עומרי ומורן- פרק 11

״כי אז לא הייתי חולת סרטן״ היא צעקה

״מה?״ שאלתי יושבת ובוהה בה בהלם. ״אין סיכוי שהיא ממציאה״ חשבתי לעצמי בראש בזמן שדמעות זולגות מעיניה.
״מה ששמעת״
שמע ישראל! מאיפה היא הביאה את זה עכשיו, מה היא סתומה? מה היא יורה עלי ככה… לא עושים שטויות כאלה. ״מה יש מצב היא סתם מאכילה אותי חארטות רק כדי שאני אסלח לה? מה היא עד כדי כך לא אנושית וחסרת לב? מה פתאום״ שוב דיבר לו הקול בראש שלי.

״הדר…״ החלתי ממלמלת מבלי לדעת מה לומר
״לא מורן… לא אמרתי את זה כדי שתרחמי עלי פתאום, ועכשיו אני גם לא יכולה לבקש ממך שלא לרחם כי זה לא נשלט״
״נכון״ אמרתי כועסת
״טוב די תשכחי מזה״ אמרה מנגבת דמעותיה
״אי אפשר״ לא יכולה לתאר לכם איזה אחוזת הלם הייתי וכמה כעסתי. זה פשוט לא הגיוני… הרי היא כל כך צעירה, יפה ובריאה כלפי חוץ- מאיפה זה בא?!
״בואי לא נסטה מהנושא העיקרי שבגללו אנחנו יושבות פה״
״תגידי את שומעת את עצמך, את בכלל קולטת מה זרקת פה?״
״כן אני קולטת״ היא צעקה ונכנסה לדבריי ״ושוב מורן זה לא נאמר בכדי שתרחמי עלי או בכדי לעשות עליך איזושהי מניפולציה לכך שתסלחי לי, ממש לא. אני רוצה שתביני, המחלה הזאת רק מעוררת אותי. בזכות הסרטן יש לי את האומץ לעמוד מולך היום ולדבר איתך על הנושא הזה״
״מתי גילית את זה?״ הרגשתי שגם עיני החלו נוצצות
״ביום חמישי״
״איך?״
״הייתה לי גולה מוזרה באזור העורף אז הלכתי לרופא וזה מה שאובחן. יש לי לוקמיה״
״שמע ישראל״
המשכנו לדבר על העניין וקצת שכחתי כבר מהסיפור עם שניר. אני לא אגיד לכם עכשיו שחזרנו להיות ׳החברות הכי טובות׳ ממש לא! אבל הייתה לי סוג של אמפתיה כלפיה. אם אני לא טועה קוראים לזה ׳אמפתיה דמיונית׳ כי הרי להזדהות איתה לא יכולתי אבל איפשהו בדמיון שמתי עצמי בנעליה וחוויתי כאבה. עם כל הכעס שלי כלפיה היא בכל זאת בנאדם ובנוסף לזה בנאדם שבאיזשהו מובן כן קרוב אלי, היינו חברות לא סתם.
בסופו של דבר החלטנו כי הגיע זמננו להיפרד וכל אחת הלכה לביתה. כל הדרך הביתה שמתי את כעסיי בצד וחשבתי על כמה מסכנה היא, כמה כואב לי עליה. יכול להיות שבתוך תוכי איזה חלק קטן לפחות היה אמור לשמוח מהמצב- אבל לא, כלום! הידיעה שהיא קיבלה כזה ״עונש״ הרגה אותי.

הגעתי הביתה ומיד התקשרתי לשובל
״אה צ׳וצ׳ מה הולך״
״נחמד. מה תגידי איפה את, מה עושה?״
״אצל אביאור״
״הוא שומע אותי?״
״איפה… נראה לך?! הכלב הזה בכלל ישן, יש לו מחר בסיס מזמן כבר נטש אותי״
״תקשיבי, את לא מבינה אני חייבת לספר לך״
״מי יש? למה את נשמעת ככה באמת״
״אני והדר דיברנו היום״
״מה?״ היא אמרה בפליאה
״כן״
״נו ו…. מה היה״
״את לא מבינה…..״
״אני כבר מתארת לעצמי״ נכנסה מיד לדבריי ״בטח שיחקה את עצמה תמימה ובכתה על כמה היא מצטערת. מה קרה היא פתאום החליטה לפנות אליך בכלל?״
״משהו בסגנון. אבל את לא מבינה… אני גם שאלתי את עצמי את זה אז אמרתי לה ׳מה קרה פתאום נזכרת׳ וזה… אז היא אמרה שהיא הייתה חייבת לדבר איתי על זה, כנראה בשביל המצפון שלה או משהו״
״מה קשור מצפון פתאום? גם כן דבעית ראינו איזה מצפון היה לה באותו הרגע״
״לא נו תקשיבי עד הסוף!״
״אני מקשיבה״
״אני בהלם שובל יש לה סרטן״
״מה?״
״כן״
״לא את אמיתית? אמאלה צ׳וצ׳ אני בהלם. סמאללה אני רועדת בקדוש ברוך כולי רטט בידיים״
״אני גם״ צעקתי
״לא אני בשוק. מה הקשר״
״תשמעי היא אמרה לי את זה ואני פשוט לא ידעתי איך להגיב. פתאום זה הרגיש לי כזה כאילו היא עומדת למות והיא מנסה כזה לתקן את מה שהיא עשתה. לא שאני מצדיקה אותה כן?! אבל בכל זאת, לא ידעת… את לא מבינה איך כאב לי עליה. ועוד איך היא אמרה לי ׳אני חייבת את המחילה הזאת ממך״ אמא אני עדין לא מעכלת. איזה הזוי!״

פתאום קיבלתי שיחה ממתינה ממספר לא מוכר
״צ׳וצ׳ יש לי ממתינה, שניה אני חוזרת אליך״
״לא נו אל תהיי זבל, אל תנטשי אותי גם את עכשיו״
״כמה דקות אני חוזרת אליך… תנסי להעיר את אביאור בינתיים״ אמרתי צוחקת
ניתקתי איתה את השיחה ועניתי לשיחה הממתינה
״הלו?״
״מורן?״ נשמע קול של גבר
״כן. מי שואל״ שאלתי בהססנות
״מה העניינים, זה עומרי״
״מה? מה הקשר?״ שאלתי מצחקקת ״מה זה… מה אני הבאתי לך את המספר שלי?״
״לא. אבל מה אני אעשה, לא יכולתי להרשות לעצמי לחזור הביתה ולחכות עד לפעם הבאה שיצא לי לדבר איתך או סתם כזה לראות אותך. אז חיטטתי קצת בפלאפון של איתי וסוג של גנבתי את המספר. מקווה שאת לא כועסת״
״כועסת, אני? לא להפך״ מבטיחה ששמעתי זיקוקים מרוב אושר באותו הרגע
״אני מפריע?״
״האמת שלא… אני לא כל כך מצליחה להירדם, אז בינתיים יש לך מזל״ הרשתי לעצמי לשקר למרות שלא היו יותר עייפות ממני באותו הרגע
״לי יש מזל?״ שאל צוחק
״כן! אם הייתי ישנה בטח אתה חושב הייתי עונה לך״
״אוי ואבוי לך אם לא היית עונה״
״למה מה כבר היית עושה?״
״את ממשיכה להתגרות בי. חבל מורן, אני אומר לך… זה יגמר רע״
״מה יגמר אם עוד לא התחיל? וכן כן שמענו עליך״
״חבל עליך מורן. ורק שתדעי הכל תלוי בך… את רוצה שיתחיל?״ הוא התחכם
״תגיד לי מה״
״את לא עונה לי לשאלה״
״אתה גם לא בדיוק הכי מובן שיש. מה יתחיל? מה התחלת לעשות לי עיגולים פתאום, תלך ישר בבקשה״
״אין מורן אני חולה על הדיבור שלך״
״כמוך, כמו כולם״ הרשתי לעצמי להתנשאות
״יאללה… איך שהיא עפה על עצמה״
״פרשתי כנפיים לא סתם״ צחקנו שנינו ״מה תגיד מתי הביקור הבא שלך?״
״אני יודע… את קובעת״
״אני, למה״
״כי אם אני בא, אני בא בשבילך. אז מתי נוח לך את אומרת לי ואני שם״
״בשבילי?״ שאלתי בכוונה
״כן, בשבילך״
״ואם נוח לי עכשיו?״
״אורגינל?״
״כן. נראה אותך עכשיו״
״לא כזה בעיה בשבילי. בטח את בטוחה אני בבית. יגנובה אני נוסע בבוקר״
״אה וואלה״ צחקתי
״כן… רגע אז מה אמרת? לבוא עכשיו?״
״לא מה פתאום״
״למה? לא בעיה 10 דקות אני במושב שלך״
״נראה לך?! 1 בלילה עכשיו. אני כולי על פיג׳מה השיער שלי שואה ואין סיכוי בכלל שאני קמה מהמיטה״
״לה… איזה מבאסת״
״בקטנה. מקסימום בפעם אחרת״
״מי ישמע אני גר שני מטר ממך״
״באמת מאיפה אתה?״
״באר שבע״
״בואנה י׳מצחיק טוב שזה לא צעד תימני וטוב באמת שכל שני וחמישי אני לא בבאר שבע״
״מה יש לך לחפש בבאר שבע?״
״חברה של אחי מבאר שבע אני אצלה המון, יש לי שם מלא חברות, סבא וסבתא שלי גם גרים שם… ואתה יודע כזה גם קניות״
״אה וואלה. אז מעכשיו יש לך עוד מקום ביקור״
״מה איפה בבאר שבע?״
״נווה זאב״
״נו הינה בבקשה… חברה של אחי גם משם. אז עוד נתראה״
״אם אפשר רק בזמן הקרוב״
״מי ישמע אתה מחובר אלי כמו לאינפוזיה״
״הלוואי״
״די להמציא״ צחקתי
״אין אני לא יכול הדיבור שלך הורג אותי״
״למה אבל?״
״לא יודע. את מדברת מוזר, אבל מצחיק ואת כזאת חמודה״
״אני לוקחת כמחמאה״ צחקתי
״זו בדיוק הייתה הכוונה…. שניה רגע אני איתך״
״הלו״ הוא אמר
״אני פה, עוד לא ברחתי״
״איזה פדיחות… אעלק איתי התעורר עושה לי כזה ׳מה זה עם מי אתה מדבר׳ אני כולי התערבבתי אני אומר לו ׳עם חבר׳ אז הוא עושה לי ׳מה זה חבר שלך קוקסינל מה אתה מדבר איתו בלשון נקבה׳ וחזר לישון. אני מת״ אמר נקרע מצחוק ״נראה לי הוא דיבר מתוך שינה באלוהים״
״מה אתה אמיתי, מה אתה מדבר בחדר?״
״אני לא בחדר אני בגינה. הוא יצא אלי חצי כח מהדלת ודיבר. ואי גמר אותי!״
״מפגר״ אמרתי צוחקת
״טוב יאללה גברת אני לא אהרוס לך את שעות השינה. בכל זאת את צריכה שנת יופי הפנים האלה לא באות לך סתם״
״חצוף״ ישר נכנסתי לדבריו
״סתם לא באמת… כבר מאוחר ולא בא לי שתישארי ערה בשעות כאלה ועוד בגללי, אז יאללה לילה טוב״
״פש למה לא?! תחמיא לעצמך עוד, אעלק ׳בגללי׳… לילה טוב חבר״ אמרתי והוא נשמע צוחק ברקע
״לילה טוב חיים״ וישר ניתקנו
״הוא קרא לי ׳חיים׳ או שדמיינתי״ התחלתי לחשוב עם עצמי בראש והחיוך המטופש של ילדה בת 16 נמרח על פני עד לשניה בה שקעתי בשינה עמוקה.