עולם אחר פרק 15

גשם יורד, אני שומעת אותו במעומם כאילו מישהו הנמיך את הווליום. אני מרגישה את הטיפות שיורדות כאילו הן יורדות ממש כאן, בחדרי.
תמונות עולות במוחי, הן מהירות ולא ברורות. תמונות מן העבר על קייל.
שעת שקיעה שדה ענקי, מרוצף בדשא חלק. אני רצה, אני פורשת את שתיי ידיי לצדדים כאילו אני עפה, צוחקת.
קייל מגיח מהצד. הוא רץ לעברי מנסה להשיג אותי. "לא תצליח" אני קוראת אליו. הוא צוחק, הוא ממשיך לרוץ עכשיו אנחנו רצים באותה מהירות באותו קו כאילו היינו אחד.
השדה נגמר. אנחנו עוצרים- השדה ניצב במן רמה גבוהה מתחתיו נפרש תהום. אנחנו מסתכלים לאופק השמש נצבעת בצבעים יפים של אדום כתום בתים ומגדלים נצבים מתחת לשמש ומעברם- הרים.
קייל מסתכל עליי משלב את ידו ביידי ומרים אותה לאוויר ואומר "יום אחד נלך לשם, נהייה חופשים" הוא נושם עמוק את האוויר הקר והמרענן ששורר במקומות גבוהים , עוצם את עיניו אני רואה איך השמש על עורו מבהירה את שערותיו ופניו. הוא פוקח את העיניים , לוקח תנופה, ממשיך לאחוז בי-
אנחנו קופצים, מעבר , אל ההרים
אל התחלה חדשה,
אל החופש.

"על מה את חושבת?"
אני מפנה את הראש לעבר הקול המתנגן .
"על שום דבר חשוב "אני עונה
"אז למה את בוכה?"
עכשיו הבנתי.. לא ירד גשם. זאת הייתי אני. דמעות ירדו לי כשחשבתי על קייל
"זה לא משנה" אמרתי מנגבת את הדמעות.
"בבקשה תגידי לי" אמר.
"אני לא רוצה לדבר על זה"
הוא הסתכל עליי במבט ממוקד ואח"כ השיב "או קיי לא אלחץ עלייך, תספרי לי כשתרצי".
הנהנתי. הוא התיישב ליידי ."הוא כל כך … בהמתי – הוא פגע בך, הוא יודע שאתה חשוב לי, איך הוא עשה את זה?"
"אם זה יעזור, הוא לא הכאיב לי".
"עדין, לא אכפת לי, הוא לא היה צריך לעשות את זה "
"זוכרת מה יש מחר?" שאל סאם מנסה להעביר נושא
"לא" אמרתי מחזיקה בראשי עוצמת עיניים.
"היריד" אמר סאם.
פקחתי את עייני "נכון" חייכתי "שכחתי מזה" העברתי יד בשערי ונאנחתי "כל כך הרבה דברים לעשות"
"הי, שכחת משהו" אמר סאם. הסתכלתי עליו בתמיהה.
"אמרתי שאני יעזור להציל את המסעדה של אבא שלך"
"נכון, מה תעשה"? שאלתי.
"זאת הפתעה" אמר "גלה לי" . הוא ראה את מצב רוחי והשתכנע.
"אבל רק לך" קרץ "היא לא פה היא נמצאת רחוק נצטרך לנסוע קצת ". "בסדר" אמרתי. הייתי צריכה משהו שיוציא אותי מהמצב רוח העגום שלי. נסענו למקום לא מוכר, לפחות בשבילי השעה הייתה שעת צהריים מאוחרת ציפורים בקושי נראו בשמים , חוץ מכמה בודדות. ראיתי עלים נושרים מהעצים ומתעופפים ברוח, הרחק. פתחתי את החלון- רציתי לצרוח- לעוף ביחד אתם ועם סאם למקום אחר , חדש, ללא כאב. אם רק זה היה אפשרי.
המכונית נעצרה. אני וסאם ירדנו , פילסנו את דרכינו בין חורשה של עצים שנגמרה וחשפה מדרון של הר. השביל אל ההר היה תלול סאם עזר לי ותמך בי שלא אמעד. "מטפסים עד למעלה?" שאלתי. "עד למעלה" ענה. נאנחתי. "אני לא טובה בכל דבר שקשור לטיפוס הרים"
הוא גיחך "זה לא כל כך קשה ,עוד מאמץ אחרון ומגיעים" הוא הושיט את ידו לאחור, היכן שהייתי ומשך אותי קצת כך שהגענו לפסגה.
רציתי לצעוק. התמונה שראיתי- הזכירה לי את הזיכרון שלי מקייל. שיעזוב אותי כבר חשבתי.
היינו בפסגה, במן רמה ישרה שהשקיפה אל עבר בנינים גבוהים. השמש הייתה צבועה בצבעי כתום ואדום ומתחתיה- הרים. התקרבתי אל הרמה, לא יכולתי להכיל את זה. זה היה קשה מידי, חזק מידי.
"את בסדר?" שאל סאם והחזיק את שערותיי.
"כן "השבתי " זה בגלל המאמץ של הטיפוס, אני בסדר". הוא הנהן "בואי לפה" אמר. הוא הושיט את ידו החזקתי אותה והלכתי אחריו הוא הוביל אותי לעבר שני סלעים גדולים עם רווח בניהם "אפשר ליפול שם" אמרתי. "נכון," אמר. "ואפשר למחוץ אותו, למחוץ את פרח האש".
"פרח האש?" שאלתי. "כן הסתכלי" התקרבתי אל הסלעים ואז ראיתי אותו- נשמתי נעתקה בין הסלעים ,נשתל לו פרח אדום כדם ."הפרח הזה, הסביר סאם ,הוא פרח ששרד. שרד כל מזג אוויר אפשרי חום לוהט של לבה, קור אימים, רוחות חזקות הכל .שום דבר לא גורם לו לנבול"
"הוא בלתי ניתן להשמדה" אמרתי.
"כמעט- ישנו דבר אחד המסוגל להרוס אותו"
"והוא?"
"דם". "הפרח הזה, נולד מחיות, משמחה, מאור, מתוך אש הוא נהרס ונובל כשיש מוות, כשיש דם". "כשאנשים נפרדים ממישהו שהם אוהבים הם שותלים את הפרח ליד גופתו של אהוב. כדי להראות ששום בר לא ניצח את אותו אדם .הוא שרד הכל, כמו הפרח, אהב הכל, המוות הפריד בינו לבין האנשים. אנשים מעריכים את הפרח הזה מאוד ,הוא מעיד על גבורה ואומץ , על אהבה נצחית. אהבה שרק המוות הצליח להרוס. "חשבתי למכור כאלה ביריד, אנשים רבים מעריכים אותם הם שווים המון. אני אסתובב היום במקומות שהם צומחים ואנסה להביא כמה שיותר "
לא ידעתי איך להגיב , פשוט חיבקתי אותו
הוא הבין.
"כדאי שנחזור" מתחיל להחשיך. הוא הרים אותי בזרועותיו נשאתי את הפרח ביידי קטפתי אותו. "אני גם רוצה פרח כזה" אמרתי. ,"בשבילך הכל"
הגענו למכונית. ונסענו. כשהגעתי הבית היה ריק. מייק וצ'רלי לא היו שם. הסתכלתי על השולחן- היה שם פתק. זה היה מצ'רלי, אבי. "לנה לא תאמיני! יש לנו את כל הסכום, את כל הכסף בשביל להציל את המסעדה מסתבר שזכיתי באיזה הגרלה משונה… לא זוכר שהשתתפתי בה בכלל.. על כל מקרה, יש לנו את הכסף, היריד מבוטל. אנחנו במסעדה חוגגים תצטרפי כשתגיעי"
"וואו" אמרתי .
בדיוק אז נשמעה מכונית חונה. חשבתי שזה הם , שהם שכחו משהו. באתי לפתוח להם- אבל אלה לא היו מייק וצ'רלי.
זאת הייתה אסטריה, אחותו של סאם. "אסטריה, היי, מה את עושה פה?"
"היי לנה" חייכה אבל החיוך לא הגיע לה לעיניים.
הכל בסדר?" שאלתי. וזזתי מפתח הדלת, כדי שתוכל להיכנס.
"מייק וצ'רלי לא פה? שאלה.
"אה.. לא" חייכתי. "הם במסעדה".
"כמה מקסים שהצלחתם להחזיר את החוב"
"כן אני- רגע, איך את יודעת על זה?" היא התיישבה בספה. התיישבתי גם אני. "אל תכעסי, אבל זאת הייתי אני ,אני זאת שנתנתי את הכסף " "הם לא זכו בהגרלה…?" "לא, זאת הייתי אני" אמרה בשלווה. "למה עשית את זה?" שאלתי. "זה מתקשר למה שבאתי להגיד לך" אמרה. "אני רוצה שתתרחקי מאחי, את מזיקה לו, הוא עשה בשבילך דברים שלא מטבעם של המגנים , לנסות לזכור אותך. כל יום הוא לוקח תרופה קטלנית שמזיקה לו, הורגת אותו. אמרתי לו שיפסיק שזה לא יצליח. אבל הוא לא מקשיב לי- וכל זה בשבילך
בגללך"
"מה?" סאם?" לא..
"כן ,סאם" תביני אני מחבבת אותך מאוד, אך לא הייתי רוצה שהקשר שלכם יהיה על בריאותו של סאם הוא יכול למות"
"בגלל זה הבאת את הכסף ליריד! אם היריד לא יתקיים…סאם לא יתקיים…
"זה נכון??"
"אני צריכה ללכת" אמרה ויצאה מהבית.
"לא, חכי! מאוחר מידי- היא כבר נסעה. החזקתי את בטני היא כאבה לי , כמעט ונפלתי נעזרתי בספה כדי לא ליפול זה כבר היה יותר מידי כל הכאב הרגשי הזה שחדר בי כמו סכין. זחלתי לעבר הדלת ניסיתי לפתוח אותה. ואז חשבתי מה זה יעזור? סאם לא בבית.. הוא רחוק.. מנסה לחפש את הפרחים. החלטתי ללכת לישון. מחר מוקדם אדבר איתו אגיד לו שיפסיק לנטול את התרופה, לא נצטרך להפסיק לדבר, נמצא כבר פתרון אחר, יש זמן לטפל בהכל, הכל יהיה טוב.

התעוררתי באמצע הלילה. משהו טלטל אותי והפריע למנוחתי. כדורים מנצנצים הופיעו מולי. נרתעתי לאחור בבהלה. אלה לא היו כדורים, אלה היו עיניים העניים המנצנצות של אסטריה. "מה את עושה פה?" שאלתי. "מהר אין זמן" בואי. מה קרה אמרתי והנחתי עלי מעיל ומיהרתי לדלת הכניסה. "סאם רוצה לעזוב" אמרה תוך כדי שנכנסה אל המכונית"
"מה??" אמרתי ונכנסתי גם אני. "כן, הוא שמע שהיריד מבוטל ובעקבות התגרה שלו עם קייל, הוא הבין שהוא לא טוב בשבילך שאין שום דרך אפשרית שתצליח לגרום לו לזכור אותך הוא הבין שהוא מבזבז את זמנך אז הוא החליט לעזוב , לתת לך התחלה חדשה, לא לפגוע בך עוד". "את מבינה מה עשית??" צעקתי. אם לא היית נותנת את הכסף לאבי, היריד לא היה מתבטל וסאם לא היה עוזב. הוא הבטיח שהוא יהיה איתי, הוא היה נשאר". "עשיתי את מה שנראה לי לנכון, אני מצטערת לא הייתה לי כוונה רעה". "למה קראת לי? , למה שינית את דעתך?" אם היו נותנים לי רגע אחרון עם ג'ון הייתי מאושרת ומוקירה את הרגע הזה לנצח אני מניחה שגם לך מגיע רגע אחרון, בשביל להיפרד. החוורתי והאצתי בה לנסוע מהר יותר. "איפה הוא?" שאלתי. ,"הוא בים, הוא רוצה לברוח מפה על ספינה" אנחנו גם עוזבים איתו".
הגענו. רציתי, רצתי ורצתי היה קר מאוד. השמים היו שחורים זרועי כוכבים קטנים ומנצנצים הגלים היו בצבע ירוק אפור. ואז ראיתי אותו- לבוש בבגדים שחורים עומד ליד ספינה ומסתכל על הים. "סאם, לא!" צעקתי אליו. הוא שמע אותי הוא הסתובב מופתע.
"לנה, מה את עושה פה?" שאל.
"לא, לא, בבקשה אל תעשה את זה" דמעות התחילו לזלוג מעייני. "אני לא הצלחתי, נכשלתי אני מצטער"."
לא אכפת לי, נמצא דרך אחרת" אמרתי פותחת את עייני בבהלה פוחדת מההמשך. "
זה לא יעזור" אמר. "מגיע לך מישהו יותר טוב.. קייל צדק".
"לא הוא לא! טוב לי איתך, רק איתך!"
"שש.. די, תביני, אמר וליטף את פניי הבטחתי שאני לא אפגע בך ואני מתכוון לקיים את זה"
"אתה לא פוגע בי!"
"תסתכלי אמר והפשיל את שרוולו. הוא הראה לי את העץ שהיה מקועקע על ידו. אך הוא היה ערום מעלים, פרט לאחד. מחר יהיה יום המאה אמר , מחר אני אשכח אותך איך אני יוכל להמשיך לחיות בידיעה שתסבלי, שתתעני, שאני לא זוכר אותך…?" אמר מתוסכל ."מגיע לך יותר טוב"
"אל תלך"
הוא נישק אותי ולחש באוזני

"המוח שלי לא יזכור אותך,
הלב שלי יזכור אותך תמיד".

הוא הסתובב שחרר את אחיזתו מיידי והלך לעבר הספינה.
" לא לא לא !!" צעקתי. הסתכלתי עליו מפליג בספינה במים האפורים.
"לא!" בכיתי ונזרקתי על החול "לא, סאם!" הספינה המשיכה להפליג. נכנסתי אל המים וצעקתי "סאם אני אוהבת אותך ואני יאהב אותך לנצח".
לא שמעתי כלום חוץ מרעש הגלים. ואז זה הגיע- מהספינה נזרק פרח ישר ליידי. פרח האש. "פרח שמסמל אהבה נצחית אהבה שרק המוות יהרוס פרח שמביאים כשנפרדים מאהוב"
הסתכלתי על הפרח וחיבקתי אותו חזק. הספינה התרחקה עד שנראתה כנקודה שחורה באופק ואז נעלמה. הכנסתי את ידי אל המעיל , קפאתי. באחד הכיסים היה דף התיישבתי על החול התחלתי לרשום… כתבתי לסאם כמה אני אוהבת אותו ורוצה להיות איתו ביחד, לנצח. התבוננתי על החול בצד שכב לו בקבוק ירוק. של בירה פתחתי אותו- הכנסתי את הפתק.
"זה יגיע לך.. עד אליך." מלמלתי וזרקתי את הבקבוק לים אבל מעדתי ממנו ונחתכתי ממנו. חתיכת זכוכית ירוקה הייתה נעוצה בזרועי זה לא הפריע לי.
חייכתי למראה טיפת הדם שנפלה על החול הלבן. התיישבתי על החול מתבוננת בבקבוק שט היישר לאהובי.
הוצאתי את הזכוכית מיידי והחזקתי בה התחלתי לשרוט את זרועי
"בקרוב אהיה איתו, הוא יראה את הפתק הוא יחזור"
טיפת דם נוספת ירדה
המשכתי לשרוט את הזרוע
"סאם".
כמה טיפות נוספות ירדו אל החול הלבן.
המשכתי לשרוט בעזרת הזכוכית
"סאם, לא"
"הוא עזב הוא לא פה"
טיפת דם נוספת
"לא סאם, רק לא הוא"
המשכתי לשרוט את זרועי.
" הוא עוד מעט יחזור"
"הכל יהיה בסדר"
טיפת דם נוספת
ראייתי היטשטשה
ונשמתי בערה.
"סאם, חזור"
"בבקשה, חזור אליי"
טיפת דם נוספת
הטיפה האחרונה.
צנחתי על הקרקע עוצמת את עייני.