עולם אחר פרק 13

זה היה כל כך יפה. כמו חלום.
בשמלה ירוקה עשויה משי ,ושיער אסוף צעדתי בשביל יפיפה משתי צדדיו נפרשו חלקות דשא גדולות שעליהן היו שתולות וורדים לבנים. השביל, שזהר באורות מרגיעים של אורות הצפון התעקל- וחשף אגם קטן, שעליו נחו נרות צפים.

"אוהבת?" שאל אותי סאם יפיפה כתמיד לבוש בחליפת מקטרון אפורה ובחלוצת לבנה מכופתרת מתחת, ומכנסים שחורים מבריקים. שערו הקידמי היה מורם למעלה ,הוא שילב את זרועו בזרועי והביט בי בעניים בורקות.

"מתה על זה" אמרתי מנסה לקלוט בעייני כל דבר ודבר מהפלא הטבעי הזה.
"אני שמח שזה מוצא חן בעינייך" אמר בקול מתנגן. "אך זה לא הייתי אני שעיצב את המקום. אלא אחותי, אסטריה".
כמו בקסם עמדה לפנינו אסטריה כאילו הייתה שם כל הזמן הזה. "תודה לך לנה" אמרה אסטריה בחיוך שחשף שורה של שיניים לבנות מושלמות. "טוב לראות אותך" אמרה. , "תודה גם אותך, עשית פה עבודה מעולה, באמת"
היא הנהנה כמבינה "עבדתי על זה במשך כל היום, אבל זה יצא פשוט מושלם!" אמרה והסתובבה במקום כמו בלרינה חיננית.
"זה היה שווה את זה" אמר סאם והושיט לשלושתנו שלושה כוסות עם משקה מוזהב משולחן שהיה מאחוריו.
"אמא ואבא מתקרבים" אמרה אסטריה . סאם ואסטריה החליפו בניהם מבטים מודאגים. "אני אלך לראות מה שלום האורחים ,תהנו" אמרה והפריחה אלינו נשיקה באוויר. היא החלה לרוץ אך צעדיה היו קלילים כשל בלרינה מוכשרת לטשתי בה עיניים עד שווידאתי שהיא באמת רצה, ולא רוקדת.
"נמשיך?" שאל אותי. אך עוד לפני שהספקתי לענות – ניסה סאם לקחת אותי משם.
"לא תציג אותה בפנינו?"
ראיתי את סאם נאנח. "כמובן" מלמל.
"אמא, אבא ,תכירו- זאת לנה"
"לנה ,זאת אימי מרי, ואבי ג'ון, הוא הפנה אליהם יד כשהכיר אותם. מרי אישה גבוהה ורזה עם שיער אסוף בצבע ג'ינג'י לבושה בשימלה נפחוה מימיי הבניים בצבע ירוק לימוני ומבט חודר. היה מתאים לה התפקיד הראשי בסרט סינדרלה- בתור האמא החורגת. האבא, ג'ון היה טיפוס שחום ,תמיר בעל עיניים כחולות עמוקות כמו האוקיינוסים. שערו הלבן היה מסורק לאחור.לבוש במקטרון כחול, הוא היה שקט.
"נעים לפגוש אתכם" אמרתי.
"אז זוהי בת האנוש" אמרה מרי ובחנה את דמותי.
"לנה" תיקן אותה סאם.
היא החוותה תנועה בידיה כמתנצלת כשעל פניה חיוך ערמומי. כאילו לא באמת התכוונה לכך.
היא התקרבה אליי ותפסה את פניי "היא יפה" אמרה. ואז כשחזרה בחזרה הוסיפה" יחסית לבת תמותה"
"מספיק עם זה" אמר סאם והסתכל עליהם במבט כועס לוחץ את ידי בחוזקה.
"תירגע, אנחנו לא נפגע בה" אמרה בחיוך שובבי.
הוא אחז בידי והתכוון ללכת.
"להתראות לך לנה בת אנוש קטנה" צחקה מרי במין רשעות והסתלקה. ג'ון הנהן פעם אחת לעברנו והסתלק בעקבותיה.
"זה היה לך נורא כמו שזה היה לי?" שאל.
"הם שונאים אותי "אמרתי.
"הם לא שונאים אותך"
הרמתי גבה.
"טוב, הם לא מחבבים אותך כל כך"
"עשיתי משהו לא בסדר?" שאלתי.
"היית מצוינת" אמר. "קשה להם לראות את התחברותי עם משהיא שלא מהגזע שלנו, זה הכל" אמר ונישק אותי במצח. "שזה לא ידאיג אותך"
הנהנתי.
"אז שנרקוד?" אמר וחייך את החיוך שכל כך אהבתי. חייכתי בחזרה והושטתי את ידי.
רקדנו ורקדנו זה היה נראה כמו קטע שנלקח מסיפורי האגדות . הייתי מסוחררת לא הפסקתי לחייך סאם היה רקדן מצוין.
"חכה רגע אמרתי צוחקת כולי , "אני צריכה קצת לנוח"
הוא חייך, הנהן והוציא אותי מרחבת הריקודים. התיישבנו בספסל שהיה ליד האגם
"אני ילך להביא לך משהו לשתות"
" כבר חוזר" אמר ונעלם בין ההמון.
התרווחתי בנוחיות על הספסל והוצאתי מתוך תיק ערב שהבאתי איתי את הנייד שלי. על הצג הופיעו המילים "יש לך שיחה אחת שלא נענתה" לא זיהיתי את המספר. חשבתי שזה כנראה טעות.. ואז הייתה לי שיחה נוספת.
"הלו?"
שתיקה.
"מי זה?"
"שלום לך לנה"
קפאתי.
"עם מי אני מדברת?"
"את לא זוכרת אותי?" היה לו קול מלטף ,מושך זיהיתי שזה גבר לפי נימת הדיבור שלו.
"לא…"
כל כך מהר שכחת אותי?" הוא ניסה להסתיר את הכאב שלו בצחוק מתנשא אך שמתי לב לזה.
"טוב, זה עוד יבוא לך" הוא חזר לטון הרציני שלו .
"נורא דאגתי כששמעתי שצ'רלי בבית החולים את מבינה, הייתי חייב לוודא שהוא מרגיש יותר טוב.." כל השיחה ההזויה הזאת הזכירה לי קטע מסרט מתח שהחוטף מתקשר לאדם מספר לו שהוא יודע עליו הכל ומכוון אותו למקום כלשהו.
"איך אתה-"
הוא צחק אבל הצחוק לא היה נשמע אמיתי "אמרתי לך.. הכרנו פעם"
התכוונתי לנתק-
ואז הוא אמר "לא, לא, לא" בקול רגוע כמו מישהו שצופה בשילוב ידיים באויבו שנלכד סוף סוף
"אני לא הבחור הרע"
"אבל את יודעת מי כן?"
"בן האלמוות" אמר בתיעוב.
לבסוף אזרתי אומץ והתכוונתי להתעמת אותו, כשפתאום הוא הפסיק אותי-
"החבר הקטן שלך חוזר"
"מה.." אמרתי עדין מבולבלת
"להתראות"
השיחה התנתקה בהיתי המומה בנייד שלי למספר שניות. "הכל בסדר?" שאל אותי סאם כשהתיישב ליידי. לקח לי כמה שניות עד שהצלחתי לענות. "לנה?" שאל והביט בי מודאג. "אממ כן.. הכל טוב" והסטתי קצוות שיער מאורי אוזני מנסה להיראות רגועה." קחי הבאתי לך פונץ' תשתי קצת" לקחתי את המשקה ולמתי מימנו לגימה יחידה שרוקנה את כל הכוס מהמשקה הוורד. הוא חייך. "את צמאה. שאני ילך להביא לך עוד?" "לא, זה הספיק לי".
"או קיי" אז שנחזור לרקוד"?
הושטתי את ידי אליו ואז החזרתי "אני לא כל כך מרגישה טוב אני חושבת שאחזור" קמתי מהספסל מסוחררת מעט. סאם שם לב לזה. הוא החזיק במותני ותמך בי. "את קפואה" אמר בגבות מורמות. "הינה זה יטפל בעניין הרעידות" הוא השיל את מקטרונו מעליו והניח אותו עליי .סאם לא ידע שהקור לא היה קשור לכך שרעדתי. "יותר טוב?" שאל והצמיד אותי אליו בשביל לחמם אותי. הנהנתי. הלכנו שניינו דרך היציאה האחורית שהייתה מוסווית מהאורחים שהיו בצד השני והלכנו לעבר המכונית. נכנסנו, סאם התניע את המכונית והדליק את החימום. וכיוון אותו אליי התחלתי להרגיש איך החמימות עוטפת אותי מבפנים, שאני רגועה יותר עכשיו.
הוא נסע במהירות הביתה למרות שמבפנים לא הרגישו את המהירות הגבוהה יכולתי לראות איך העצים ומנורות הרחוב שהיו חולפות על פנינו במהירות.
הגענו הביתה תוך רגעים ספורים. סאם עצר את המכונית ופתח לי את הדלת. התכוונתי לקום- אך הוא נשא אותי בזרועותיו בקלות כאילו הייתי בובה. הוא העלה אותי לחדרי והשכיב אותי במיטה. "אני צריך ללכת" אמר כשכיסה אותי. "את תיהיי בסדר?" שאל. הנהנתי כשאני מחזיקה את השמיכה עד לסנטרי. "תישני" אמר לי כשראה שלא עצמתי את עיניי. "אני לא רוצה לישון".
"חשבתי שאת עייפה" אמר בבלבול. ,"אני לא רוצה לעצום את העיניים ולא לראות אותך"
הוא חייך. "תראי אותי מחר".
"בבקשה תישאר" "יש משהו שמציק לי.. מאוד".
הוא התיישב ליידי וחיכה שאדבר.
"זה בקשר למסעדה של אבא שלי , אני לא יודעת איך כל המצב הזה הסתיים.. זה ממש מדאיג אותי". הוא לא ענה . הוא רק ליטף אותי בפניי במשך כל הזמן שדיברתי.
"ומה אם אני יהיה שם?
"ביריד שנקים?" שאלתי.
"ביריד שאנחנו נקים"
שתקתי. לא מבינה. "אתה רוצה לעזור לנו..?" "למה לא?" שאל אני חושב שאם אני יהיה אתך בכל היום של היריד תרגישי רגועה יותר".
"אני צודק?" שאל והתכופף כדי לנשק אותי. התרוממתי לישיבה רציתי למוד על המיטה ופשוט לקפוץ משמחה אך הוא עצר אותי- ומנע ממיני לעשות את זה. "לא רוצה שתהיה לך סחרחורת "מלמל. התעלמתי מזה. "אתה באמת תיהיה אתי ביריד!?" שאלתי מאושרת כולי. "כן , אמר." אני מבטיח" "ועכשיו לכי לישון" אמר ודחף אותי ככה שנשכבתי בחזרה. הייתי פשוט מאושרת ככה ששכחתי את השיחה מהזר.
אולי שמחתי מוקדם מידי- כי למחרת בבוקר כשהתעוררתי וראיתי שסאם כבר לא נמצא- הזר התקשר שוב.
הוא רוצה להיפגש איתי.