עולם אחר פרק 7

לפתע נגלה לעיניי גשר עשוי מקרשים. המעקה של הגשר היה מצופה קרח גבישי ונוצץ. מתחת לגשר הקצר היה נחל שזרם לו בשלווה.
"וואו" אמרתי. "זה מדהים"
הוא חייך. "ידעתי שתאהבי את המקום, אבל בואי נתקדם זה לא מה שרציתי להראות לך".
"יש עוד?" התפלאתי
"הרבה יותר" ענה.
כשהגשר נגמר, ראיתי שביל שמוביל לעבר קבוצת עצים. אפילו השביל היה יפיפה . השביל היה בנוי כולו מאבנים בצורת משושה .כל אבן הייתה בצבע אחר. הצבעים היו מרגיעים ומיוחדים בצבעים של אורות הצפון. שמעת צליל של מים זורמים. וככל שהתקרבתי הצליל גבר וגבר. השביל התעקל והוביל אותי לעבר קבוצת העצים שהתבררו כקרחת יער קטנה . הייתה שם נדנדה ומפל קטן. משם היה מקור הרעש חשבתי לעצמי.
"בואי"
הוא הוביל אותי לעבר הנדנדה
"זה בטוח?" שאלתי בחשדנות
"כן" ענה בחיוך זאת נדנדה חזקה , היא עושיה מגפנים.
הוא התיישב וסימן לי לשבת לידו.
ישבתי לידו והתבוננתי במקום. המפל הפנט אותי, הוא היה קסום.
"אני בא לפה לפעמים כדי להירגע, וכשאני אומר לפעמים אני מתכוון שאני בא לפה כל מאה ימים , מתייסר על מה שאני עושה"
הסתכלתי עליו. הוא היה כל כך טהור במחשבות שלו, כל כך מתחשב".
"תני לי לספר לך קצת על המקום הזה" אמר. החצי הזה של היער נועד למגנים בלבד אסור לבני אנוש לבוא לפה.
הוא קרץ אליי
חייכתי. "מה אתם עושים פה?" שאלתי
"אנחנו עורכים פה מסיבות ומשתאות .
"מה אתם חוגגים?
"כל מיני ארועיים ,למשל הצטרפותו של מגן לעולמנו , או כל ארוע משמח אחר.
"למשל נישואים" אמר והסתכל עלי. "אבא שלי הציע נישואים לאמי במקום הזה".
הוא הסתכל עליי לכמה שניות ואז הסיט את מבטו.

"טוב ועכשיו לנושא אחר" אמר תוך כדי שטפח על בירכו .
"הסיבה שהבאתי אותך לפה היא שבעוד 3 שבועות בדיוק יערך פה נשף".
"נשף?" שאלתי. "עם ריקודים והכל?"
"עם ריקודים והכל" אמר.
הבלעתי חיוך
"מה?" שאל מחויך.
כלום עניתי.
"תגלי לי" הפציר בי.
נענעתי את ראשי לשלילה.
הוא לא ניסה לשכנע אותי יותר .הוא רק שתק והתבונן בי.
"מה?" שאלתי אותו
הוא לא ענה ורק המשיך להסתכל עליי.
"אולי תפסיק לעשות את זה?"
"לעשות מה?" שאל מבולבל.
"את הדבר הזה עם העניים שלך"
"איזה דבר? , אני לא עושה כלום. אמר בקולו המתנגן.
"הדבר הזה שגורם לי לספר לך דברים שאני לא רוצה".
"זאת לא הייתה הכוונה שלי" אמר במבט מעט משועשע. "אבל אני יודע כבר על מה חשבת?"
"מה אתה קורא מחשבות בנוסף להכל?"
"לא, הלוואי שיכולתי זה היה יכול להיות נחמד לדעת על מה את חושבת"
"לא בשבילי" אמרתי.
הוא חייך. "תני לי לראות אם צדקתי, אני משער שאת חושבת שנשף זה דבר מיושן, שלא מתאים כ"כ לתקופה הזו.. אני צודק?"
הסמקתי קצת. {יכול להיות שהוא כן קורא מחשבות?"}
שלחתי לעברו חיוך מתנצל
"את לא צריכה להתנצל, אני מבין, זאת מחשבה רגילה של בני אנוש אתם לא רגילים לערוך נשפים להנאתכם"
"אז מהי הסיבה שאתם חוגגים?" שאלתי.
"מגן חדש הצטרף אלינו"
" מה זאת אומרת הצטרף?" " אתם לא נולדים עם זה?"
"לא, אני הפכתי לזה"
"זאת אומרת שהיית אנושי ,לפני שהפכת למגן.. לא?"
"לא בדיוק". נולדתי אנושי אך עם תכונות מעטות שמחשיבות אותי למגן"
"אני לא כל כך מבינה.." אמרתי
"אני אסביר" אמר בקולו המתנגן. הייתי אנושי עד גיל 18. בגיל 18 השלמתי את התהליך והפכתי למגן. בשביל להשלים את התהליך צריך לעשות מעשה מיוחד, מעשה נטול אנוכיות , מעשה של הקרבה עצמית כדי שיצליח להפוך אותך ליצור מושלם, למגן."
"איזה מעשה אתה עשית..?"