עומרי ומורן- פרק 14

״כן. מה את לא רוצה?״

״לא… מה פתאום. חלילה, דווקא להפך.. אני אשמח״ שלחתי עם פרצוף מסמיק
״אז אני אדבר איתך יותר מאוחר״
״אין בעיה״

הזמן עבר… צפיתי בטלוויזיה, דיברתי עם החברות בוואטסאפ וגם נמנמתי קצת.
התעוררתי מצעקות שנשמעו מהסלון…
״זה לא מעניין אותי, אני לא מבינה מה היה לך קשה להתקשר, לשלוח הודעה. משהו״
״לא הייתה לי סוללה, מה את לא מבינה?״
״אז היית מתקשרת מקורל. מה את לא זוכרת את המספר שלי, של אבא, בן, מורן? נראה לך הגיוני שאת הולכת אליה מבלי להודיע? את יודעת איך דאגתי? אני אמורה לנחש איפה את נמצאת״
״טוב בסדר, תעזבי אותה. העיקר היא בבית ולא קרה כלום״ נשמע קולו של אבא
״מרקו אל תתערב לי. אתה בכלל לא מעניין אותך. מצידך שתהייה לא יודעת איפה״
״מה את סתם מדברת…. עזבי אותך עכשיו, זהו חזרה. לא צריך לעשות רעש״
״אין מה לעשות. כשהבת שלך נעלמת בלי להודיע זה מלחיץ… אל תוציא אותי מפלצת עכשיו״
״נו באמת אילנית…״
הם המשיכו לצעוק האחד אל השניה.
אך פתאום כבר הפסקתי להיות מפוקסת בשיחתם, מכיוון שהפלאפון שלי צלצל ועל המסך היה רשום ׳עומרי׳… ״אוי ההתרגשות מה איתה? מה קורה לי, למה אני מגיבה ככה? לעזאזל״ חשבתי לעצמי.

״הלו״
״מה העניינים?״
״הכל טוב, מה איתך״ אמרתי והחיוך מאוזן לאוזן רק נמתח לי יותר ויותר
״וואלה מצויין. שומעת, אני בדיוק עוד שניה יוצא מבאר שבע. עכשיו בתכלס רציתי להפתיע אותך אבל לא יודע אמרתי 'נודיע לך.. שלא יהיו פדיחות׳ או משהו״
הלב שלי על 200 והפעימות גוברות. החלתי להתבלבל
״מה…. מה, מה איפה אתה בדיוק?״
״רמזור לפני היציאה. מהאזור של הקאנטרי״
״ואתה יודע איך להגיע, נכון?״
״וואלה אני עם וויז אבל כשאני אכנס למושב שלך אני אתקשר, תכווני אותי״
״אין בעיה. טוב תן לי בינתיים להתארגן על עצמי״
״למה את צריכה להתארגן על עצמך.. בטח״
״ברור״
״איזה שטויות״
״תקשיבי, אל תתחילי להתאפר לי עכשיו למה אני באתי על יבש.. לא התאפרתי, לא כלום. אפילו אודם לא שמתי״ אמר בציניות
״איזה הורס״ צחקתי ״ואני לא מבטיחה, אבל אשתדל״
״טוב אני על הכביש המהיר עכשיו… אני אתקשר כשאגיע״
״אני לא בורחת״

נכנסתי למקלחת זריזה. כי ידעתי שאם הוא על הכביש המהיר עניין של רבע שעה אם לא פחות עד שהוא פה.
יצאתי… לבשתי ג׳ינס כהה צמוד, חולצת בטן שהיא גולף בצוואר לבנה ללא שרוולים ושמתי את נעלי האולסטר הלבנות שלי.
התיישבתי על הכיסא מול המראה בכדי להתאפר ופתאום הוא התקשר…
״שומעת אני בדיוק בשער, הנה אני ממשיך ישר ומה הלאה…״
״רק ישר ובפנייה הראשונה שיש לך תפנה ימינה״
הוא שתק. שמתי אותו על רמקול והחלתי מורחת סומק על לחיי.
״הנה פניתי״ אמר
״יופי. עכשיו תמשיך רק ישר עד שתראה משמאלך פח זבל ירוק״
״מה כל הפוזה הזאת של המושב ואת גרה בתוך פח״
״ברור צחקתי״ ״וטוב אתה מפריע לי. תראה את הפח, תתקשר״
שלוש דק׳ על השעון והוא התקשר
״שומעת… אני פה ליד הפח, מה לעשות פרסה?״
״לא, איזה פרסה״ אמרתי צוחקת
״אני יודע…״
״תמשיך בקטנה ישר. הבית שלי הוא השלישי מימין אחרי הפח… הנה אני עכשיו יוצאת אליך״
״בסדר״ וניתקנו את השיחה

יצאתי מחדרי וירדתי למטה. אבא, שישב בסלון זכה ממני לנשיקה על המצח שניה לפני שיצאתי. ואמא הביטה בי במבט מתעניין..
״לאן זה״
״נדבר על זה אח״כ״ הבטתי בה בפרצוף מסמיק ״מה תגידי בסוף איפה היא הייתה״ שאלתי שניה לפני שיצאתי
״אצל קורל״
״את רואה. אמרתי לך שאין מה לדאוג״
״אוי אל תתחילי איתי גם את עכשיו. שלום״ אמרה פותחת את הדלת עם צחוק בעיניים וזורקת אותי החוצה
״זה כל כך התנקם בך״
״אני לא שומעת״ צעקה לי מבעד לדלת

מתבוננת לכיוון הכביש ורואה אותו נשען ברגליים וידיים משולבות על חלקו הקדמי של האוטו שלו. כולו מהודר בג׳ינס, טישרט לבנה שאפשר לומר כי קצת הבליטה את שריריו וחיוך על פניו.
ירדתי את שלושת המדרגות מחוץ לדלת הכניסה לבית בהתלהבות ויצאתי אליו… הוא מיד התיישר והתקדם צעד לעברי בכדי לומר לי שלום.
״איזה ריח נעים יש לך״ אמר לי בזמן חיבוקו האוהב
״תודה״ אמרתי משתחררת בביישנות ״יצאתי ממקלחת״
״מקלחת? לכבודי? וואלה פעם ראשונה קורה לי״ אמר בציניות. הוא חייך ואני צחקתי
״טוב יאללה בוא״
״לאן?״
״בפנים״
״מה בפנים? מה פתאום איזה בפנים, מה השתגעת?״
״למה, מה הבעיה?״ שאלתי לא מבינה
״אני אכנס איתך עכשיו ומה תגידי״
״מה זאת אומרת?״
״איך תציגי אותי? בתור ידיד שלך לא? והרי אני לא ידיד שלך. אנחנו בקושי מכירים אבל אני יודע שאני לא רוצה להיות כזה. ונעזוב בצד את זה שאני מתבייש״ הוא אמר ושבה את ליבי
״אוקיי סבבה. מה איפה אתה רוצה לשבת״
״לא יודע, כל מקום. מצידי פה על הכביש רק לא אצלך בבית״ אמר צוחק..
״לא להמציא״ אמרתי גם צוחקת ״טוב בוא אני יודעת איפה נשב״
אמרתי מובילה אל הפארק הקטן מלא הספסלים מאחורי הבית שלי.
״בואנה את יודעת לא שמתי לב לזה לפני, אבל את נמוכה״
״לא נכון״
״מה לא נכון… תעצרי רגע״
״לא רוצה״
״מה את נפגעת מזה?״ שאל מחייך
״לא״ אמרתי מסתובבת אליו עם חיוך ״אבל נמאס לי לשמוע את זה״
״אני בדרך כלל לא נמשך לנמוכות, אבל אני חושבת שעכשיו התחלתי״ הסתובבתי שוב וחייכתי…
הגענו לפארק והתיישבנו על אחד מהספסלים הריקים שהיו שם. יושבים ומבחינתי הייתה שתיקה מביכה. הרגשתי מתח באוויר ובקושי הצלחתי לדבר. אני בטוחה שגם עומרי הרגיש זאת אך לעומתי אינו קפא על מקומו אלה ניסה להתעלם מהתחושה המביכה הזאת באוויר.
״אז מה מורן מה את ככה מספרת על עצמך״
״מה אתה רוצה לדעת?״
״להיות הכי כנה״ הוא הביט עמוק בעיניי ״הכל. בא לי לשמוע הכל עליך… מה את אוהבת לעשות, מה לא, מה מעציב אותך, מה משמח…״
פעם ראשונה שגבר ניגש אלי בגישה שכזאת! פעם ראשונה שאדם מבקש ללמוד אותי ככה כל כך עמוק ולא מתחיל קודם עם כל השטויות האלה על כמה אני יפה ומשתף אותי בשטויות שהיה רוצה לעשות לי. אפילו שניר לא התעניין בי ככה!
מביטה בו מחייכת ומנסה לחשוב מה לומר…
״דברי מורן״
״אני לא יודעת מה להגיד״
״תזרמי עם עצמך… תתחילי במה את אוהבת לעשות או אילו תחביבים יש לך, יש לך איזשהו כישרון… משהו…״
״אני נורא אוהבת לכתוב״ חייכתי
״באמת, איזה יופי… מה את כותבת?״ שאל בסקרנות
״כל מיני שטויות בעיקר״
״אל תגידי שטויות״ קטע אותי
״כאילו לא שטויות, איך אני אסביר את זה… אתה יודע דברים סתמיים כאלה. לפעמים גם לא, אבל בעיקר דברים סתמיים״
״כמו? תפרטי לי אני באמת רוצה לשמוע״
״לרוב יוצאים לי כל מיני תובנות על החיים שאני מגיעה אליהם, שירים ממש בקטנה ואני מנסה גם סיפורים״
״את אוהבת לקרוא?״
״חולה על לקרוא. אתה נכנס אלי לחדר, יש לי מדף של ספרים בקיר״
״האמת שאני לא קורא. לא כי אני לא מתחבר, לא אוהב או משהו כזה אלא פשוט לא יוצא לי. אבל אני זוכר שקראתי איזה ספר מה זה טוב על בחור שנכנס לכלא על רצח שהוא לא ביצע ובעצם בכלא הוא פוגש בנאדם שפותח לו את העיניים וגורם לו להבין מי הפליל אותו, משהו כזה… מוכר לך?״
״האמת שלא. מה איך קוראים לו?״
״ אני לא זוכר. יש מצב אסיר מסוכן משהו״
״אסיר מלידה… של ג׳פרי ארצ׳ר״
״איך היא זוכרת גם את הסופר, מה זה״ חייך
״לא כי פשוט סיפרו לי על הספר הזה, רציתי לקנות אותו אבל כל חנות ספרים שהייתי בה אמרו לי שאין אותה במלאי. אני ממש רוצה את הספר, אני לא מאמינה שקראת אותו״
״כן אבל מזמן״
״הוא ספר מ2008 אז אני בטוחה שזה היה מזמן״
״טוב עכשיו הלאה… מה הדבר שהכי משמח אותך״
״האמת שאני לא כל כך יודעת מה הכי משמח אותי״
״תחשבי…״
״מה ׳תחשבי׳ כל דבר שקורה לי ולקרובי לטובה משמח אותי״
״משמח אותך לשבת איתי כאן עכשיו?״
״זה מה שרצית שאני אגיד״ שאלתי צוחקת
״לא, מה פתאום. סתם אני רוצה לדעת״
״כן. ולך?״
״את בחורה שמאוד מסקרנת אותי. את שונה מהרבה בחורות שהכרתי או יצאתי איתן. את כזו ביישנית אבל מצד שני לא ביישנית, את בחורה נורא דומיננטית אך מצד אחר בכלל לא, אני מתכוון לעזוב את היופי שלך בצד כן?! אבל העיניים האלה שלך הורגות אותי. אני מביט בהן ואני רואה כמה בנאדם חם ואוהב את ואני נסחף אל תוך זה מורן״
״מישהו פה נהיה משורר״ אמרתי מוסמקת
״לא משורר. ואני יודע שמה שאני מרגיש לא תקין בגלל איתי אבל אין מה לעשות מורן יש כאן משהו אני יודע את זה. והרגשתי את זה מהפעם הראשונה שראיתי אותך והסתכלת עלי בחזרה. עוד לפני שנישקת אותי בכלל. ותפסיקי להסתכל עלי עכשיו ככה עם העיניים האלה שלך למה אני עוד שניה טורף אותך״