עד שתחזור 2

"נטע מה עובר עלייך" שאלה אותי ליפז, מעירה אותי ממחשבותיי.
ישבנו על המדרגות האדומות שבחצר בית הספר והיא התחילה לספר לי על הריב שלה עם אור, חבר שלה.. איבדתי אותה במילה במילה השנייה כבר,שקעתי במחשבות שלי.
"סתם,אני לא מרגישה טוב" אמרתי משלבת את רגליי ונשענת על התיק שלי
"די נו נטע,אותי את מחרטטת? מזכירה לך שאני החברה הכי טובה שלך אולי מאה שנה" אמרה וצחקתי…כמה שהילדה הזאת מכירה אותי.
"סתם פגשתי מישהו היום בתחנה…והוא לא יוצא לי מהראש" אמרתי,קצת מובכת..
"ספרי פרטים מהר" אמרה,סיפרתי על אותו אלירן שמצליח לשגע אותי מפגישה של חמש דקות.
"מה את מפגרת" היא אמרה ובשנייה נמחק לי החיוך,הסתכלתי עליה במבט לא מבין
"מה את נותנת את המספר שלך למישהו בן 18?!" צעקה
"סתמי מה את צועקת" אמרתי לה וכיסיתי את פיה שילדים החלו להסתכל עלינו.
"נטע, ליפז" שמענו צעקה שקוראת בשמנו
"לוליי" צעקתי ורצתי אליו, הבן אדם היחיד שאני צריכה עכשיו.
ליאל,החבר הכי טוב שלי..
בוא נגיד שליאל הוא בערך חלומה של כל ילדה בשכבה שלנו,
שיער שחור מסופר למארינס (לא הייתי בטוחה איך רושמים את זה)
עיניים ירוקות גדולות,אבל מיוחדות. לא סתם ירוקות.
הוא גבוה כמובן ומפותח הייתי אומרת,וחיוך שאף בחורה לא מסוגלת לעמוד בפניו.
"מה קורה?" שאל כשקפצתי עליו בחיבוק, הוא תפס אותי ברגליים והרים אותי עליו.
"החברה שלך מפגרת,זה מה שקורה" אמרה ליפז וראיתי שהיא עצבנית, לא מבינה מה אכפת לה.. זה לא ששכבתי איתו או משהו… רק נתתי לו את המספר שלי..
"ליפז מה הבעיה אני לא מבינה" אמרתי וירדתי מליאל.
"את באמת מפגרת אה…?" שאלה בציניות וגלגלה אליי עיניים
"אפ,אפ… בנות להירגע" הוא אמר ושם יד על הכתף שלי,מקרב אותי אליו.
"טוב ביי אני הולכת" אמרה בקול כועס, תפסה את התיק שלה והלכה.
"את רוצה להסביר לי מה קרה?" שאל ליאל
ישבתי וסיפרתי לו הכל..
הדמעות כמובן זלגו כשהזכרתי את ליפז..אני לא מבינה מה הבעיה שלה
"טוב, לגביי האלירן הזה, לא נראה לי שכדאי שתפתחי ציפיות…ואת ליפז תשאירי לי, אני כבר אדבר איתה."
"תודה ליאל,אין כמוך" אמרתי וחיבקתי אותו.
היום המשיך מגעיל ממש,רק רציתי לחזור הביתה וללכת למיטה שלי.
אחרי שיעור היסטוריה יצאתי לקפיטרייה, הזמנתי לי דיאט קולה כמובן ומשהו קטן לאכול..
ישבתי על שולחן ועניתי להודעות בווטצאפ..
פתאום קיבלתי הודעה ממספר לא מזוהה,
'שלום לך נטע היפה'
קימטתי את מצחי ונכנסתי לתמונת פרופיל…
הבטן שלי התקמטה והלב שלי דפק מהר מהתרגשות..
ישבתי ובהיתי בתמונה של אלירן,
עיניים חומות גדולות וריסים ארוכות,
שפתיים גדולות וורודות…
הזיפים התיישבו בצורה כל כך מדהימה על הפרצוף שלו שזה פשוט מפחיד.
'שלום לך אלירן הלא משהו' שלחתי לו עם סמיילי קורץ וחייכתי שוב.
'אווץ' 'הוא כתב
'צוחקת,מה איתך?' לגמתי מקולה שלי,התיאבון כבר נעלם…
המשכנו להתכתב והחיוך באמת לא ירד לי מהפנים..
כמובן שמשך היום עבר לי במהרה.
נסעתי הביתה,
"שלום גם לך" צעק אבא מהמטבח כשרצתי במדרגות לחדרי
הנחתי את התיק ורצתי שוב,אך הפעם למטה
נשקתי ללחייו וללחיי אימי,
"וואו ורד אני חושב שאני חולם" אמר אבא שלי לאמא שלי והם צחקו
"במה זכינו, נטוש?" שאלה אמא וליטפה את שיערי
"סתם אני אוהבת אתכם" אמרתי וחייכתי
"אין לי כסף אם את בונה עליי" אמר אבא והרים ידיים
"נו באמת משה,שקט" אמרה לו אמא וצחקתי
"אל תדאג אני לא רוצה כסף,כאילו אני לא אתנגד אבל אתה יודע…" אמרתי וכולנו צחקנו.
עליתי למעלה שוב,
וקפצתי על המיטה הלבנה והגדולה שלי.. הוצאתי את הפלאפון מהכיס ונכנסתי לווטצאפ,
ראיתי הודעה מאלירן
'מתי אני אראה אותך שוב,נטע היפה?'
חייכתי.
'מי אמר שתראה אותי שוב?' שלחתי לו
'מישהי פה קמה נחמדה היום אני רואה' כתב
'חחח, צוחקת איתך..מה דעתך על מחר בשבע?'
'דעתי חיובית ואפילו מאוד' הוא כתב וצחקתי לעצמי,
המשכנו לדבר עד הערב, ובסביבות תשע נכנסתי למקלחון הקטן בחדרי.
התקלחתי וכרגיל לקחתי את הזמן שלי, שרתי ובזבזתי את כל המים החמים..
אבל זה בסדר הם יסלחו לי…
אחרי שעה בערך כבר יצאתי,שמתי פיג'מה וירדתי למטה.
"שלום גם לך" שמעתי את הקול המוכר,וישר עזבתי את כוס המים שהייתה לי ביד
"מה אתה עושה פה" צעקתי ורצתי אל זרועתיו של אחי הגדול,שצריך להיות עכשיו בצבא
"יפה שלי" הוא אמר והתכופף לחבק אותי
"אוף מתן התגעגעתי אלייך כל כך" אמרתי לא משחררת אותו
"הרסת לי את הגב ילדה" אמר אחרי חיבוק של כמה דקות טובות
הוא קם והרים אותי
קברתי את הראש שלי בחזהו המפותח..
הוא ליטף את שיערי ולא שיחררתי מחיבוקו
הוא הוריד אותי למטה והלכנו לספה,
הוא ישב והדליק את הטלויזיה,שמתי את ראשי על רגליו..
ולאט לאט נרדמתי.
בבוקר קמתי במיטה שלי,אני פשוט אוהבת את אח שלי.
הלכתי למקלחון ושטפתי פנים,צחצחתי שיניים ואספתי את שיערי לקוקו גבוה ומתוח,
שמתי ג'ינס גבוה כהה וחולצת בית ספר גזורה ממש בקטנה.
שמתי אולסטארס אדומות נמוכות וקצת שפתון כדי לתת לשפתיי צבע,
השפרצתי על עצמי את הבושם האהוב עליי של ורסאצ'ה ושמתי את המערכת של היום בתוך התיק,נכנסתי לחדר של מתן וראיתי אותו ישן כמו דוב..
נשקתי למצחו בעדינות וכשבאתי לצאת הוא התעורר
"בוקר טוב דובה" הוא אמר וצחקתי
"סליחה שהערתי אותך" אמרתי
הוא הסתכל על הפלאפון שלו,
"מה קרה קמת מוקדם?" שאל
"לא יודעת.." אמרתי
"למה מה השעה?" שאלתי
"שבע ועשרים" אמר
"את רוצה לחכות שאני אתארגן ואקח אותך לבית ספר?"
הנהנתי ואחרי עשרים דקות הוא יצא מחדרו לבוש ומבושם
"יאלה בואי" הוא אמר ולקח את המפתחות של המכונית שלו
נכנסנו ואחרי חמש דקות הוא כבר הגיע,הוא חיבק אותי ויצאתי,
הגעתי לכיתה וישבתי..
השיעור התחיל והשתעממתי מאוד..אז עניתי להודעות של אלירן מאתמול
בהפסקה הנחתי את ראשי על השולחן בתקווה שיגמר היום המייאש הזה כמה שיותר מהר.
"את רוצה לדבר?" הרמתי את ראשי מהשולחן וראיתי את ליפז עומדת ליד שולחני,משפילה את מבטה.
"כן,בטח." אמרתי ויצאנו ויצאנו לחצר שוב.
נפלה בנינו שתיקה מביכה..כל אחת חיכתה שהשנייה תדבר
"תקשיבי…" אמרנו ביחד.
"קודם את" אמרתי לה
"טוב..רציתי להגיד שלא התכוונתי להגזים ככה עם התגובה שלי..פשוט, אני לא סיפרתי את זה ממש לאף אחד. שנה שעברה בכיתה ח', התחיל איתי באינסטגרם בחור חתיך ממש, והוא החמיא לי כל הזמן…ואת יודעת, לא ממש היה לי ביטחון..וזה הרגיש נעים פתאום להרגיש יפה ורצויה.."היא אמרה ובלעה את רוקה לאט.
"זה בסדר ליפז… קחי את הזמן" אמרתי ושמתי יד על כתפה, מראה לה שהיא יכולה לספר לי.
הדמעות חנקו אותה..
"יום אחד הוא סיפר לי את גילו,הוא היה אז בן 19..הוא רצה להיפגש..והסכמתי, כמו סתומה הסכמתי." היא אמרה משפילה את מבטה
המחשבות לא הפסיקו לרוץ לי בראש…
"לא פחדתי,הוא היה נראה לי כל כך מתוק וכל כך חמוד…ונפגשנו ערב אחד.." היא אמרה
"ישבנו ודיברנו,הכל היה טוב..הוא ניסה לנשק אותי כמה פעמים, ואני לא רציתי…
היה כבר חושך,הוא משך אותי לאחד השיחים…. ואנס אותי."