עולם אחר-פרק5

אני והמזל שלי חשבתי לעצמי .מתאהב בי בחור צעיר, נאה, ועשיר ואחרי מאה ימים הוא ישכח אותי "איזה יופי!" חשבתי לעצמי. הוא בחן בעניין את הבעתי וניסה להבין על מה אני חושבת ."בגלל זה אמרתי שזה לא מגיע לך, זוכרת באותו יום בספריה?" ,כן" אמרתי. "לא רציתי לעשות לך את זה, לא רציתי לגרום לך להתאהב בי ואז לעזוב אותך ולהותיר אותך שבורה". "זאת גם הסיבה ששנאת אותי כשנפגשנו לראשונה?" הוא הנהן. "ולא שנאתי אותך מתוקה, פשוט כעסתי עליך, נורא" "למה" שאלתי. "כי גרמת לי לרצות אותך כל כך". "כשראיתי אותך בפעם הראשונה חשבתי שאני יהיה אתך מאה ימים ואז יעזוב אותך, אבל אז כשלחצנו ידיים נוצר בנו קשר והתאהבתי בך אז כעסתי עלייך כי עכשיו יהיה לי קשה לעזוב אותך אחרי מאה ימים. ובנוסף לכך אני לא רוצה לשכוח אותך" אמר והסתכל עליי במבט עצוב. "אל תדאג "אמרתי לו. "אתה לא תשכח". "אני עושה את זה כבר שנים וזה מעולם לא הפריע לי ככה כמו שזה מפריע לי עכשיו!!". הוא טמן את פניו בידיו וניראה חסר אונים. "אני בן אדם רע" אמר. ואז הוא גיחך בלגלוג על עצמו ואמר " בן אדם" אני אפילו לא יודע איך להגדיר אותי. "מפלצת", אמר זה מה שאני. "לא!, אתה לא" אמרתי וסובבתי את פניו אלי כדי שיביט בי אבל הוא לא הסתכל. הוא המשיך -"אני כן מפלצת" השיב. "אף פעם לא הבנתי את זה " אמר מבולבל. "לבוא לבן אדם שחיכה כל חייו כדי שיתאהבו בן ,אדם שלא התאהבו בו מעולם , בן אדם שחלם על הרגע הזה שבו יתאהבו בו ולבסוף להיות אתו מאה ימים ואז לעזוב אותו, לשבור לו את הלב, לנפץ לו את החלום הזה שהיה לו, זה פשוט מגעיל אותי אני נגעל מעצמי" אמר בבוז. "אתה לא צריך" אמרתי לו. "אני חושבת שאתה טועה "אמרתי. הוא הסתכל עלי בפליאה. "תסבירי את עצמך" אמר בקולו המתנגן." אני חושבת שמה שאתה עושה זה דבר מדהים" אמרתי. "אני לא מבין " אמר בקולו העמוק "חשבתי שתשנאי אותי" "לשנוא אותך??" צחקתי "איך אפשר?" אמרתי. הוא חייך וחיכה שאמשיך "אתה צריך להבין " אמרתי. "לחכות כל החיים למשהו לחכות ולצפות במשך שנים לאהבה זה פשוט סיוט. אבל הדבר הכי נורא בלחלום על אהבה במשך שנים ולצפות לה , היא שבסוף היא לא מגיעה "אתה מבין שאלתי?". "אני חושב שאני מתחיל להבין לאן את חותרת" חייכתי והמשכתי. "בן אדם שלא התאהבו בו מעולם בן אדם שחלם על אהבה במשך כל חייו , לא יעניין אותו שזה רק לתקופה מסוימת! – "וקצרה במיוחד" הוסיף סאם בעגמומיות. "זה לא משנה " אמרתי לא מבינה איך הוא לא קולט את זה. "העיקר שהוא התנסה בזה , בלהתאהב ושיאהבו אותך בחזרה ."אני חושבת שזה היה עצוב אם לא היית עושה את זה " "למה את חושבת ככה?" שאל. "כי להמתין ולצפות שנים על גבי שנים לאהבה שלא תגיע זה יותר גרוע מאשר לצפות לאהבה שמגיעה בסופו של דבר אך רק לתקופה מסוימת "עדיף מאוחר מאשר אף פעם". אמרתי. "יכול להיות" אמר סאם. "אוף סאם!, תפסיק להיות כזה" אמרתי בכעס. הוא הסתכל עלי ואמר "אחרי מאה ימים אני לא אדע מי את , אז אני באמת מצטער שאני מצוברח בנוגע לזה". סאם, יש לי להיות אתך מאה ימים בלבד , ככה אתה רוצה לנצל את הימים האלה בלשבת ולהיות מדוכא?". הוא הסתכל על האדמה לכמה שניות וחשב ואז הוא הסתכל עלי וליטף אני פניי "את צודקת, אני מתנצל מתוקה". הוא אמר "אל תדאגי אני מבטיח שננצל את הימים האלה היטב .חייכתי חיוך מאולץ שכנראה לא יה משכנע במיוחד כי אז הוא אמר "אני מבטיח לך לנה אנחנו נמצא פתרון" התחמקתי ממבטו. הוא תפס לי את הפנים בעדינות בשתי ידיו "היי, הביטי בי" אמר לי. "הכול יהיה בסדר, אני מבטיח לך" אמרו נישק אותי במצח.
***
חזרתי לביתי בדיוק בזמן כי אז פתאום התחיל לרדת גשם זלעפות . "איזה מזל" חשבתי לעצמי. הלכתי למטבח עם רצפות הדמקה והתכוונתי להכין לי משהו לאכול כשלפתע ראיתי מבעד לחלון חתול שחור, הוא הביט בי בעניו הכחולות והגדולות , עיניים שכלל לא התאימו למבנה גופו הקטן והרזה. "מסכן" חשבתי לעצמי בטח הוא גווע ברעב. ניגשתי אל המקרר והוצאתי ממנו קנקן חלב ומזגתי לקערה כחולה וקטנה. הלכתי במסדרון ופתחתי את דלת הארונות שניצבה שם ולקחתי משם מטריה אדומה עם נקודות לבנות. החזקתי את המטריה ביד ואת קערית החלב ביד השנייה, ויצאתי החוצה. פתחתי את המטריה וצעדתי לכיוון החתול הקטן בעל העיניים הגדולות. היה מאוד קר ומעונן בחוץ ונדמה היה שמזג האוויר לא מתכוון להתבהר אף פעם. לקח לעיניי כמה שניות בכדי להסתגל לגשם שירד בחוץ הטיפות הציקו לי והקשו עליי לראות , אך המטריה מנעה מהן לחדור לעיניי. לא מצאתי את החתול הקטן בקלות עיניי ריצדו על פני השטח הלוך ושוב , אך לשווא. ובדיוק כשהתייאשתי ורציתי לחזור לביתי, ראיתי אותו . הוא היה מתחת לעץ גדול בקצה הגינה הענקית ובגלל שהיה כל כך קטן וזעיר לא הבחנתי בו. התקרבתי אל החתול בידיים רועדות ושיניים נוקשות מיקור והנחתי לפניו את הצלחת הכחולה. הוא הרים אליי את מבטו ומצמץ בעינוו הגדולות כמה פעמיים ואז חזר לשוב ולהתבונן בקערה הכחולה הוא רחרח את החלב והתקדם בחשש לעבר הקערה וגמע מימנה לגימה ארוכה ומתוקה של חלב . חייכתי "אתה חתל קטן ומכוער" אמרתי. הוא הרים אליי את מבטו והסתכל עליי , נידמה היה שהוא מבין אותי. " אבל יש לך עיניים יפות , עיניים שמזכירות ימים ואוקיינוסים אני אקרא לך בלו" אמרתי. הוא גמע מהקערה את הטיפה האחרונה והלך ."חכה, אמרתי תישאר איתי , אל תלך" אבל החתול הקטן המשיך ללכת הוא יצא משער בייתי והלך לכיוון היער שהיה בקצה הרחוב . סגרתי את המטריה וזרקתי אותה בצד והלכתי מסוקרנת אחריי החתול הוא הביט בי ואמר "מיאו" והמשיך ללכת. "חכה לי , אני באה" אמרתי. אני יודעת שזה מטופש לדבר אל חתול ולבקש מימנו שיחכה לי, אבל זה מה שעשיתי. מאז שגיליתי שחבר שלי הוא יצור קסום שמעניק תקווה ואושר לאחרים על ידיי נוכחותו בלבד שלא לדבר על העובדה שיש לו עץ קסום על הייד שנושרים ממנו עלים עם כל יום שעובר , שום דבר , אבל שום דבר כבר לא יפתיע אותי יותר. החתול הקטן נכנס אל היער הלכתי אחריו תוך כדי שעולים בי זיכרונות הייתי נוהגת לערוך פה פיקניק עם משפחתי בשבתות בבוקר , הייתי משחק פה עם ידיד שלי קייל. קייל הוא חבר ילדות שלי כואב לי עדין שאני חושבת עליו קרה לו משהו , משהו נורא. הוא נעלם לפני 4 שנים כשהלך עם אביו לדייג באגם. הם דגו דגים במשך כל היום ובערב הם הקימו אוהל ומדורה קטנה וצלו את הדגים הגדולים שתפסו. וכשסיימו- פנו אל האוהל והלכו לישון. למחרת אביו של קייל התעורר וגילה לתדהמתו שקייל אינו. הוא חיפש בכל חלקת האגם אך לשווא. קייל נעלם ולא מצאו אותו יותר. אמו של קייל השתגעה קצת בעקבות אובדנה של בנה. היא הייתה מסתכלת בקביעות בחלון בשעה 4 , השעה שבה היה קייל חוזר לאחר יום שלם ששיחק ובילה בחברתי. ופעמים הייתה מדברת אל התמונות שלו שהיו תלויות בכל רחבי הבית. אבל אני מבינה אותה. בחודשים הראשונים להעדרו של קייל הייתי מסתגרת הרבה בחדרי והייתי מאבדת את התיאבון . אני דיי כועסת על עצמי כי דיי שכחתי מקייל. אני יודעת שאם זה היה הפוך, ואני הייתי נעלמת אז קייל לא היה מפסיק לחפש אותי. מה "שהעיר" אותי מהזיכרונות האלו היה עץ תפוזים גדול כמעט התנגשתי בו. לא הכרתי את האזור הזה של היער אף פעם לא היית בו .בלו הקטן הקיף את העץ הסתכלתי עליו כשעשה את זה אני חושבת שהוא רצה שאני יבוא אחריו כי הוא לא הפסיק לייל אז הלכתי אחריו. מאחורי העץ היה פתח שהתאיים לממדים של בלו הקטן. בלו נכנס לשם זה היה נראה כאילו יש בתוך העץ מנהרה כי אפשר היה ליראות את גופו הזעיר מפתח העץ הולך ומגיע עד לשורשי העץ. כעבור כמה שניות בלו יצא משם כשבפיו תליון זהב. התבוננתי כולי נדהמת בתליון שהחזיק בפיו. הוא הניח אותו באדמה והסתכל עליי מחכה שאפתח אותו. היססתי קצת אך לבסוף שלחתי ידיים אל התליון ופתחתי אותו. התליון היה ריק לא הייתה תונה ביפנים. סגרתי את התליון והתבוננתי עליו הוא היה כולו מצופה זהב כשעליו חרוטות האותיות באנגלית B"FF ידעתי את הפירוש של האותיות , הפירוש היה חברים טובים לנצח. הסתכלתי על התליון שניות נוספות והכנסתי אותו לכיס מעילי. אני לא יודעת למה, אבל התליון היה מוכר לי הייתה לי תחושה שכבר ראיתי את התליון הזה מאיפה שהוא אבל לא הצלחתי להיזכר מאיפה.
הלכתי בשביל שמוביל מחוץ ליער וחזרתי לביתי. אף אחד לא היה בבית כשחזרתי עליתי לחדרי וישבתי במיטה שלי. הוצאתי את התליון מכיס מעילי והנחתי אותו בתוך מגירה שהייתה ליד השידה שלי. השעה הייתה כבר שעת ערב הסתכלתי בחלוני וראיתי את השמש שוקעת ואת השמים שצבועים באדום עז משתנים לאט לאט לצבע אפור סגול. הלכתי להתקלח המים היו חמים ונעימים נתתי למים החמים לזרום על גופי בעוד אני חושבת על מאורעות היום. שכחתי את ענין התליון במקום זה חשבתי על סאם ועל הזמן שנותר לי לבלות אתו. כשסיימתי להתקלח לבשתי את הפיג'מה החמימה שלי ונכנסתי למיטה. התכרבלתי כולי בשמיכת הפוך וקראתי ספר ניסיתי להתרכז במילים אך לא הצלחתי. אז במקום זה לקחתי דף ועט ורשמתי על הדף את מספר הימים שנותרו לי להיות עם סאם. נשארו לי עוד 89 ימים. כל יום אני אתלוש דף עד שאגיע ליום האחרון , היום שקיוויתי שלא יגיע לעולם. הייתי מותשת אז כיביתי את האור ונשכבתי במיטה. לא חלפה דקה ודבר נרדמתי ושקעתי בשינה עמוקה. חלמתי שאני נמצאת בחוף ים בשעה מאוחרת אולי 12 בלילה התבוננתי במים הכחולים שנצצו ונראו כיהלומים לאור הירח הלבן הכסוף המלא. התבוננתי על החוף לא היה שם אף אחד מלבד אדם אחד. הוא עמד על מזח קטן הוא היה רחוק ודמותו הייתה נראה שחורה ומטושטשת. אבל הצלחתי להבין שזהו דמותו של גבר. לא הצלחתי לזהות את פניו הדמות הכהה התקרבה אליי ניסיתי לברוח, אך רגליי שקעו בחול והקשו עליי לרוץ עם כל צעד וצעד שעשיתי. רגליי נעשו כבדות יותר ויותר עד שהתעלפתי והדבר האחרון שראיתי היו השמים זרוע כוכבים קטנים ומנצנצים .התעוררתי בבהלה כולי מתנשפת ומתנשמת כולי. "זה רק חלום לנה, רק חלום" ניסיתי להרגיע את עצמי. עדין היה לילה, נשכבתי בחזרה במיטה ונרדמתי שוב. ולמחרת בבוקר שהתעוררתי לא זכרתי דבר מהחלום.