עדיין אין שם פרק 1 +הקדמה

טוב זה נסיו, עדיין לא כתבתי פה סיפור כזה בלי פהטזיות, ואת האמת זה זורם לי, תהנו-

הקדמה-
שלום, קוראים לי מאיה ואני עוד שבוע בת שמונה עשרה, חופשייה לעולם משלי, למרות שלא הייתי כל כך כלואה בידי הוריי עד עכשיו… אמא שלי מתה עקב מחלה קשה ואבי אלכוהליסט, אף אחד לא השגיח עליי, גיל שמונה עשרה יהיה רק הכרזה, וזה הכל. יש לי רישיון ואוטו שחור עם גג נפתח, כזה שרואים בסרטים הטובים והיוקרתיים ביותר. דודה שלי איריס מחליפה את הוריי כמשגיחה עליי, והיא הדודה הטובה ביותר בעולם, יש לה בן שגדול ממני בשנה וכמה חודשים וקוראים לו רוי, הוא שימש לי כאח בתור ילדה יחידה. וזאת אני, מאיה אביגדור.
~~~~~~~~~
התעוררתי לבוקר נוסף של ריח אלכוהול. "אוף!!!" זעקתי והכיתי בכר ששכבתי אליו לילה קודם. קמתי מהמיטה בעירפול חושים מוחלט. בקבוקיי וויסקי וודקא פוזרו ברחבי הבית ללא הפסקה. "אבא?" שאלתי תוך שפשוף עיני השמאלית. "אה מאמילה שלי, שלך, שלי שלך שלי" הוא שר בקול צרוד. ראשו הונח על ידיו, הוא היה שעון על שידת עץ חומה, שיערו החום הסתבך ושקים שחורים נתלו תחת עיניו. ירדתי לקומה התחתונה והקשתי בטלפון הבית את מספרה של דודה שלי, איריס. "הלו?" נשמעה קול גבוה מקו הטלפון. "אירס, זו מאיה" אמרתי בחוסר סבלנות. "מאיושק'ה שלי, היום הוא היום הראשון ללימודים, מתרגשת?" שאלה בקולה המלבב. "מאוד" עניתי בלעג "טוב… אז, מה קרה?" שאלה בקול דואג וחם. "אבא שוב שתה, הוא על הפנים, אני לא יכולה להשאיר אותו כאן לבד" אמרתי והבטתי בשעון הבית שהורה שבעוד חצי שעה הלימודים מתחילים. "אני אשלח את רוי שיעזור לך, תתארגני רגיל, בעוד עשרים דקות הוא יבוא." אמרה איריס. 'עשרים דקות זה טוב' חשבתי בליבי "תודה איריס" אמרתי לבסוף והקו נותק. עליתי במדרגות לחדרי ופתחתי את הארון. "מה ללבוש?" שאלתי את עצמי, היום זהו היום הראשון לכיתה י"ב ואסור לי לפשל. "בינגו" צעקתי והושטתי את ידי לגופייה בצבע ירוק בהיר וג'ינס אפור ומשופשף. התלבשתי במהירות ולאחר פחות מחמש דקות הייתי לבושה. סירקתי את שיערי החום והגלי שירשתי מאבי ואספתי אותו לפקעת שחורה. נעלתי סניקרס לבנות וסיימתי באכילת דגנים עם חלב. צפצוף רכב נשמע, פתחתי את הדלת וראיתי את רוי נוהג במכוניתו הלבנה, הוא החנה את הרכב ליד המכונית השחורה שלי ונכנס הביתה במהירות. "רוי!" זעקתי וחיבקתי אותו בחוזקה. "מה קורה מאני?" שאל בחיוך. מאני זה שם החיבה שרוי נתן לי, הוא תמיד אומר שאני שווה מליון דולר (מאני זה כסף באנגלית) ואני תמיד צוחקת. "איפה מנשה?" שאל בפנים רציניות. "שם" אמרתי והובלתי אותו לקומה העליונה. אבי נרדם על השידה. "אני אהיה איתו, יאללה,בהצלחה" אמר ברוגע. חייכתי וחיבקתי אותו פעם נוספת. יצאתי מהבית ורצתי אל החנייה. נכנסתי אל האוטו השחור שקניתי לפני שנה, בעת הוצאת הרישיון והתנעתי. עליתי על הכביש ונסעתי קצת יותר מהמהירות המותרת. לבסוף הגעתי לתיכון בו אני לומדת. החניתי את המכונית ליד מכונית ירוקה בהירה ויצאתי היישר אל שער התיכון. "בוקר טוב מאיה" אמר מאבטח בית הספר נים. "בוקר" אמרתי לו בחיוך ונכנסתי אל המבנה הגדול במהירות. פנים המבנה לא השתנה, נברשות גדולות שמאירות מסדרון גדול ולוקרים בצבע כחול כהה קישטו שטח די גדול. ספסלי מתכת צרים הונחו בשורה ליד קיר לבן ולוח אקטואליה נתלה במסדרון הארוך. "לא השתנה כלום" מלמלתי וצעדתי במסדרון. שלטי "שנה טובה" נתלו כל כמה מטרים. הגעתי למסדרון של הכיתות ונכנסתי לכיתה י"ב 5. קבוצת בנות סבבו נערה בעלת שיער זהוב ועיניים חומות בהירות. ניסיתי לא למשוך יותר מדי תשומת לב אך הנערה הקדימה אותי והביטה בי עם חיוך זדוני על פנייה. היא קמה מהשולחן עליו ישבה והתקרבה אליי בצעדים איטיים. "שלום לדבורה מאיה" אמרה בעוקצנות. חבורת הבנות שסבבו אותה קודם לכן צחקו ביניהן. "תעזבי אותי מלודי" אמרתי בייאוש. "אנחנו עוד ניפגש,שמעת?" היא שאלה בחדות וחזרה לשוחח עם חברותיה. הנחתי את תיקי על הכיסא עליו אני יושבת ויצאתי מהבניין היישר אל החצר. האוויר החם ליטף את פניי בחמימות. צעדתי אל ספסל עץ קטן שבית הספר התקינו במהלך החופש והבטתי במתקני העץ הדהויים. "סליחה?" הסתובבתי בבהלה. נער גבוה בעל שיער שחור ועיניים כחולות ובוהקות עמד מולי עם מבט מבוייש על פניו. "כ…כ..כן" גמגמתי את אותה המילה הפשוטה. "היי, אני ניק, ואני ילד חדש כאן, איפה פה זאת הכיתה י"ב חמש?" שאל בקול נימוח. הבטתי בו במבט חולמני, הוא נראה טוב, טוב מאוד. "סליחה?" הוא נופף בידו מול פניי. "אה… כן, … כיתה… אה כן, י"ב חמש, אתה איתי בכיתה, שמאלה במסדרון וימינה עד הסוף" ניק חייך ונופף לי לשלום. "ביי, תודה!" אמר ורץ לעבר הבניין. טמנתי את ראשי בכפות ידיי. "איך גמגמתי ככה?" נאנחתי והתחלתי ללכת לכיתה לשמע הצלצול.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
נקודת מבט ניק-
"סליחה?" שאלתי במבוכה, הנערה הסתובבה בבהלה. היא הייתה יפיפיה, היה לה שיער חום גלי ועיניים כחולות, כאלה שאי אפשר לעמוד בהם. "כ…כ..כן" היא אמר חלושות. 'אולי היא מגמגמת?' חשבתי. "היי, אני ניק, ואני ילד חדש כאן, איפה פה זאת הכיתה י"ב חמש?" שאלתי ברוגע. היא הביטה בי במבט די מוזר. "סליחה?" הושטתי את ידי ונופפתי בה מול פניה. "סליחה?" עכשיו היא שמעה. היא הביטה בי במבט נבוך. "אה… כן, … כיתה… אה כן, י"ב חמש, אתה איתי בכיתה, שמאלה במסדרון וימינה עד הסוף" 'סוף הדרך' חשבתי בלהט 'אני איתה בכיתה ' "ביי, תודה" אמרתי לבסוף ונכנסתי לבניין. הלכתי לפי הוראותיה. שמאלה במסדרון וימינה עד הסוף. דלת אדומה ניצבה מולי ועליה בכתב שחור נכתב "יב' 5" נשמתי עמוק ונכנסתי לכיתה.