עולם אחר פרק 12

"לא בבקשה ,תפסיקו"
"עוד קצת, רק עוד קצת"
"תפסיקו עם זה. לא עוד, לא עוד"
"ששש דיי זה האחרון"
נערה נאה בעלת שיער ארוך בצבע חום ועניים מנצנצות ככוכבים ,דחפה אל הנער ששכב על המיטה כפית זהובה ששלפה מתוך בקבוק קטן ושחור. הנער שעל המיטה צווח צרחה מקפיאת דם והתעלף על המיטה כשהתרופה הקטלנית נגעה בלשונו.

משהו קופצני וגמיש פגע בי בראש . "גליין, תזהר עם זה" צחקתי והשלכתי אליו את הכדור הסגול הקופצני. ,מצטער לנה, אזהר יותר" אמר בחיוך והסתלק לעבר הבקתה של ג'ו , המוכר משקאות אקזוטיים ומרעננים בטעמים שלא מכירים בד"כ. בחור צעיר, שזוף עם גלשן ביד אחד ומשקה בטעם ליצ'י מנגו ביד השנייה, עמד לייד הבקתה של ג'ו העשויה כולה מחומר דמוי שערות קשיחות בצבע חום, כמו מין קש שהתייבש. ראיתי את העניים הכחולות של לייה השלוחות לעבר הנער השזוף. צחקקתי "אחרי זה… " אמרתי וגררתי אותה משם. ,קודם כל אנחנו צריכות לחפש את בן". "מה אמרת?" צעקה אליי לייה החברה הכי טובה שלי. "אמרתי שאנחנו צריכות-" ניסיתי להתגבר על המוזיקה החזקה שהדהדה לי בראש. "היי בנות" "היי גריפיו, איפה בן?" "אה.. הוא לא יוכל לראות אתכן עכשיו. אבל הוא אמר לי לדאוג שתהנו, וזה מה שאני מתכוון לעשות" גריפין, נער שזוף ורזה עם עניים ירוקות גדולות, חיוך כובש ושיער בצבע חום גלי המגיע לו עד הכתפיים. "קחו," גריפין שלף שני פחיות בירה והגיש אותם לנו. "תודה" קראה אליו לייה בעוד שיר חדש ומרעיש מתנגן ברקע. "אין על מה" . הוא שלף משום מקום עוד פחית בשבילו והניף אותה באוויר, וכך גם אנחנו עשינו. פתחתי את הפחית ונתתי למשקה הקר לקרר את גרוני , לתת לו לשטוף ולקרר את גופי, למחוק אותו ולהפוך אותו לאחד חדש, יותר טוב. "תמהרו בנות, ההופעה של טראבלס עוד מעט מתחילה". "בואי" משכתי את ידה של לייה לעבר רחבה ובה קבוצה של אנשים שהתחילה להתגודד ולהתאסף כולם לייד במה ענקית. אני ולייה נעמדנו בשורה השנייה, כולם צרחו והתלהבו שהטראבלס הופיעו על הבמה . הקהל הרים את ידיו באוויר וקרא בקריאות התלהבות את שמות חברי הלהקה. "היי לייה, חושבת שכדאי-" הסתכלתי מימיני לייה נעלמה. "היא עמדה ליידי לפני שנייה, ראיתי אותה". קראתי לגריפין מנסה להתגבר על המוזיקה. גריפין הרים את ידיו כמו אחד שאינו יודע דבר מסוים. בדיוק שגריפין שלף עוד פחית בירה והגיש לי אותה- לייה באה תלתליה הבלונדינים קופצים ומתקדמים לקראתי. "איפה היית?" שאלתי אותה. היא חייכה חיוך רחב ומתרגש "זה טיילור" אמרה בחיוך ולקחה את הבירה שהושיט לה גריפין . "טיילור?" שאלתי. "כן, זה הבחור הנאה שראינו לייד הבקתה של ג'ו, זוכרת?. צחקתי והנהנתי תוך כדי שלגמתי לגימה גדולה מהבירה הקרה. "ההופעה עומדת להסתיים" קרא אלינו גריפין. "כדאי שנצא מההמון עכשיו, לפני שזה לא יהיה אפשרי". "בסדר" צעקתי אליו. לייה הנהנה. פילסנו כולנו את דרכינו ביו האנשים הצורחים קריאות קצובות "מייקל"! ג'ורג' ! לואי!" חברי הלהקה. רצנו אל המגלשות הענקיות והצרות מדי לטעמי.. הרגשתי את החול שברגליים , נעים ומלטף . רצתי והרגשתי חופשיה , מאושרת וחסרת דאגות. המגלשות הצבעוניות כבר נראו באופק. המשכנו לרוץ, טיפסנו במדרגות עד לתחילת המגלשות . "היי אני צריך ללכת" קרא אלינו גריפין. "תסתדרו?" שאל אותנו. "כן, היית ענק" אמרה לייה. הוא חייך. "טוב נתראה" ,"ביי אמרתי והתרוממתי קלות על קצה האצבעות והפרחתי עליו נשיקה בלחי". "תהנו" קרץ אליי והלך בחזרה לחוף. לייה ענדה שרשרת הוואי. היא הושיטה לי אחת נוספת, קטנה יותר ענדתי אותה על הראש כמעין כתר. הייתה לי תחושה שמישהו מתבונן בי. סרקתי קלות את החוף הענק. "בואי כבר" קראה אליי לייה ומשכה אותי משם למגלשה. התיישבתי במגלשה הרותחת זרמי המים שיצאו ממנה דגדגו אותי במקצת . "ביחד?" שאלתי והושטתי את ידי לעבר לייה שישבה במגלשה ליידי. "מוכנה?" שאלה. הנהנתי ונשכתי את שפתיי. התגלשנו במהירות ובעוצמה ולאחר כמה דקות נחתנו במים בצבעי הטורקיז .

כמה שעות לפני כן-
התעוררתי בידיעה לעוד יום ריקני וחסר משמעות . ירדתי למטה . הבית היה חשוך הסתכלתי על הפתק שהיה על השולחן הארוך והלבן. "מייק וצ'רלי במסעדה" זה אומר שיש לי את הבית לרשותי. באותו רגע התקשרה אליי לייה והציעה שנלך אל חוף "דקוטה". החוף הגדול ביותר שנמצא כמות שעות נסיעה מהעיירה שלנו היא אמרה לי שדודה בן אחראי על החוף והם ידאגו לסדר אותנו. הסכמתי, ובאתי.
****
יצאתי מהמים רטובה כולי אך מחייכת. הנפתי את הידיים באוויר. "בואי נעשה את זה שוב!" קראתי. היא צחקה. "תרגעי קצת, יש לי הפתעה בשבילך" "איזה הפתעה?" שאלתי מופתעת. "שש זה סוד.." אמרה וחייכה בערמומיות. "איפה היא?, שאלתי. "היא לא פה, נצטרך לנסוע קצת". התלבשנו ויצאנו מהחוף לעבר החנייה צעדנו לעבר ג'יפ גדול ואדום. נכנסתי אל המכונית של לייה בקפיצה והתיישבתי לייד מושב הנהג. היא לא התכוונה לגלות לי מהי ההפתעה או לפחות איפה היא נמצאת. אז פשוט הגברתי את עוצמת הרדיו, פתחתי את החלונות ונשענתי קלות על הכיסא ועצמתי עיניים. נסענו בכביש דיי צר שמשני צדדינו הופיעו רק שורה של עצים ירקרקים נמוכים. האוויר היה נעים והרגשתי רועה ונינוחה. כעבור שעה המכונית נעצרה בדרך אפר. ירדתי מהג'יפ והרגשתי איך הראש שלי מסתחרר וכואב, כתוצאה משילוב של בירות ושמש חזקה. היא הובילה אותי לעבר שני שיחים, ירוקים ובשרניים. היא הסיטה אותם. לפתע נגלה לעיניי מקום קטן, דיי שקט. אפשר היה לחלק אותו לשתיים. ים ויבשה. צד אחד של המקום היה יבשתי וחשף חול רך בצבע ביז'. שקרא לי להתיישב עליו. וחלק אחר ימי. אגם בגודל בנוני שלידו ניצב עץ גבוה המשתלשל ממנו נדנדת צמיג. היו שם מעט אנשים כבערך 50. הסתכלתי איך האנשים משתלשלים מהנדנדה וקופצים אל תוך האגם. חייכתי. הסתכלתי על העץ הוא נראה כאילו הוא נמצא שם הרבה זמן. ואז הבחנתי בו. הוא היה יפיפה , לבוש במכנס ג'ינס עם חולצה לבנה מכופתרת ששרווליה מקופלים עד המרפק. הוא הניח ידיים בכיסים, ונראה רגוע. הוא התבונן בי. קלטתי מיד מי זה. זה היה סאם. רצתי אליו וחיבקתי אותו חיבוק דוב. הוא צחק. נראה היה שאני חונקת אותו אבל לא היה אכפת לי, רציתי להישאר איתו ככה לנצח. הוא הרחיק אותי קצת מימנו כדי שיוכל להסתכל עליי. "שלום יפיפהייה" אמר בחיוך והסיט קצווה של שיער מאחורי אוזני.
"התגעגעתי אליך" אמרתי. והסתכלתי עליו בהתרגשות.
"אני גם התגעגעתי אליך, מאוד".
"איפה היית, לאן נעלמת במשך שבועיים?" ניסיתי לא לתקוף אותו ולחכות לתשובה הגיונית. לא רציתי שיברח לי. התבוננתי בו, הוא נראה עייף. הוא ליטף את פני וקירב אותי אליו הוא נשק אותי ממושכות במצח. הוא לחש באוזני "הייתי במצב נורא, חלש ופגיע" "לא רציתי שתראי אותי במצב הזה". "היית חולה?" שאלתי. "אפשר לומר" מלמל. "אבל עכשיו אני מרגיש טוב, אפילו מעולה" אמר כשראה שעיניי היו עצובות. ניצוץ של אושר עלה בי כשאמר את זה. "סאם?"
"כן?" אמר ונישק אותי בצוואר. "הייתי רוצה שלא תעלם לי ככה, דאגתי לך".
"אני מבין" אמר. "אז.. אתה מבטיח?" שאלתי. הוא הסתכל ישר אל תוך עיניי והמיס אותן ."אני אגיד לך מה אני יכול להבטיח לך" אמר והעביר את אגודלו בליטוף מקו המצח שלי עד קן הלסת. "אני יכול להבטיח לך ש.. אני תמיד אדאג לך וישמור עליך". "אוקי קטנטונת?" אמר בלחישה. "בסדר" אמרתי. נתתי לו למשוך אותי אליו לחיבוק נוסף.
*****
ישבנו שנינו, אני וסאם בג'יפ של לייה באחורי הג'יפ. זה היה כיף לשבת ולראות את עצים חולפים ואת השמש עומדת לשקוע לים.
"אני רוצה להישאר איתך לנצח" מלמלתי לתוך זרועו שעטפה אותי.
"וכך יהיה " אמר.
הרמתי את ראשי והסתכלתי עליו.
הוא חייך. "הצלחתי, זה לא היה קל, אבל עשיתי את זה "
"הצלחת מה?" שאלתי.
"לגרום לי לא לשכוח אותך".