עולמות מנוגדים

שברים שהשאירו סדקים
שמזמן כבר רציתי לשכוח
עכשיו הלב מחלים ואיתו גם המוח,
תגיד לאן עוד לאן ממשיכה לי הדרך,
האם בסוף יהיה לה גם ערך?
איפה הימים שהינו ילדים
והכל היה יפה עולם שכזה
שדיברנו בעינים והיו מבינים
ועיניים העיניים שבשקט משדרות
את הלב רק הלב שלא ידע גבולות
ועכשיו כשגדלנו כישלו אותנו החיים
החלטה היא החלטה
זה כבר לא כמו לבחור איזה צבע סוכריה
היום ההחלטה האם להישאר איתך?
ונכון כבר החלטתי
אני עמוק איתך בפנים
אבל אנחנו באים מעולמות כל כך שונים
אתה בעולם שהיצר הרע הוא שתלטן
והעתיד הוא רק עתיד
למה לחשוב לאן.
אצלי הכל שונה
העתיד הוא מכונת זמן
וחושבת שוב חושבת
על אותם שנים יפות
בעיקר על שבתות, שיהיו לי ילדים
שארצה שאדליקו נרות
וילמדו לא רק אותיות
אלה גם דברי תורה
ומי יודע אולי אפילו יהיו בישיבה
והזמן רק הזמן
יניח לרגלנו את המכשול
שאולי יום אחד לתוכו אפול
ואני מתמודדת יום יום עם המחשבה
על אותה סתירה
האם להשאר עם האהבה?
תשתנה למעני למען שנינו?
או אולי זוהי סופה של דרכינו?