עולם אחר פרק 10
שלג, עוד שלג, ועוד.
השמש החמימה שהייתה מקודם נעלמה כאילו לא הייתה ובמקומה הופיע שלג קר ,מנקר, עז ומקפיא. זה פשוט מדהים באיזו מהירות דבר טוב יכול להיגמר ולהפוך לדבר מסעיר שקשה מאוד לצאת מימנו.
אני נמצאת בחדר לבן.
לבן כמו השלג שיורד בחוץ.
אני מתיישבת על כיסא קטן ללא משענת בפינה, מתבוננת. ליד שידה קטנה מעץ ניצבת לה מיטה בגודל ממוצע עם סדינים חלקים ולבנים. על המיטה שוכב ללא זיע האדם האחרון שחשבתי שיהיה שם.
בד"כ אני נחשבת לחלשה ולשברירית , לא הוא, לא אבא שלי.
אני מסתכלת עליו ועל כל המכשירים המוזרים שאליהם הוא מחובר. אני קמה מהכיסא וניגשת לעמוד ליד מיטתו , אני מלטפת באצבע רועדת את אחד הצינורות שאליו הוא מחובר.
"שתי צעדים אחורה"
אמרה לי אחות נוקשה שבדיוק נכנסה לחדר.
"אני רק מסתכלת" אמרתי.
היא הקיפה את המיטה ובחנה את אחד המכשירים " המטופל צריך לעבור עכשיו מספר בדיקות, את צריכה לצאת". אמרה.
נישקתי אותו בלחי. "נתראה בקרוב" אמרתי לדמותו הישנה של אבי ויצאתי מהחדר.
חזרתי אל חדר הקבלה ופניתי משם אל הקפיטריה של בית החולים, הזמנתי לי שוקו חם,והתיישבתי באחד הכיסאות שם.
הנחתי את הכוס על השולחן העגול , מחממת את הידיים הקרות שלי. כעבור כמה שניות של בהייה ממושכת בקיר , הרמתי את הכוס ולגמתי מימנה לגימה קצרה ורותחת.
כשהרמתי את מבטי ראיתי את מייק, מבטינו התלכדו. נופפתי לו ביד אחת לפני שקבוצה של אנשים הסתירה אותו, הוא התקרב לעברי והתיישב בכיסא.
"היי" אמר כשראה אותי משפשף את ידיו במרץ. "קפוא בחוץ" אמר.
"מייק, מה קרה לאבא, למה הוא נמצא פה?"
הוא נשם עמוק. אדי קור יצאו לו מהפה כשעשה את זה.
"הוא נקלע למצב לא נעים"
הוא עצר.
"תמשיך" אמרתי לו. "מה יש לו?"
"אל תדאגי הוא בסדר, הוא פשוט היה קצת המום כשהוא שמע את הבשורה-"
"איזה בשורה…?"
תגובות (0)