עומרי ומורן- פרק 10

״מורי אני אוהב אותך״ צעק

״מה אתה רוצה שאני אעשה״
״מה זה ׳מה אתה רוצה שאני אעשה׳ זה לא ברור?״
״לא שניר, זה לא ברור״
״אני רוצה שנחזור״
לא יכולה יותר לשמוע ממנו את המשפט הזה.
כל פעם מחדש אני רק מתעצבנת ממנו יותר, והוא כל פעם מחדש חוזר עליו ולא מבין שזה לא יכול לקרות. מי יציל אותי מייסורי כבר, מי?
״חלאס. אני לא יכולה לשמוע את זה. די להיות פתטי ולהכניס את עצמך לסרט שנחזור, די. שניר זה לא יקרה״
״אני רוצה שתגידי לי למה״
״אתה באמת צריך את הסיבות? אני לא מבינה מה הן לא ברורות לך?״
״לא הן לא ברורות לי״ הוא הרים את הקול טיפה ״אני רוצה להבין למה הניתוק הזה. בסדר אני מבין שאת פגועה, אני מבין שקשה לך עם המצב, אבל למה להרחיק אותי ממך מורי… אני לא יכול זה קשה לי, אני לא מקבל את זה״
״אל תקבל…. לא אתה חושב בטח אני גם שואלת אותך, אתה אשכרה בנאדם עם בעיות״
״איך הגענו למצב הזה תסבירי לי״
״אתה אשם. אתה, ואך ורק אתה הוא גורם הסדק בקשר הזה. אתה זה ששנה ושבע זרק לפח כי לא ידע לשלוט בהורמונים שלו״
״אויש נו תפסיקי״ קטע אותי
״לא אני לא אפסיק״ צעקתי ״שניר אני אהבתי אותך. אתה היית מערכת היחסים הראשונה שלי. היית הגבר הראשון שנתתי בו אמון, הגבר הראשון שנכנס לי ללב והראשון שגם רמס אותו. אתה יודע בכלל איזה שבורה היתי, כמה בכיתי, איך לא היה לי כח ומצב רוח לכל דבר, את זה אתה יודע? אתה פשוט שברת אותי. אז אל תגיד לי אם להפסיק או לא״
״מורי אבל ביקשתי סליחה כבר אלף פעם. אני יודע כמה רע עשיתי לך והנה אני מבקש שוב סליחה ואני גם אבקש עוד מיליון פעם אם צריך״
״הסליחה שלך לא מעניינת אותי. זה שאתה מצטער אני מבינה, אבל אל תבקש ממני שנחזור כי זה לא יקרה. פשוט לא יקרה״
״אבל למה״ הוא צעק ״אין אין את מטריפה אותי״ ותפס אותי בחוזקה עם יד אחת מהלסת
״אל תיגע בי״ העפתי אותו
״אני נשרט מהמצב הזה שהגענו אליו״ אמר מתיישב על מיטתי ומניח ידיו על ראשו
״אתה נשרט? אני נשרטת מהחוצפה שלך לבקש ממני שנחזור אחרי דבר כזה. הרי אם זה היה הפוך, אם אני רק היתי חושבת על להיות עם גבר אחר… עזוב עכשיו לעשות מה שעשית, רק לחשוב… אתה היית עושה לי כזאת סצנה… אז יאללה״
״זה לא נכון״
״אויש נו שניר תעשה לי טובה״
״מה ׳תעשה לי טובה׳ למה כשראיתי אותך עם המורה למינימום כבוד הזה עשיתי איזה סצנה?״
״מה אתה משווה בכלל? במקרה הזה ספציפית לא היה לך זכות. אבל כשהיית מתקשר אלי לפעמים ושואל אותי ׳מה מאמי מה את עושה׳ והייתי אומרת לך ׳סתם ליד הבית׳ היית שואל ׳עם מי׳ והייתי אומרת לך ׳דודו׳ לא היית אוכל עלי תסביך? לא היית מבקש ממני ללכת הביתה? לא היית אומר שזה לא מתאים וזורק לדודו עקיצות כאילו הוא איזה אדם זר? ועוד זה דודו. אז אל תשחק לי אותה עכשיו למה בסצנות קינאה אין אלופים כמוך״
״טוב עזבי את זה רגע״
״לא אני לא אעזוב. אתה לא מבין שלא משנה מה תגיד שום דבר לא יחזור להיות כמו פעם, אתה לא מבין?״
״אני לא רוצה שזה יהיה כמו פעם… אני רוצה הזדמנות שנייה״
״ממש……….. חלום שלך״
״בגלל ההוא?״
״מי זה ההוא?״
״דוד של הגמד הפצוע הזה שכל החיים שלו מסתובב לך בין הרגליים״ פתאום הבנתי שהוא מתכוון לעומרי
״מה הקשר?״ הרמתי את הקול
״רק לפי ה׳מה הקשר׳ שלך עכשיו אני בטוח שזה בגללו״
״לא אין אתה משהו. מה לא תעשה בשביל להפיל את האשמה שלך על מישהו אחר, מה?״ צעקתי

״מורן הכל בסדר״ נשמע קולה של אמא שלי מאחורי הלדת
״כן אמא, הכל טוב״
״את בטוחה?״
״כן אמא… נו לא עכשיו״
״תקשיב לי ותקשיב לי טוב אם יש מישהו שבגללו אני לא מתכוונת לחזור לקשר הזה זה רק אתה. עכשיו לך, אין לי כח לזה יותר״
״את בטוחה שאת רוצה שאני אלך?״
״לא, תישאר איתי לכפיות נעשה מרתון ׳חברים׳ כל הלילה…. לך נו״ משכתי אותו מהיד
״את בטוחה?״
״אה… מה אני ניראת לך צוחקת?״
הוא קם נעמד ליד הדלת הסתכל עלי כמה שניות ואז יצא עצבני.

לא פסקתי לחשוב על כמה פתטי הוא. כמה פעמים אפשר לדחות בנאדם? למה קשה להבין שאני באמת לא מעוניינת בקשר איתו? לאו דווקא רומנטי כמובן, אלא במובן הכללי בכלל.
הרבה מחשבות הציפו אותי…..
עומרי ביניהם. נזכרת בסיטואציה שלנו בים ומחייכת.
"מה יש מצב שאני סוג של נמשכת אליו? למה אני כל הזמן חושבת עליו" דיבר לו הקול שלי בראש. וכך נמשכו להן במחשבות אט אט כניסתי לתרדמת אחרי היום המעייף הזה.

נכנסתי אל תוך שינה עמוקה כבר במשך שעתיים… אבל מן הצפוי שמשהו יפריע לשנתי, לא?!
צלצול הפלאפון חפר לי באוזן. על הצג היה רשום מספר שלא היה מוכר לי אז לא טרחתי לענות עד שבאיזשהו שלב השיחות הרצופות הרחיקו לכת.
"הלו" עניתי בקול צרוד וחקרני
"מה הערתי אותך" נשמע קול מוכר שלא הצלחתי לזהות
"כן.. מי זאת"
"רק 11 מה קרה עלית לישון מוקדם"
"מי זאת" שאלתי שוב בתוקפנות
"הדר" היא אמרה ותדהמה שררה בתוכי. מנסה להגיב לה אך ללא כל הצלחה.
"מורן?" נשמע קולה שוב
"מה" עניתי מבולבלת מאוד משיחת הפלאפון ש׳זכיתי׳ לקבל ממנה
"יש מצב את מתעוררת על עצמך ויוצאת רגע החוצה"
״לא..״
״מה לא״ היא הרימה טיפה את קולה
״לא. אין סיכוי שאני יוצאת עכשיו…. חוץ מזה, מה את רוצה, ולמה את מתקשרת אלי בכלל?״
״אנחנו צריכות לדבר, מורן״
״די כבר עם הלדבר הזה. מה יש לכם, מה נדפקתם?״
״מורן אני מורידה מעצמי בשבילך, תכבדי את זה ותצאי רגע״
״את אמיתית איתי? ׳מורידה מעצמי׳ לא אין, אתם שניכם אנשים הזויים. ללא ספק מין מצא את מינו״
״מורן אם אי פעם החברות שלנו הייתה שווה משהו, אם אי פעם באמת אהבת אותי בתור חברה כמו שאני אהבתי אותך… אני מבקשת שתבואי ונדבר על כל העניין. אם זה לא היה כל כך חשוב לי לא הייתי מתחננת אליך ככה״
בסופו של דבר נכנעתי והסכמתי להיפגש איתה.
טון הדיבור שלה הסגיר כי משהו לא בסדר וגרם לי להרגיש מחויבת להיענות לבקשתה למרות חוסר הרצון שלי לראות פנייה. לכן קמתי, שטפתי פנים, שמתי על עצמי עליונית ויצאתי אליה.

חייגתי אליה-
״נו איפה את?״
״עכשיו יצאתי. איפה את בדיוק?״
״אני בספסל מאחורי הבית שלך״
״ביי״ וניתקתי לה
עושה דרכי אליה ורואה אותה מרחוק. היא מרימה מבט חטוף, רואה אותי וחיוך על פנייה.
״מה את מתרגשת, זאת רק אני״
״כן אבל חשבתי שאני הולכת להתייבש פה ושאת לא תגיעי״
״אבל אמרתי שאני אבוא״
״נכון. אבל בכל זאת היה הספק… למרות שגם אם לא היית באה הייתה מבינה מאיפה זה הגיע״
״טוב, טוב… יאללה הדר דברי״
״קודם כל הפיג׳מה שלך ממש חמודה״ היא אמרה מחויכת ואני מביטה בה בגלגול עיניים
״טוב קודם כל נראה לי מיותר לומר כמה אני מצטערת״
״לא זה ממש לא מיותר! זה היה מיותר אם זו הייתה מילה שכבר הייתי מקבלת ממך יום יום כמו מהשותף שלך למעשה אבל את בחרת כאילו למחוק אותי מהסיפור ופעם אחת לא קיבלתי ממך איזושהי התנצלות אז כך שזה ממש ממש ממש אבל ממש לא מיותר״
״את רוצה שאני אתחנן לסליחה ומחילה על כל יום שלא עשיתי את זה? כי אני מוכנה לזה״
״ככה את מבינה את זה?״
״אז איך את רוצה שאני אבין את זה? את פגועה מהעניין שלא התנצלתי״
״זה לא העיקר פה את לא מבינה?! אני פגועה מעצם העובדה שזרקת רצח על זה שאת פוגעת בי בכל הסיפור הזה עם שניר, שלא היה אכפת לך מה יקרה לי ואיך אני אקבל את זה כשאני אגלה… והגרוע מכל, הדר זה שלא חשבת פעמיים לבוא ולספר לי כי הרי זה קרה ׳בלהט הרגע׳ כמו שאתם אומרים, אתם הרי ׳לא התכוונתם׳ ואתם סותרים את עצמך כי אם זה באמת היה ככה זה לא היה נמשך במשך פאקינג חודשיים אז תעשי לי טובה ואל תיתממי…..״
״אבל מורן…..״ היא קטעה אותי
״שום מורן״ הרמתי טיפה את קולי וקטעתי אותה בחזרה
״יש לי מטען כבד עליך ורק חכיתי ליום הזה שנשב ונדבר על זה. אז ככה אם יש משהו שלקחתי קשה זה לא את העובדה ששניר בגד בי, אלא את זה שזה קרה איתך. את זה שזה אשכרה קרה עם חברה טובה שלי, עם חברת ילדות שלי. לקחתי מאוד קשה גם את העובדה שבמשך כל החודשיים האלה שעשיתם מה שעשיתם שניכם הפכתם אותי למטומטמת והתנהגתם כאילו הכל כרגיל- הוא חבר שלי ואת חברה שלי. וכשגיליתי את זה נגעלתי ממך… הוא עוד ניחא, אכפת ממנו… אבל את הדר, את? איך המשכת לדבר איתי והמשכת להגדיר עצמך ׳חברה שלי׳ כאילו כלום לא קרה. איזה פנים היו לך הדר? פשוט גועל נפש… באמת שלא בא לי לשמוע אותך כי אני יודעת שמה שתאמרי יהיו רק התנצלויות וניסיונות לייפות את הדברים למרות שאת יודעת שאני צודקת ושאת בנאדם מגעיל. אז תתני לי לחסוך לך… לא משנה מה תגידי זה לא ישנה את המצב בינינו, אני ואת לא נחזור להיות חברות אף פעם- לא היום, לא עוד שנה, לא עוד שבע וגם לא בגלגול הבא, נקודה. אז בואי נשאיר את המצב כמו שהוא ולא נחולל מהומות כי הדיון הזה בינינו מיותר״
״אני יכולה להשחיל מילה בבקשה?״ היא אמרה כשעיניה זהרו כיהלומים
״דברי נו… זריז״
״אני לא מתכוונת לייפות שום דבר. אני חושבת שאת צודקת, אני בנאדם מגעיל ומגיע לי את כל השינאה הזו שאת חשה כלפי״
״אני לא שונאת אותך״
״בסדר, אז את לא שונאת אותי… למרות שאחרי מה שעשיתי לך אני חושבת שהכי מגיע לי שתשנאי אותי. מה שעשיתי זה לא מעשה שחברות עושות. אני הייתי מספיק מטומטמת להסתנוור מהאידיוט הזה שלא חשבתי רגע על מה אני עושה לך ועל ההשלכות שיש למעשה ואני לא מנסה לתרץ- זה באמת היה ככה״
״בסדר״
״מורי באמת. את לא מבינה בכלל כמה אני מצטערת על זה היום…. באמת לא משנה כבר מה אני אגיד, אני רק מבקשת סליחה… בבקשה מורי תסלחי לי״
״באיזה אומץ את מבקשת דבר כזה? מצטערת הדר אני לא סולחת. אני לא מבינה מאיפה פתאום נפלת עלי… הרי זה כבר חודש ששכחת בכלל איך קוראים לי ועשית עצמך כאילו אנחנו לא מכירות״
״מהבושה מורן״
״אויש תעשי לי טובה… אנחנו לא חברות מאתמול! אנחנו חברות מהגן הדר, תמיד כשקורה משהו אנחנו מיד מדברות עליו ופותרות אותו. אבל הפעם משום מה בחרת לברוח מזה כאילו לא אכפת לך בכלל והאמת שבאמת לא היה אכפת לך אם היו לך פנים להסתכל עלי בחודשיים האלה מהפעם הראשונה שזה בעצם התחיל. אז אל תבלבלי את השכל״
״זה לא ככה אבל…״
״אז איך זה, את רוצה להגיד לי?״
״לא באתי לדבר עד עכשיו כי הרגשתי צבועה עם עצמי״
״בצדק״ לחשתי לעצמי
״תני לי לסיים! אז זה לא הרגיש לי נכון… לא חשבתי שזה תקין להתנצל כי ידעתי שלא תסלחי לי. אבל מורי היום אני חייבת את המחילה הזאת ממך״
״את רואה… זה מה שמעצבן אותי- למה דווקא היום? מה כל כך דחוף לך עכשיו? למה היום זה משנה ואז זרקת עלי רצח וזה אפילו לא עבר לידך, למה?״ צעקתי בזמן שאני יוצאת מכליי
״כי אז לא הייתי חולת סרטן״ היא צעקה