“עד שתבואי אליי, ותיכנסי לחיי אל תתני לי ללכת..” פרק 20

מנק' המבט של ליאן
"איכשהו, מצאתי את עצמי במרתף חשוך שלא יכולתי לראות כלום. שמעתי צעקות שהיו במעד לקיר. שמעתי את זה במעורפל, לא יכולתי להבין מי זה." מלמלתי ונעצרתי לשנייה. ידו של לירוי הונחה על גבי, וליטפה הלוך ושוב. "לא קשרו אותי או משהו. ככה שיכולתי להסתובב בחדר."

-פלאיישבק
"תפתחו את הדלת," הצעקה נשמעה שוב ושוב. לא יכולתי להבין מי צעק, שמעתי במעורפל. הסתובבתי בחדר וניסיתי לחפש חלון או משהו דומה.
"נו יא בני זונות, תפתחו." הצעקה נשמעה שוב במעורפל. ראשי כאב שלא יכולתי להבין מה קורה, אבל עדיין נשארתי עומדת ונלחמתי לא להתעלף או משהו כזה. קלטתי משהו זרוק מתחת למיטה שנשכבתי בה, בלי חשש התכופפתי ואחזתי במשהו הזה. זה היה אקדח. למזלי, היה לי ידיד שאימן אותי. ולצערי, הוא גם מת. הוא היה ממשפחת פשע, הוא היה הכל בשבילי. הוצאתי סיכת ראש, ואחזתי בידי הדנייה באקדח. ידי רעדה, אף פעם לא הייתי במצב כזה. וגם מה שידוע לי, אני הייתי צריכה להסתכן בשביל להוציא את אותו נער שהיה בחשר הסמוך.
"אני אשבור את הדלת, תפתחו כבר." הכל צעק שוב כמה פעמים, מה שגרם לי לצמרמורת. הקול מוכר לי, אבל משום מה אני לא מצליחה לזהות. בעזרת סיכת הראש, פרצתי את הדלת שהייתה קלה לפריצה. לא כמו שחשבתי. נצמדתי לקיר, ונזהרתי לא לעשות תנועות חדות. אחזתי בסיכה, והתחלתי בניסיון לפרוץ את הדלת. היא הייתה קשה, אך הצלחתי בסוף לפרוץ, ליאן אמסלם מצליחה הכל. פתחתי את הדלת, והבטתי לתוך החדר. הנער נגלה לעיניי. לא אחר מאשר ליאור.
"ליאור," שאלתי באי הבנה והוא רץ לעברי.
"מה את עושה פה?" הוא שאל בנשיפה.
"איך הצלחתם לברוח?" קול נשמע וקטע את תשובתי. הבטתי לעבר הקול, וראיתי גבר חסון עם המון קעקועים לאורך זרועותיו. הוא כיוון את הרובה לכיוונינו, מה שגרם גם לי לכוון אליו את הרובה.
"תוריד את הרובה, לא נירה בך ונגמור את זה בטוב." אמרתי בעצבים וסימנתי לליאור לקחת את האולר שהיה לי בכיס האחורי. עוד בחור הופיע והתקרב לעבר ליאור. הוא תפס את ידו של ליאור. וניסנ למשוך אותו לעבר החדר. ליאור העיף בעיטה לעבר הבחור, ולבחור נפל הרובה. ליאור תפס את הרובה וכיוון את זה לעבר אותו בחור.
"חושבים שאתם חכמים?" אותו בחור שכיוון אליי את הרובה צחקק בקול.
"מה שבטוח יותר מימך." עניתי לו והדקתי את אחיזתי ברובה. יריה נשמעה, והכדור נגע בכתף שלי אך פגע בקיר לידי.
"זאת הייתה יריית אזהרה, תורידי את האקדח, תכנסו לחדר ותצאו מי זה בשלום." אותו בחור שירה אמר באזהרה והרגשתי נוזל חם על כתפי.ראיתי אותם פעם בעבר. הם מהעולם התחתון, משםחת מאושר.
"בן זונה." ליאור מלמל וירייה נשמעה שוב. אותו בחור נפל על הרצפה, כשהכדור פגע בבטנו. הבחור השני, אחז באקדח וכיוון אותה לעבר ליאור. לפני שהוא הספיק ללחוץ על ההדק, לחצתי אני ויריתי. הבחור הדני, נפל על רגליו כשלידו שלולית דם.
"בואי נברח מפה." ליאור אמר בפחד וזרקנו את הרובים בתוך חדר אחד ומיהרנו לברוח מהמקום החשוך.

-חזרה-
"את… את רצחת?" לירוי שאל בגמגום והשפלתי את ראשי בהנהון.
"לפחות לא קרה לך כלום," הוא מלמל באנחה והתנפל עליי בחיבוק. באמת יצאתי מי זה במזל. אבל עכשיו הכל חוזר עליי בבומרנג, ואני הולכת למצוא את עצמי במעצר בזמן הקרוב

-מנק' המבט של מוראל
"היא שם?" השוטר שאל והתיישב מולי בחדר חקירות. הנדתי את ראשי לשלילה ודפקתי את ידי על השולחן
"תנסה להתקשר אליה." השוטר הציע, והקלדתי את המספר המוכר של ליאן. הקרבתי את האייפון לאוזן, וחיכיתי שהיא תענה. עבר כבר כמה זמו, הטלפון שלה מצלצל אבל משום מה היא לא עונה לי. זה כבר הפעם החמישית שאני מתקשר, אם לא יותר ואין מענה. זה העביר אותי לתא הקולי, בפעם החמישית וסגרתי את השיחה. כיביתי את מסך האייפון וזרקתי אותו בעצבים על השולחן.
אני חייב למצוא אותה. אני דואג לה. והכי מכל, אני חייב מימנה הסברים. אני לא יודע מה איתה, ואני מפחד שקרה לה משהו. מה לה ולמשפחת פשע? ליאן לא מסוגלת לרצוח בן-אדם. בין אם הוא ממשפחת פשע. אבל אם היא רצחה, כנראה שיש לה סיבה. ואני חייבת לגלות מה הסיבה.
איפה את ליאן? לאיפה נעלמת לי?