הבריחה מסוביבור 2 (או: להאמין)

'הבריחה מסוביבור 2!' הוא היה מכריז, מתפוצץ מצחוק ומושך אותך בידו. הוא היה רחב וגבוה, עם קול שיכול ליצור תנודות בערפל. אהבת אותו. הוא היה המלאך השומר, אביר האור והחושך שלך. הוא לא ידע את זה כמובן. הוא אהב והעריץ את אלמוג מרחוק-יפהייפית השכבה, יצא עם שירלי, נועה ואורטל, כי הם נדנדו לו מספיק והיום חמודות ושונות זו מזו. והוא תמיד האמין שהאחת הבאה תפתיע אותו. וזה בעצם אחד הדברים שאהבת בו: הוא תמיד האמין, גם במקרה של אלמוג, הוא ישאל אותה בסוף, או היא אותו, כי ככה תמיד זה עבד.
שנאת את המחשבה על זה, עליהם, יפים וגבוהים. אוחזים ידיים, מביטים, יום אחד.
אבל עדיין, אותך הוא תמיד גרר איתו לכל מקום. כולם התחלפו. שירלי בנועה באורטל בהפסקה זמנית, אבל עדיין אלייך הוא בא תמיד בהפסקות. 'הבריחה מסוביבור 2!' היה מכריז, כי פעם בכיתה י' בשיעור היסטוריה ראיתם את הסרט, והוא תפס אותך בוכה בשרותים. פטתי. אבל זה היה הסוד שלך ושלו, והוא הרגיע אותך ואמר זה בסדר, אנחנו אנושיים, וזה מה שיפה.
אחרי שהכריז את מה שהכריז, היה גורר אותך אל ההברזה המושלמת: אל היער, שם ,פעם, ראיתם איילה, הדלקתם מדורות, ניגנתם על גיטרות, עישנתם, שתיתם וציירתם על הקיר האפור שמאחורי מגדל המים.
והיה את היום ההוא ששברת את הרגל, נפלת על האבנים, והברכיים שלך הפכו לים אדום, והוא הרים אותך בשתי ידיו ונשא אותך , בין העצים, עד לכביש שם תפסתם טרמפ, וכל הזמן היה הריח שלו, הכאב שלך, הנשימות שלו, החריקות שלך, והקול שלו, המרגיע, שעושה תנודות בערפל: המלאך השומר.
עצרת דמעות וחשבת על להאמין, הוא מאמין. אז למה לא גם ? ,
ולרגע אחד האמנת, כשהוא כמעט נפל על שיח וצחק. ואולי זה היה סימן, כמו כוכב נופל.
אז, רק רציתי לשאול: אתה עדיין מאמין?