עבר שחוזר – 1

אני אור אמסלם ואני אספר על עצמי בקצרה.
אני אגרסיבית .
קשוחה , ישירה , אדישה , חצופה ורעה .
אני בניגוד לבנות האחרות , לא אוהבת , שמלות , חצאיות , גרביונים , עקבים , ואיפור .
אני מסתובבת עם אולר -סכין כיס- אז לא כדי להסתבך איתי .
אני שונאת אנשים , אני לא אגואיסטית ככה העולם עובד .
אני שונאת אנשים צבועים !
אני מקללת ומרביצה , כן כן .
אני אוהבת להיות לבד להתבודד לי בצד עם מוזיקה , כי מוזיקה = חיים .
-דמויות נוספות בהמשך-

-פרק 1-
-נקודת המבט של אור-
קרני השמש הסתננו דרך התריסים .
״אור !״ הצעקה של אמא נשמעה ברחבי החלל הריק של הבית הגדול .
נאנחתי וקמתי ממיטתי הרכה שלא אשכב עליה בזמן הקרוב .
התקדמתי על עבר הבגדים שהיו מקופלים בצורה יפה על שלוחן העץ בחדרי , לקחתי את בגדיי ונכנסתי לחדר האמבטיה , פושטת את פיג׳מת פו הדוב מעורי השחום , ונכנסתי למתחת זרם המים הקר והרענן .
לאחר כמעט 45 דקות יצאתי מחדר האמבטיה , לבושה בטרנינג כחול בעל פסים לבנים , על רגליי נעליי אדידס לבנות וגבוהות .
על ראשי הכובע של הטרנינג ושיערי פזור , בתוך כיס הטרנינג הטלפון והאוזניות , בכיס השני האולר שלי .
על גבי שמתי את התיק הלבן שלי , ואני מחזיקה בידי את המזוודה .
הבטתי בפעם האחרונה על חדרי , בו גדלתי יצאתי מהחדר סוגרת אחרי את דלת העץ שעד לא מזמן הייתה מכוסת פוסטרים .
״אורי , תפסיקי , אל תכעסי עליי.״ אמא אמרה כאשר ירדתי לסלון .
״די ! בואי ניסע .״ אמרתי , שתחסוך ממני את ההסברים שלה .
יצאנו שתינו לכיוון המכונית הלבנה , הכנסתי את המזוודה השחורה לבגאז׳ סגרתי אותו ונכנסתי לאוטו , פנימייה מזוינת הנה אני באה .
—
היה לי יום הולדת , הוא הביא לי את השרשרת שעליה כתוב בכתב מחובר באנגלית , Adior , זה השם המשותף שלנו.
חגגנו עד לפנות בוקר ונרדמנו בכפיות .
למחרת התעוררתי וחיפשתי אותו בכל הבית התקשרתי אין ספור פעמים והוא לא עונה .
לאחר שבוע נשלחה לי הודעה .
״צ׳וצ׳קה שלי , אני מצטער עזבתי , אני אוהב אותך , בבקשה על תשכחי ממני , אני בלב שלך תמיד .״
ומאותו היום שתיתי וגמרתי שיכורה בבוקר שלאחר מכן הייתי קמה על הספסל בפארק הנטוש , ונהפכתי למשאני היום , אגרסיבית…
—
התעוררתי במהירות , שוב חלום על עדיאל , ליטפתי את השרשרת שלא הורדתי מצווארי מגיל 14 , במשך 3 שנים .
״הבטחת שתיהיה לצידי תמיד .״ לחשתי וליטפתי אותה שוב .