עבדים ושפחות -פרק ד

מאז שאחותה מתה,היא ציירה גם הרבה ציורים שלה.
פאני,לא הייתה יפה במיוחד,אולי כן אבל אף פעם לא ציינו את זה כמו שציינו את זה בפני ליז.
פאני הייתה יותר חכמה,יותר שמחה,אבל לא יותר יפה.
היא זוכרת איך שהיא באה עם אהובה בפעם הראשונה לבית הענק,ופאני צפתה בהם מרחוק ליד הדלת של הכניסה.
היא הבינה מה קרה אתמול,היא רצתה לצייר אותו יותר יפה,עם הזעם.
אבל הזעם היחיד שהיא יכלה לצייר זה את הזעם של אהובה לשעבר.
בלי שהתכוונה היא החליפה בין עינהם,והיא ראתה אותו במקום המשרת.
כמה שהיא רצתה למחוק אותו מזיכרונה,היא לא יכלה הוא עמד שם אמיתי כל כך.
רק אחרי שהמשרת התנער מאחיזתה,היא שוב פעם ראתה את המשרת.
"משוגעת",אמר ויצא מהחדר.
אני לא אני,אני לא,חשבה.

כשהיה בן 15 אדון מוריס מת.
הוא חשב שיוקל לאימו,שבמהלך 10 שנים סבלה ממנו.
היא כבר לא האישה היפה עם השיער הגלי והשחור הארוך והעיניים החומות הגדולות,וזה נראה כאילו עברו 20 שנה ולא 10.ה
נולדו לו 2 אחים ואחות.
שאדון מוריס מת,גם הכסף שהוא היה נותן נעלם.
המשרת החליט לחפש עבודה,ומצא במאפייה של אלברט,הוא ניקה שם.
"קח",נתן לו את המטאטא בעוד ערב נוסף.
בכל יום שעבר מצב של אימו נהיה יותר גרוע וגרוע,עד שהם באו ולקחו את אחים שלו.
אימו לא חזרה להיות כמו שהיא הייתה קודם,ומאז מותו של מוריס ציירה ציור אחד,איך שהיא מתה וצפה על נהר,נהר הכאב שלה.

"אתה אפילו לא יודע כמה אני מאוהבת בך",אמרה ליז בת ה15 לאהובה נתן במרחב הירוק הענק שמול הבית הלבן הענק.
"אני יודע,אני מאוהב בך גם",ליטף את שערה.
היא הסתכלה לתוך עיניו,הכחולות והצלולות,ואז הם התנשקו.
הפרפרים,הפעימות הלב שלו שהיא הרגישה,הכל כאילו לקוח מאיזה סרט קיטשי.
אבל הם בחיים,והיא מרגישה את זה בעוצמות חזקות יותר.
"נינה קוראת לך",אמרה פאני.
מיד הם התנתקו אחד מהשני,באחד הרגעים היותר יפים שהיא חוותה איתו,פאני עמדה מולם.
"מה היא רוצה?",שאלה והביטה בה.
"לא יודעת,היא לא אמרה לי",אמרה.
"אני כבר באה",נישקה את שפתיו נשיקה קצרה והלכה לכיוון הבית,השאירה אותם לבד.
"קראת לי?",אמרה ליז כשנכנסה למטבח,נינה הייתה ליד איזה סיר.
"לא,ילדתי",הביטה בה מופתעת.
היא רצה חזרה,עוד כשהיא הייתה רחוקה מספיק והם לא הבחינו בה,הם עמדו מחובקים והתנשקו.
היא רצה לעברם,כאילו איזה שד אחז בה,הם התנתקו מחיבוקם.
"בוגדת",סטרה לפאני והפילה אותה על הדשא.
היא הסתובבה אליו,והדמעות זלגו ממנה:"אני יודע אני מאוהב בך גם?. זה מה שאמרת לי לפני כמה דקות,או שאני דמיינתי את כל זה?".
הוא חיבק אותה חזק:"תסלחי לי".
"על מה שקרן עלוב",אמרה וניסתה להתנער ממנו.
אחרי זה הכל השתנה,היא ופאני היו על הגג של הבית,היא לא ידעה איך זה קרה.
"אני אקפוץ כדי שלא להפריע לכם באהבתכם",צעקה פאני בזמן שהגשם שטף אותה.
"לא פאני אל תעשי את זה",חיבקה אותה חזק.
אבל פאני לא שמעה היא התנתקה מחיבוקה והלכה לכיוון מותה.
"תחזקי את היד שלי",אמרה ליז לפאני שהתנדנדה לה היד.
"סליחה אחותי",היא לא ראתה מי אומר זאת,כל מי שהיא ראתה זה אור חזק.
ואז היא קמה,נינה והמשרת עמדו לידה והאור היה מואר,היא נירדמה בסטודיו בחדר של פאני.
"מה קרה לי?",אמרה בזמן שקמה להתיישב.
"עוד פעם הסיוטים שלך",אמרה נינה.