני מתעניין מאמי״ ״תפסיק להתעניין. ביי״ אמרתי וניתקתי לו.
״חחחח איזה רעה אני מתה״ ״יואוווווווו אני שומעת אותו ואני רק מקבלת עצבים באלוהים!!״ ״אעלק מה אני נשואה לך- שברת אותי מורי״ ״לא הוא חצוף מה זה איפה את תכף יגיד לי לפקסס לו את סדר היום שלי… פקי עליק מי אתה בכלל״.

חיכינו לעילאי בחניית בית הספר 5 דקות של המתנה ובסופן הוא הגיע נכנס והתחלנו לנסוע בחזרה למושב. 7/8 דקות של נסיעה גג 10 וכבר הורדנו את שובל בבית והגענו הביתה.
שטפתי את החדר שלי ועליתי לנוח… לפחות ניסיתי. היה לי צלצול פלאפון אבל התעצלתי נורא לקום ואיזה 3 דק אחר״כ נשמע צלצול ההודעה… נראה לי שהסתקרנתי, לא יודעת פשוט קמתי הסתכלתי על המסך וראיתי שזה שוב שניר, לא מיהרתי לחזור אליו אבל פתחתי את ההודעה ששלח… ״אנחנו כבר לא כמו פעם האהבה שלך כלפי כבר מזמן לא קיימת אבל אני עוד אוהב. קשה לוותר עליך ככה ולהתקדם הלאה, לתת לך להתקדם. לא רוצה את המחשבה הזו שתהי עם מישהו אחר… לא רוצה להריץ לעצמי תמונה כזו בראש או לשמוע שיש שם מישהו אחר במקומי שמחבק, שמנשק, שאומר מילה טובה, שאוהב ושאת אוהבת בחזרה. כן מגיע לך יותר טוב ממני אבל אין אני לא מסוגל לתת לזה לקרות. מאמי שלי את חסרה לי אני משתגע״ לקח לי זמן לנסות להגיב על ההודעה שלו. אני אומנם כועסת אך פגועה כבר מזמן לא כי הפסקתי להרגיש כלפיו משהו אבל הייתי הרוסה מהמטומטמת שהוא הפך אותי להיות… ״שניר כבר נמאס לי להתעסק בזה. נמאס לי להסביר את עצמי כל פעם מחדש. לא משנה מה תגיד או מה תעשה אני לא אסלח לך. אני לא אשקר אתה אדם יקר לליבי אבל זהו אנחנו לא יכולים להמשיך בקשר הזה עוד. אתה לא יכול להמשיך לסבול ולחיות באשליה שיבוא יום ונחזור- זה נגמר שניר, באמת באמת נגמר. ואתה צודק האהבה של פעם בינינו כבר לא קיימת, לפחות לא מבחינתי אז הגיע הזמן שתשלים עם זה ותתחיל להפנים שלזרועותיך אני לא אשוב יותר״ השבתי לו. בקושי ועבר הזמן, רק לחצתי שלח והוא מיד הגיב כאילו חיכה עם הפנים בתוך המסך לתגובה ממני… ״יש מישהו אחר שאת כבר נמצאת בזרועותיו נכון״ ״מה הקשר???״ אני מסתכלת למעלה ורואה שהוא מקליד ומפסיק, מקליד ומפסיק ״יש לך מישהו אחר אני יודע״ ״בסדר יש לי מישהו אחר״ ״הינה את רואה את אפילו לא מכחישה