עומרי ומורן- פרק 19: שלא יהיה לך ספק

"אבל מעניין אותי לדעת מורן, אם לחבר הקרוב הזה שלך לא היה יום הולדת, מה היית אומרת, היית באה?״

שנדבר על השוק הלא נורמלי שחטפתי?
מה הקשר אלוהים, מאיפה לעזאזל הוא נפל עלי עם היציאה הלא מובנת הזאת? זה נראה לו הגיוני להפיל עלי כזה מטען? מה הוא מצפה שתהיה התשובה שלי… לא, באמת אני שואלת.

״מה״ שאלתי שוב מגמגמת תוך כדי שאני מביאה לשובל מכה שתגרום לה להתעורר בכדי שתהיה עדה לשיחה ההזויה הזו שקיימנו באותו הרגע.
״מה יש״ מלמלה מתעוררת. ואני מיד סימנתי לה להיות בשקט בעזרת הנחת האצבע שלי על שפתיי, ושמתי את הפלאפון על רמקול.
״סתם מסקרן אותי אם היית באה״ אמר תוהה.
״עומרי אתה רציני איתי״ שאלתי מופתעת.
״כן״.
״מאיפה זה בא״ שאלתי מצחקקת.
״אני בסך הכל רוצה לדעת אם היית שוקלת את זה לפחות״.
״אתה מודע לזה שאתה נופל עלי כרגע״.
״ברור״ אמר נכנס מיד אל דברי. ״בתכלס זה לא כזה משנה מה תגידי עכשיו, כי ברור לי שלא תבואי. אבל סתם בא לי לשמוע את התשובה שלך״.
״אני לא יודעת״.
״וזה אומר״ שאל מצפה לתשובה יותר מעמיקה ומסבירת פנים.
״שאני לא יודעת״.
״בסדר, אבל מה את לא יודעת. היית באה, היית חושבת על זה, היית אומרת ׳לא׳ וזהו… מה?״.
״אני לא יודעת. עומרי מה זה הלחץ הזה עכשיו״ שאלתי לא מבינה.
״לא חיים, אין לחץ. סתם ציפיתי לתשובה יותר נורמלית מ׳לא יודעת׳. הייתי מסתפק גם בכן או לא, לא מחייב הסבר כלשהו״.
״תשמע אני חושבת שזו הצעה מאוד גדולה. אני הרי לא מכירה את המשפחה שלך, ובטח ובטח שהם לא יודעים על קיומי. זה לא שלקשר בינינו יש הגדרה כלשהי״.
״מה זאת אומרת הגדרה״ נכנס שואל אל דברי.
״אנחנו הרי לא זוג. וזה לא שאנחנו מכירים שנים״.
״זה ברור״ אמר בהסכמה. ״אבל חשבתי שיהיה מאוד נחמד לבוא עם בת זוג. וזה לא שאין לי אופציות, בלי התרברבות או משהו, לא משחק אותה איזה דוד המלך, שלא יעלו לך שטויות לראש עכשיו. אבל עם כל האופציות האלה שאפשר לומר שיש לי את היחידה שאני מוכן ויותר מזה, רוצה להביא איתי לאירוע כזה״.
״איזה נסיך״ לחשה שובל לעברי.
״תראה, שלא תטעה, אני הכי מוחמאת מזה, על גבול המסמיקה אפילו. אבל האמת שקצת גדולה עלי הסיטואציה הזו. אני יודעת שאני לא ארגיש שייכת, אפילו גם לא קשורה. אני הרי לא אכיר שם אף אחד״.
״למה את דווקא תכירי שם מישהו״ מלמל בגיחוך.
״את מי, אותך. נו באמת״.
״לא, לא רק אותי״.
״אז את מי אני כבר יכולה להכיר״ שאלתי לא מבינה.
״את איתי״ אמר ונשמע צוחק.
״עכשיו בכלל תשכח מזה. מה אתה נורמלי״ צחקתי גם אני.
״אל תביאי אותו כתירוץ עכשיו״ פתאום כבר לא נשמע צוחק.
״לא ממש לא. אני האמת לא איכפת לי. זה אתה שאיתי צריך להזיז לו, הוא בן דוד שלך לא שלי. אבל עומרי, בלי שום קשר אליו לא הייתי מגיעה. גם בלי קשר לזה שלידיד שלי יש יום הולדת. אני פשוט לא חושבת שאני צריכה להגיע לאירוע כזה משמעותי ואינטימי״.
״מה אינטימי בחתונה, מה את רצינית?״.
״כשאתה בא בתור אדם חיצוני זה אינטימי כי זה לא נוגע לך, אלא לבני המשפחה והמוזמנים״
״טוב בסדר בואי נעזוב את הנושא הזה עכשיו, כבר קיבלתי את התשובה שלך. את בבית נכון״ שאל.
״כן, למה״ שאלתי והורדתי קולו מרמקול.
״רוצה שאני אקפוץ״ שאל בנחמדות.
״האמת״ אמרתי מתבוננת בשובל שבדיוק קמה מהמיטה והתישבה על הכיסא שליד השידה.
״אתה יודע, נראה לי שהפעם אני אקפוץ. לא יזיק לי איזה סיבוב״.
״את בטוחה״ שאל שוב בנחמדות. ״כשתחזרי כבר יחשיך, אני לא רוצה שתנהגי לבד מפה עד למושב שלך בחושך״.
״מי ישמע איזה רחוק זה. וחוץ מזה אני באמת צריכה קצת לצאת מהבית, מהמושב. זורם לי״.
״לא, לא קשור לרחוק. לא יודע, מה את לא מפחדת״ שאל בתמים.
״לא עומרי״ השבתי צוחקת. ״הסר דאגה מליבך״.
״אוקיי. עוד איזה שעה ככה?״.
״כן, משהו כזה. אני אתקשר כשאני אצא״.
״אין בעיה חיים שלי, אני מחכה לך. בינתיים אני נכנס לעשות מקלחת זריזה״.
״אה כבר הגעת הביתה״ שאלתי.
״כן. אם את רוצה להמשיך לדבר איתי אני יכול לעשות שיחת ווידאו תוך כדי שאני מתקלח״.
״ביי עומרי״ אמרתי לו והוא נשמע צוחק מכל הלב.
״ביי חיים שלי״ אמר ואני ניתקתי.

״לא אני בהלם״ אמרתי מכסה פני וצוחקת.
״שו חתונה, מה זה לא הבנתי, מה הולך פה״ שאלה שובל.
״לא אין שובל, אני בהלם. חובה עליך לבוא להרגיש את הלב שלי״ אמרתי מניחה ידי על אזור החזה השמאלי.
״שתקי כבר. נו תסבירי״.
״הוא הזמין אותי לחתונה של אחותו״.
״נו תשבעי במרקו״.
״באבא שלי נו. מה לא שמעת״ הרמתי את קולי.
״הבנתי דיברתם על חתונה, לא הבנתי של מי. מה הקשר? מה הוא אמיתי״ אמרה צוחקת.
״לא אני בשוק של החיים שלי. כאילו וואט-דה-פאק, מאיפה הבאת את זה?״.
״לא אבל תשמעי אחותי, הוא נסיך אמיתי. פייר על המשפט הזה שהוא אמר… יעני זה שלמרות שאתם בקושי מכירים הוא מעדיף אותך על כל אחת אחרת שהוא מכיר וכל זה, לא יודעת הוא לא נשמע לי חרטה״.
״לא, אין ספק, הוא מקסים. אני פשוט באמת עדיין לא מצליחה להבין. מה הוא באמת היה רציני או שזה היה סוג של מבחן עכשיו״ שיתפתי אותה במחשבותיי.
״לא נו מה את אמיתית. ברור שהוא היה רציני. הוא גם נשמע רציני. לפי הטון דיבור אפשר להבין את זה״. אמרה מסירה ממני את הספק.
״הוא חיי בסרט אם נראה לו שבגלל שהוא הצליח להעביר נושא בטלפון אני לא אעלה את זה שוב כשנשב״.
״תגידי, הוא יודע על מה שהיה עם שניר אתמול״ שאלה והזכירה לי שוב איך העזתי לשקר לגבי זה שבליל אמש ישנתי כמו ׳מלכה׳.
״לא. האמת שלא סיפרתי לו״.
״יופי״.
״אני דווקא חושבת שאני כן צריכה לספר לו ששניר היה פה אתמול״.
״אויש נו סתמי מורן״.
״למה. זה הרי סתם יתפוצץ עלי יותר מאוחר״.
״מה יתפוצץ, איך יתפוצץ? מי ישמע הוא ושניר חברים מהגן שזה יכול להגיע אליו איכשהו. די להיות מז׳רובה״.
״לכי תדעי. שקר תמיד מתגלה בסופו של דבר״.
״די נו מספיק״ הרימה קולה. ״אם זה באמת יושב לך על הלב, וכמו שאני מכירה אותך אם זה יושב לך, את גם מסוגלת לפלוט את זה מבלי להתכוון. אז לפחות תספרי לו רק ששניר היה פה ותספרי גם את הסיבה, שאבא שלו עבר תאונה חריפה וזה… כדי שהוא יבין. ואת הקטע עם הנשיקה שלא תעזי בכלל להעלות. את זה הוא לא צריך לדעת. אל תהיי טיפשה, בבקשה ממך״.
״לא את הקטע עם הנשיקה אני לא חושבת שאני אעלה. רק כזה את יודעת, בכלליות. אני גם לא מתכוונת להתעמק, במידה ואני אפתח את זה, כן?! אני עדין לא כל כך בטוחה שכדאי. במיוחד אחרי שהוא אמר לי שהוא לא מוכן לשום משולש אהבה בקשר הזה בינינו״.
״תשבעי הוא אמר את זה״ שאלה צוחקת.
״בחיי״ השבתי.
״איזה תותח״ המשיכה לצחוק.
״מה תותח״ שאלתי לא מבינה.
״תותח. מה תראי איזה ישיר הוא״.
״לא זה כן. את לא מבינה, אין ישירים כמותו בעולם. כל מה שיש לו על הלשון הוא אומר. הוא לא מהשומרים בבטן״.
״נו זה טוב״.
״בתכלס זה מצויין. אבל לא תמיד נחוץ״.
״לא אז עדיף להיות חנוך רוזן ולצפות שאנשים יבינו אותך רק מתנועות גוף״ אמרה מתלהמת.
״זה לא מה שהתכוונתי לומר כשאמרתי ׳לא תמיד נחוץ׳״ אמרתי מרימה קולי.
״אז למה התכוונת״ שאלה מחכה.
״שלפעמים יש מלא מקרים שלא תמיד צריך להגיב ולשתף אחרים במה שיושב על הלב״ אמרתי בקול ציני וצחקתי.
״ואי שמישהו יבעט בך י׳מכה. כמה שטויות את מוציאה מהפה. מקסימום, מינימום פילוסופית״ אמרה ופרצנו שתינו בצחוק. ״טוב יאללה קומי על עצמך, תתארגני, נצא לקיוסק״ אמרה מזרזת.
״את באה איתי סיבוב לבאר שבע״ שאלתי בפרצוף מבקש.
״מה איבדתי?״.
״כפרה צ׳וצ׳ו ישרף אני על התחת שלך. בואי איתי״ התחנפתי קצת.
״מה לעומרי יעני?״.
״כן״.
״רגע שאני אבין, אני מקבלת פה עכשיו הצעה רשמית לאורגיה״.
״מות לאבוק. די כבר עם הראש הזה, די כבר עייפנו״ צעקתי תוך כדי צחוק.
״לא נו, עכשיו רציני. מה אני אעשה איתכם, אשב כמו עציץ? נו באמת. בחייאת מורי מה הקשר. וחוץ מזה אני בטוחה שהוא רוצה להיות איתך לבד״.
״נו אז מה. את יודעת מה אני אגיד לו להביא חבר״ אמרתי מנסה להפעיל עליה מניפולציה כלשהי בכדי שתשתכנע.
״קודם כל תכירי את החברים שלו, תגידי לי אם שווה לבוא בשבילם ואז נדבר״ צחקקה.
״ואני חשבתי תגידי אביאור, משהו״.
״איזה אביאור, איזה. כאילו כן, אבל בינינו״ אמרה שוב מצחקקת.
״את בנאדם עם בעיות, בדוק״.
״נו זה ידוע. טוב יאללה בקיצור תקומי, תתארגני על עצמך. תסיעי אותי לקיוסק… אני עוד רוצה ללכת הביתה, להתקלח״.
״את עובדת מחר בוקר״ שאלתי.
״לא, האמת שדווקא ערב. למה?״.
״נו אז מה אכפת לך״ הרמתי קולי.
״סתמי כבר י׳נאחסית״.
״אוף נו מה נראה לי בכלל שאני מנסה לשכנע אותך״ אמרתי מתייאשת תוך כדי שאני קמה מהמיטה.
״באמת מה. את הרי יודעת שאצלי ׳לא׳ זה לא״ אמרה מדגישה את המילה ׳לא׳.
״טוב בסדר. אבל שניה אני גם צריכה להתקלח״.
״זריז נו״ אמרה בליווי תנועת זירוז עם היד.
״חמש דקות״ ציינתי, לקחתי איתי את המגבת ויצאתי מהחדר.

האמת שביצעתי מקלחת דווקא די זריזה. התארגנתי על עצמי מהר ולבשתי ג׳ינס כהה עם קרעים מוגזמים וגופיית כתפיות דקות צמודה בצבע כתום ונעלתי את כפכפי האווינאס. איפור בקטנה, וכשאני אומרת איפור זה סומק ואודם.
״יאללה״ אמרה שובל.
״הנה סיימתי. ואי, חופרת״. הוצאתי את הפלאפון שלי מטעינה, הרמתי את המפתחות מהשידה, פתחתי את דלת החדר וסימנתי עם ראשי לשובל לצאת.
״תודה לאל״ צעקה בזמן שהתרוממה מן המיטה והתקדמה לעברי.
ירדנו את המדרגות, הגענו לאזור הסלון ומוזר, אף אחד לא נכח בו. וזה הוא דבר מאוד לא אופייני לבית שלי.
״תביאי משהו לשתות״ שובל זרקה לי בזמן שיצאה מהבית.
מזגתי לה כוס מים בכוס פלסטיק והתקדמתי אל היציאה. מפתח הבית נראה היה כי היא מדברת עם מישהו הנמצא במרפסת הבית. בטח זה שוב בן שמציק לה עם הירידות שלו בה.
״הינה היא״ צעקה מתבוננת ומצביעה עלי לעבר אותו אדם על המרפסת.
ואני מתקדמת מהר לראות ולהבין במה מדובר.
״לא נחות לרגע… אני כבר בקושי רואה אותך בבית״ זה היה אבא שלי שפנה אלי. ולא רק הוא היה נוכח שם, הם ישבו שם ארבעה אנשים, מין דאבל דייט בין שני הורים, בנם ובת זוגתו. ישיבה מעפנה כזאת של שתיית בלאק, משחק רמי ועישון נרגילה משותף במרפסת הבית.
״למה ככה״.
״אני מתגעגע לבת שלי, מה אני אעשה״.
״מרקו תתעורר כפרה, היא לא מתגעגעת אליך״.
״אמא״ צעקתי מופתעת לעברה כשהוציאה את המשפט הזה.
״פאפי, עיניים שלי, עולם שלי אתה״ אמרתי מושיטה ידי אליו בנשיקות.
״אני יודע. היא סתם מקנאה״ אמר מסתיר שפתייו בעזרת ידיו כאילו היא לא שומעת.
״טוב יאללה הלכנו״ אמרתי מנופפת להם לשלום.
״בלי שטויות״ צעקה לעברי אמא.
״רגע, לאן תלכו. בואו תעלו שבו איתנו נשחק קצת״.
״ביי אבא״ צעקתי מחייכת לעברו ויצאנו משער הבית.
״אין אני חולה על המשפחה שלך״ אמרה שובל תוך כדי שאנחנו נכנסות לאוטו.
״מה קשור הם יושבים כולם למעלה במרפסת. כאילו מגובשים עכשיו״.
״המשפחה שלך הכי מגובשת בארץ. מה את רוצה?״
״מי זה מגובשת, איזה מגובשת בראש שלך״.
״בואנה מורי יגנובה איפה תראי אותי משתפת את אחי בקשר שלי עם אביאור. הוא יתן לי אחת אם אני רק אנסה… אני מה זה מקנאה בזה שאתם כולכם ככה חברים טובים״.
״מה יש לך לקנא מה את גנובה״.
״לא יודעת, זה נראה לי מה זה כיף״.
״שתדעי לך שכן, כולם מעורבים בחיים של כולם, אבל לכולם יש סודות מאבא שלי. מה נראה לך שאבא שלי יודע למה אני ושניר נפרדנו? אם הוא היה יודע שניר היה יושב עכשיו בסורוקה מיטה ליד אבא שלו״.
״תשבעי אבא שלך לא יודע״.
״נראה לך?! הוא רק ישמע, ישר הוא שולח עליו את אחד הפועלים הערבים שלו. ימצחיקה אפילו שניר ביקש ממני לא לספר לו. לא שהתכוונתי, כן?!״.
״תשבעי ככה״.
״נשבעת לך… טוב יאללה תצאי תקני זריז״ אמרתי תוך כדי שאני חונה בתחנת הדלק בכניסה למושב.
״את רוצה משהו?״
״אני אשמח לשוואפס תפוח״.
״ואם אין״.
״אז מים בטעמים ותביאי לי מסטיק״.
״עוד משהו את רוצה״ שאלה בציניות.
״אה פרינגלס״ אמרתי בצחוק מצפה לתשובתה.
״גברת תנוחי. פרינגלס היא אומרת לי״ מלמלה מגחכת לעצמה כשהיא מתקדמת אל כניסת החנות.
״קמצנית״ צעקתי לה צוחקת דרך החלון.
״סתמי יהומו״ השיבה לי בחזרה.
דקה וחצי והיא יצאה.
״קחי את המים שלך״ אמרה נכנסת לאוטו.
״מה לא קנית לי פרינגלס״ שאלתי מתבדחת.
״יאללה״ צעקה. ״קחי את המסטיקים שלך ותחנקי״ זרקה אותם עלי ואני צוחקת. ״בואנה י׳זבל למה מסטיק? מה את כבר מתכננת? לא עכשיו אורגינל אני שואלת, נראה לך הוא ינשק אותך היום?״.
״תגידי מה עובר עליך, מאיפה אני יודעת״.
״לא אני באמת שואלת את עצמי… יעני אשכרה בפעם הקודמת שישבתם הוא אפילו לא ניסה״.
״לכי תדעי מה יהיה היום״ אמרתי בזמימה צינית ופרצוף מחויך ותחמן על פניי. ״סתם לא באמת, לכי תדעי. כאילו אני מקווה שכן, אבל את יודעת שתמיד יש לי מסטיקים באוטו ונגמרו לי״.
״לא אז עכשיו אני צריכה לממן לך את המסטיקים לאוטו? לא שאני אהיה מודעת״.
״סתמי כבר י׳בונקר״ אמרתי צוחקת. ״מה ממש כאב לך להוציא את השלושה שקלים האלה עכשיו?״.
״שלוש עשרים. וכן. אני רוצה החזר״ אמרה צוחקת.
״עלי. יאללה רדי״ אמרתי עוצרת בכניסה לבית שלה.
״ביי חיים שלי״ אמרה נושקת לי ויוצאת. ״את כל הפרטים אני רוצה מחר״ אמרה שניה לפני שסגרה הדלת.
״שלא יהיה לך ספק״ עניתי, היא סגרה ונסעתי.

הגברתי טיפה המוסיקה והחלתי נוסעת בכביש המהיר בדרך לבאר שבע.
תוך כדי נסיעה אני מנסה לתאר לעצמי בראש את הפגישה עם עומרי. מה אני אגיד, מה הוא יגיד, מה יקרה, מה לא יקרה. הכי מטופש שלי עד היום אבל בכל זאת זה הכל היה תוצאה של התרגשות. אני בנאדם כל כך שונה לידו. אני בקושי מצליחה לדבר, אני צוחקת שונה, אני אפילו חושבת שלחשוב לידו אני בקושי ומצליחה, וזה לא משהו שאופייני לי… כשאני בקרבתו אני כאילו בעולם אחר. אני מישהי אחרת. לטוב? לרע? אני בעצמי עוד לא יודעת, אבל ללא ספק ההרגשה מדהימה.

הייתי ממש ברמזור הכניסה לבאר שבע וחייגתי אל עומרי.
״הלו״ קולו הגברי הטריף את חושי.
״מה הולך״ שאלתי.
״הכל טוב חיים שלי. מה איתך, איפה את אני מחכה לך״ אמר ונשמע מחיך. קצת דפוק מבחינתי לחשוב כך ולרשום את זה אבל הרגשתי את החיוך שלו. הזוי, אך ממש כך.
״אני בדיוק בכניסה לבאר שבע, מהצד של הקנטרי. נווה זאב אמרת, נכון?״.
״אני לא מאמין שאת באמת באה עכשיו״ אמר כאילו מדבר לעצמו. ״כן נווה זאב. אבל לא, תשמעי… היום אני אצל אבא שלי. עוד לא הגענו לזה אגב, ההורים שלי גרושים. אבא שלי גר בשכונה ה. מכירה פחות או יותר את האזור?״.
״ה? זה ליד הגשר שם, לא?!״.
״בדיוק״.
״פחות או יותר. בסדר אני אפעיל וויז. מה הרחוב״ שאלתי.
״יציאת אירופה 2״.
״טוב אני אתקשר כשאני אהיה באזור״.
״טוב״.
״ביי״ אמרתי מנתקת ומקלידה במהירות את שם הרחוב.
עוקבת אחרי הוויז וסוף סוף הגעתי.
נותנת לעצמי שניה של הבטה במראה ושוב, הרמתי צלצול לעומרי.
״הגעת?״ ענה במהרה רק לאחר שני צפצופים.
״אני חושבת שכן. צא אלי״.
״אני בא״ אמר וניתק.
ממש משהו כמו חצי דקה וראיתי אותו יוצא מן אחד הבלוקים. צפצפתי קלות והוא קלט אותי.
הוא מתקדם לעברי ואני לא יכולה להפסיק לחשוב על כמה יפה הוא. פשוט אין דרך לתאר את המשיכה שלי כלפיו.
הוא בא מכיוון המושב שליד הנהג ונעמד, ואני לא הבנתי למה הוא נעמד שם במקום להיכנס. הוא נתן דפיקה על החלון ופתחתי אותו.
״מה את יושבת שם, תצאי תגידי לי שלום כמו בנאדם״ אמר כמו דורש והוסיף חיוך לדבר.
מבלי לחשוב פעמיים שיחררתי את חגורת הבטיחות, פתחתי את דלת האוטו ופשוט החלתי מיישמת. מתקדמת לכיוונו והוא לכיווני. נשיקה קלה על הלחי וחיבוק חם וארוך.
״עוד פעם התקלחת לכבודי״ צחק.
״עד שמצאתי סיבה מספיק טובה להתקלח בשבילה, תניח לי בבקשה״ עניתי בציניות והוא צחק.
״אין זהו אני מתרגש. אבל במה את משתמשת? יש לזה ריח ממכר״.
״פינוק״.
״לא, לא זה לא פינוק. אני מכיר את הריח של פינוק״.
״מי זה המבין הזה״ אמרתי מחייכת והוא חייך אלי חזרה. ״אולי זה הבושם״ שיארתי.
״יש מצב. מה זה מה שמת?״
״אופוריה. אחד הבשמים, אין אני חולה עליו״.
״עכשיו גם אני, שלא יהיה לך ספק״ אמר מחיך אלי ואני אליו כשעוד זרועותיו מקיפות אותי באזור המותניים. ״את רעבה״ שאל.
״לא, מה הקשר, מה יש לך באתי מהבית״.
״אני יודע. אולי לא אכלת לפני, אולי עכשיו, דווקא עכשיו בא לך לנשנש משהו״.
״לא. תודה״.
״טוב יאללה בואי״.
״לאן״ שאלתי לא מבינה.
״בואי נעלה״.
״מה פתאום. אני לא עולה״ אמרתי מסמיקה. ״למה?״.
״מה למה״ שאל לא מבין.
״למה לעלות? מה אתה כבר רוצה לעשות שאי אפשר לעשות פה״.
״למה את הולכת למקומות כאלה אבל״ אמר מחייך ונראה גם קצת מסמיק.
״לא, חלילה. לא הולכת לשום מקום, פשוט לא מבינה מה שונה בחוץ או בבית״.
״בבית יושבים בנוח, אפשר לראות טלוויזיה, לנשנש משהו, לשתות״.
״גם פה. ראיתי פיצוציה באזור, נקנה מה שרק תרצה״.
״אבל אי אפשר לראות טלוויזיה״ אמר מתחכם.
״בטח אתה צריך טלוויזיה כשאתה נמצא איתי״ אמרתי כאילו נפגעת.
״אל תעשי את זה נו… בואי. זה לא כמו אצלך, אין פה אף אחד. אבא שלי לא בבית״.
״שקר״.
״בואנה י׳גנובה נראה לך אני אשקר לך אי פעם״ אמר ואחז בידיי. ״בואי נו חיים שלי״ אמר דוחף אותי בעדינות אל כניסת הבניין.
״אם אבא שלך נמצא, תשמע לי טוב… אני לא מדברת איתך בחיים על הפדיחה הזאת״ אמרתי בלווי אצבע מאיימת והוא צחק. ״למה אתה צוחק. ואיי הוא שם נכון״.
״די נו, תעלי כבר״ אמר כשהוא דוחף אותי מאחור בזמן שאני עולה מדרגה אחר מדרגה בהילוך איטי.
״בא לי להרוג אותך״ מלמלתי לעצמי.
״שקט. תעלי״.
״נו הנה, אני עולה. מה איזה קומה?״.
״רביעית״.
״וועלוושרה קומה אחרונה, איפה נפלתי״.
״רוצה אני אסחב אותך, בואי״.
״לא עומרי, לא״ צעקתי אך זה לא הקשיב לי וכבר נשא אותי בזרועותיו. ״עומרי נו די תוריד אותי״ אמרתי ברצינות אך לא יכולתי, צחוק יצא מפי.
״הנה זהו הגענו״ אמר מוריד אותי והוציא את המפתחות מכיסו. סיבב המפתח, פתח הדלת וסימן לי בידיו ׳הכנסי׳ והמשפט "ladies first" בעיניו.

נכנסתי. עומרי נכנס ואחריו סגר הדלת. הבית היה נורא ביתי וחמים. הכל קרוב להכל… המטבח, הסלון, החדרים. המון תמונות מרהיבות על קירות הסלון. המון תמונות מונפשות כאלה עם מלא עומק ובין היתר גם כמה וכמה תמונות משפחה. חמישה ילדים יפים וחמודים, שלושה בנים ושתי בנות. כולם שחומי עור וחיוכים לבנים בשפותיהם. הסקתי כי אלו אחיו ואחיותיו של עומרי. תמונה אחת העסיקה אותי במיוחד… בתמונה צולם ילד קטן ויפה בתחפושת חייל. שיניו הקדמיות של הילד היו חסרות אבל זה לא מנע מחיוכו לכבוש לבבות. כזה חמוד היה הילד בתמונה שגם ללא עין הוא היה שובה את מבטי.
״יא עומרי מי זה, אתה?!״ שאלתי בהתלהבות.
״איך זיהית י׳מלחיצה״.
״כי זה בול! בקושי והשתנית״.
״צמחו לי השיניים מאז״ אמר מחיך.
״נו תשבע״ אמרתי בציניות. ״לא נו אני רצינית, קופי, אחד לאחד״.
״לא, כן… האמת שלא כל כך השתניתי״.
״בכלל לא״.
״תרצי לשתות משהו״ שאל והתקדם אל המטבח.
״לא, תודה״.
״לאכול״ שאל שוב.
״לא לא, תודה״.
הוא התעקב כמה זמן במטבח ואז הגיע כשידיו אוחזות דברים.
״אם אני אמשיך לשאול את לא תפסיקי להגיד לי ׳לא׳ ומהמקום שאני באתי, ומהחינוך שאני חונכתי, שואלים רק מתוך נימוס ומגישים לא משנה מה היתה התשובה של הבנאדם״ אמר מניח את בקבוק הקולה והפיצוחים שהביא במרכז השולחן.
עומרי פתח את הבקבוק ומזג לכוס…
״אל תמזוג עוד כוס״.
״למה? נו מה את רצינית תשתי״ לא הספיק להתעקש.
״אני אשתה״ אמרתי מחייכת. ״אבל אני לא שותה מתוקים, רק מים״.
״רק מים… אני אביא לך מים״ מלמל לעצמו וקם להביא. ״מה למה רק מים, מה את בדיאטה״ שאל בזמן שחזר והתיישב בחזרה.
״לא, לא דיאטה. סתם נמנעת״.
״נמנעת ממה״.
״מסוכרים״.
״נו אז זה דיאטה״.
״אתה רוצה לקרוא לזה דיאטה, תקרא לזה דיאטה״.
״לא. אם את לא קוראת לזה דיאטה גם אני לא קורא לזה דיאטה״ אמר מתקפל מילולית. ״אבל מי ישמע יש לך מה לשמור או להימנע״.
״פשוט עדיף״.
פתאום שקט שרר סביב. אני יכולה להשבע ששמעתי את פעימות ליבי המתרגש רק מהישיבה ליד עומרי.
״מתי אבא שלך צריך לחזור״ שאלתי מתעניינת אך מטרה אחת במוחי… לדעת בערך ולברוח לפני, רק לא להיתקל בו.
״האמת שאני לא יודע. אבל במקרה והוא יגיע בקרוב, את רוצה לשבת בחדר כדי שתשבי יותר בנוח ולא בפחד?״.
״כן״ עניתי מיד. מבלי לקחת אפילו שניה ולחשוב רגע על ההצעה שהציע… אני והוא בחדר לבד? מה נראה לי!
נכנסתי לחדר והתיישבתי על המיטה. עומרי נכנס שניה אחרי, מביא את הדברים שהניח על השולחן ושם אותם על שידת המחשב הקטנה בפינת החדר. בחדר נכח ארון קטן, מיטה וחצי, טלוויזיה על הקיר ושידה עליה מונח מחשב ניד.
״כאן אתה ישן״ שאלתי בביישנות.
״סוג של. זו דירה עם שני חדרים וסלון, זה בעיקרון ׳חדר אורחים׳ כזה. אבא שלי גר פה לבד וזה סתם כזה חדר כזה שהוא עשה במקרה ומישהו מהמשפחה ירצה לישון פה״ אמר והתיישב לידי.
״כמה אחים אתם״ שאלתי למרות שחשבתי כי אני יודעת את התשובה.
״חמש״.
״חמישה״ תיקנתי.
״חמישה״ אמר מחיך. ״שלושה בנים ושתי בנות״.
״נחמד… ומה כולכם גרים בבית של אמא שלך?״.
״לא, רק אני ואחי הקטן… אחותי הבכורה כבר נשואה עם שני בנים, אחי שמתחתיה נשוי עם שלוש, שתי בנות ובן. ואחותי, זו שמתחתנת אוטוטו, גרה עם הארוס שלה״.
״אפרופו אחותך שמתחתנת…״
״איך ידעתי שלא תשבי על זה בשקט״ אמר צוחק.
״לא לא אני פשוט מנסה להבין מאיפה זה בא לך״.
״אין חיים שלי אמרתי לך… חשבתי שיהיה נחמד אם תבואי. זהו״.
״ואתה לא חושב שזה מוקדם מדי להציע דבר שכזה?״.
״לא״ ענה בביטחון.
״מה לא… הקשר בינינו אפילו לא מוגדר״.
״אצלי בראש כן״.
״מה זאת אומרת״ שאלתי מתעניינת.
״מה אכפת לך״ אמר קם מהמיטה ומוזג לעצמו עוד קולה.
״לא נו עומרי, ברצינות אני שואלת עכשיו״.
״בחייאת מורן תשחררי אותי מזה״.
״מה זה ׳תשחררי אותי מזה׳ אני רוצה לדעת מה עבר לך בראש״ אמרתי טיפה עצבנית, בדירוג של מ1-10… 3.
״עזבי אותך שטויות… נו…״ אמר כשהוא שוב מתיישב לידי ומניח את הכוס על ריצפת החדר.
״לא אני לא אעזוב. אני באמת מנסה להבין… מה כאילו באמת חשבת שאני אסכים?״.
״האמת שלא״.
״אז…״ התפרצתי מיד לדבריו.
״אמרתי לך, אכלתי על זה סרטים כל היום ׳להזמין אותה, לא להזמין אותה׳ בסוף אמרתי לעצמי ׳יאללה תזמין מה כבר יהיה, מקסימום היא תגיד לא׳ והצעתי. עזבי אותך אין מה להיתפס על זה״.
״מה ומה זה העניין הזה שיש עוד מלא אופציות, לא אני לא הבנתי את זה״.
״טוב מה עכשיו גם על זה את נתפסת״ אמר בחצי חיוך.
״לא נתפסת. רוצה להיות מודעת״.
״בואי נגיד ככה… אין לך תחרות״
״שזה אומר?״.
״הנה עובדה, זו לא היתה שאלה בכלל אם להזמין אותך או מישהי אחרת. את אמורה להיות הכי מוחמאת בעולם״.
״אני מוחמאת. שוב שלא יהיה לך ספק אבל בכל זאת…״
״די נו דפדפי את העניין״.
״דפדפתי״.
״יופי. עכשיו אני יכול לשאול שאלה״ שאל בנחמדות וחיוך זדוני בעיניו.
״נראה לי זו שאלה שאתה חם עליה כבר מיציאת מצרים״.
״משהו בסגנון״ אמר שוב מחויך.
״נו… שוט…״
״מה הסיפור של החבר שלך״.
״מה זאת אומרת״ שאלתי לא מבינה.
״מה העניין שם״.
״תהיה ספציפי״.
״לא היא… מביאים לה צלחת אוכל אבל אין היא לא תסתפק בזה, היא תרצה גם שיאכילו אותה״ אמר צוחק לעצמו ואני צחקתי ביחד איתו.
״לא אבל תהיה ספציפי״ אמרתי תוך כדי צחוק.
״אני רוצה לשמוע הכל. מה היה בניכם, למה נפרדתם, מה הקשר שלכם עכשיו. הכל אני רוצה לדעת. זה יותר מדי בעינייך?״.
״לא יותר מדי, פשוט לא מבינה מה זה מעניין״.
״בטח שזה מעניין. אני רוצה להכיר אותך מכף רגל ועד ראש, לא רוצה להיות מופתע משום דבר בהמשך ונתחיל מהקשר האחרון שלך״.
״אחרון וראשון״ אמרתי כמו מתקנת.
״רציני״ שאל מופתע. ״אורגינל הוא הקשר הראשון שלך״ הנהנתי ׳כן׳ בראשי. ״אין מצב״.
״נו מה אתה רציני, מה יש לי לשקר לך?״.
״לא יודע. זה מוזר״.
״מה מוזר בזה?״.
״לא יודע, את נראית לי בחורה נחשקת״.
״איזה שטויות״ אמרתי צוחקת.
״לא נו אני רציני״.
״שניר הוא הקשר הראשון שלי״.
״סבבה גם להיות השני זה מכובד״.
״ואוו, איזה ביטחון. מי אמר שאתה תהיה השני״ אמרתי מתחכמת.
״אמרתי לך שאצלי בראש הקשר הזה כבר מוגדר״.
״די לדבר שטויות כבר״.
״את חושבת שאני מדבר שטויות, בסדר תמשיכי לחשוב״ אמר כאילו נפגע. מביט בי ואני בו, לכמה שניות מבטים רציניים היו בנינו ופתאום פרצנו בצחוק.
״מה תגידי כמה זמן אמרת הייתם ביחד?״.
״שנתיים״.
״שנתיים״ שאל שוב מופתע.
״כן, למה אתה נראה בשוק?״.
״לא יודע… גם קשר ראשון, גם שנתיים, זה מופרח. בת כמה את עכשיו?״.
״קרובה ל19״.
״יפה…״ אמר ופתאום עצר את משפטו מכיוון שמכשיר הנייד שלי צלצל.
״סליחה שניה״ אמרתי כשאני עונה. ״אה אמא?״.
״מה עניינים מאמא?״.
״בסדר…״.
״מה תגידי את אצל שובל?״.
״לא. למה?״.
״כי רציתי לדעת אם יש מצב שתקפצי לפלח שבע. איפה את בכלל, את במושב?״.
״לא, אבל מה הקשר פלח שבע?״.
״כי שמתי שם בסביבות שש את סתיו ושכחתי שאני צריכה לנסוע להביא אותה וממש אין לי כח. רציתי לדעת אם את תוכלי לעשות איזה ג׳סטה״.
״יש לך מזל שאני בבאר שבע… אבל מה עכשיו״ שאלתי מבואסת.
״מה את עושה בבאר שבע? ואני לא יודעת מדורני, תחייגי אליה״.
״נדבר על זה בהזדמנות. טוב יאללה ביי״.
״מה פלח שבע, מה העניין״ שאל עומרי לא מבין.
״אחותי נמצאת שם, ואמא שלי בקשה ממני להביא אותה. אני נורא מצטערת שזה ככה קוטע לנו את המפגש״ אמרתי קמה מהמיטה והוא אחרי.
״זה לא קוטע שום דבר. בואי אני אבוא איתך, ניסע עם האוטו שלי, נחזור לפה ותעלי על שלך״.
״למה הטרטור הזה״ שאלתי לא מבינה.
״זה לא טרטור, זה סתם להרוויח עוד זמן בקרבתיך״ אמר ואני הוסמקתי.
הוא תפס ידי בעדינות, והוביל אל דלת הבית.
״רגע שניה אני אתקשר אליה״.
״הלו״ היא אמרה.
״סתיו, איפה את?״.
״אצל תומר״.
״ממתי היא גרה בפלח שבע?״.
״הם עברו לפני חודשיים והיא הזמינה את כולנו. מה את באה לקחת אותי?״.
״יש לי ברירה? בחיי שיש לך מזל שאני בבאר שבע״.
״מה את עושה בבאר שבע?״.
״מה אכפת לך. בקיצור לבוא עכשיו?״.
״כן״.
״ומה קרה ככה מוקדם?״.
״אמא אמרה לי״.
״טוב טוב אני בדרך… תשלחי לי בהודעה את הרחוב״.
״טוב״ אמרה וניתקתי לה.
״יאללה נרד״ שאלתי את עומרי.
״רק לך אני מחכה״.

ירדנו למטה והמשכתי להתעקש עם עומרי על כך שזה מאוד מיותר בעיניי שניסע עם האוטו שלו עד פלח שבע ואז נחזור שוב ואני וסתיו נעלה לאוטו שלי ורק אחרי זה ניסע למושב. היה נראה לי נורא מיותר, אך לבסוף השתכנעתי.
עלינו לאוטו שלו והוא התחיל לנסוע. הפעלתי את הוייז והוא עקב. תוך כדי נסיעה אנחנו מדברים וצוחקים… ופתאום משום מקום, בזמן ששקט סרר בתוך האוטו, עומרי אחז בידי והחל ללטפה. לא הגבתי, לא הראתי התנגדות כלשהי פשוט הבטתי בו וחייכתי אליו, והוא החזיר חיוך. האמת שלא כל כך הבנתי מאיפה זה הגיע, אבל ללא ספק שזה היה נעים.
בסופו של דבר הגענו ליעד. התקשרתי לסתיו ואמרתי לה לצאת. חכינו מעט זמן ופתאום היא יצאה וראיתי אותה מחייגת אלי.
״תצפור לה״ אמרתי לעומרי והוא צפצף פעמיים.
״מה זה, מי זה״ שאלה מתקדמת ונעמדת בחלון לידי.
״כנסי נו״ אמרתי לה והיא נכנסה.
״מה קורה סתיו״ שאל.
״מי אתה״ מיד אמרה ומבט לא מבין על פניה.
״בנאדם שואל אותך ׳מה קורה׳ מה זה ׳מי אתה׳״.
״בסדר״ אמרה בחשש.
״תכירי זה עומרי״.
״היי״ אמר מביט בה בחיוך דרך המראה תוך כדי שהוא יוצא מהחניה.
״היי״ השיבה. ״מה זה איפה האוטו של אמא״ שאלה שוב לא מבינה.
״אל תדאגי״ השבתי.
״אז מה עומרי, אתה הבחור החדש המדובר״.
״מה זאת אומרת״ שאל צוחק ואני הסתובבתי במהירות אל סתיו במבט מאיים.
״אל תסתכלי עלי ככה, כבר שמעתי הכל״.
״מה זה מה כבר שמעת״ שאל עומרי בסקרנות.
״כלום״ עניתי מיד וקטעתי את שיחתם.
״כלום, כלום… בטח כלום״.
״מה את מפחדת, תדברי. מה בגלל מורן? רק תגידי ואני מוריד אותה באמצע הדרך״.
״חצוף״ מיד צעקתי.
״סתם חיים שלי, נראה לך״ אמר צוחק ונשק לי על היד.
״היי פאווה תנחשי את מי ראיתי היום בקניון״.
״את חן בר דוד״.
״מי זאת?״.
״נו הגבוהה המתולתלת״.
״שהייתה יוצאת עם שלומי קיון?״.
״כן. מה לך ולשלומי קיון״.
״זה זה שהיה עובד בפיצוציה ליד הבית של סבתא לא?! נו הוא כל הזמן היה מתחיל איתי עד שהוא הבין שאני אחות של בן והפסיק״.
״סתם חמור״.
״אבל לא אותה ראיתי, נו תנחשי את מי״.
״מאיפה לי״.
״את שניר. הוא היה עם איזה אחת. תשמעי הוא קלט אותי בזווית של העין ועשה סיבוב חד, אבל מה זה חד״.
״אוי איזה התרגשות״ אמרתי ועזבנו את הנושא.
הגענו לאזור ביתו של אביו של עומרי, ומיד אני וסתיו מיהרנו לצאת אך פתאום עומרי תפס את ידי ועצר אותי. מתבונן בי ונראה היה כי ממתין הוא שאשחרר את סתיו.
״סתיו קחי את המפתחות ותחכי לי באוטו רגע״ ביקשתי והיא יצאה.
עומרי הביט בי שקט ואני בו. זה היה נראה לי הרגע, הייתי בטוחה שאין זה הרגע.הרגע שיתפוס את פני ויטרוף את שפתיי, יסחף אותי למקומות שרק הוא יודע. אבל שוב…. לא.
״למה זה כל כך הפריע לך״ שאל בלי קשר לכלום.
״על מה אתה מדבר״ שאלתי באמת לא מבינה.
״כשאחותך אמרה שהיא ראתה את האקס שלך עם מישהי אחרת, הסתכלתי עליך, כל הפרצוף שלך השתנה. זה הפריע לך, למה?״.
״זה לא הפריע לי״.
״מורן״ אמר בפרצוף שאומר ׳עלי אל תנסי לעבוד׳ ״את קצת שוכחת שאת שקרנית גרועה״.
״טוב הפריע לי קצת״.
״למה? הרי הוא היסטוריה מבחינתך, לא?!״.
״ברור! אבל זה לא הפריע לי בקטע כזה, זה מה שאתה לא מבין״.
״אז באיזה קטע״ אמר לוחץ.
״זה מעצבן כי רק אתמול הוא בא אלי בוכה…״.
״רגע, הוא היה אצלך אתמול״ שאל קוטע אותי במהירות ומשחרר ממני את ידו.