עבר קרוב

כבר יותר משנה שלא ראיתי אותך.
וגם אז,כשראיתי, זאת הייתה טעות.
תקרית רנדומלית , נסיעה קצרה בקו ארוך בדרך למקומות ששנינו לא רצינו להגיע אליהם.
מבטים מצטלבים ושיחה מביכה
של שניים שפעם יחד מצאו עניין ואז מצאו עניין מעניין יותר.

הלב,
יש ששומרים את כולו לעצמם.
חלק משאירים איזה וריד קטן פתוח, למי שירצה למצוא את דרכו חזרה ויש כאלה שנוהגים להשאיר פיסות ממנו, גם אם מבלי להתכוון, לאנשים שפגשו בדרך.

וכשמשהו בי, בקש ממני למצוא אותך שוב.
הבנתי שיש שתי אפשרויות-או שהוריד שלך פתוח או שהלב שלי לא שלם.

את פסקול השיחות שלנו, היה קל לשחזר משחשבתי.
הודעה ועוד אחת, חיוך ונקודה
והנה אני שוב חושבת עלייך.
התכתבויות חסרות משמעות, שמציפות רגשות שכנראה לא הספיקו לשקוע עמוק מספיק.

יצאתי מנקודת הנחה, שאתה בנקודה אחרת וגם אני. לכן לא הופתעתי, שכעבור זמן מה, בחרת לשמור את המילים לעצמך.
השתיקה שלך טובה גם לי.
יש כאלה, שאגרו כל כך הרבה דלק
שאפילו קרן שמש תמימה מהווה עבורם סכנה ממשית.
אז בלי להצית שרפות מיותרות, אני הולכת.
הלב שלי שלם אבל תדע,השארתי לך וריד.