עוד מאז
באותו יום חזרתי איתו, הבית היה ריק. אז ביקשתי ממנו שישאר, הוא אמר אוקיי. אז נכנסנו לביתי, בייתי הקטן. רק אני ואמא שלי פה. הלכנו לחדרי אני התרגשתי, חשבתי שזה סוף סוף היום. אני אוהבת אותו, ואני רצתי להגיד לו זאת סוף סוף.
התיישבנו והוא הציע שנעשה שיעורים, לא ממש רציתי אבל הסכמתי. אחרי כשעה, הרגשתי רעב, הצעתי לו והוא אמר שגם הוא רעב. אז קמתי והלכתי למטבח הוא נשאר בחדר. הרגשתי עצב כי היום הוא לא אמר לי כלום, כמו תמיד.
חזרתי אחרי כמה דקות לחדר, והוא לא היה שמה. על המיטה היה פתק, "אני אחזור עוד רגע" זה מה שהיה כתוב שמה. הלכתי לכיוון דלת הכניסה, והסתכלתי החוצה. הוא עמד שמה עם מישהי. לא הכרתי אותה אבל זיהיתי אותה. הוא חיבק אותה והיא נישקה אותו.
דמעות בצבצו בעייני, הוא לא אמר לי כלום עלייה. למה הוא לא אמר? אני אוהבת אותו יותר ממנה. אני אוהבת אותו מהפעם הראשונה שראיתי אותו. עוד אז בכיתה ב' כשהוא רק עבר לפה, עוד מאז אני אוהבת אותו. כבר 7 שנים.
אבל זו אשמתי כי לא אמרתי כלום. אבל אני יודעת שתמיד אוהבת אותו יותר מכל.
תגובות (1)
כתיבה נהדרת… באחת השורות את רושמת "הרגשתי רעב," בלשון זכר למרות שהמספרת הינה נקבה