סתיו נושר-פרק 1 חלק א
"אני אוהבת אותך, התגעגעתי נורא" מיקי רוכנת לחבק אותי, "גם אני" אני לוחשת. ונפרדנו.. כל אחת לדרכה, רוח קרירה נושבת בין העצים, העץ הגדול שמעלי רשרש לרגע, עלים כתומים, חומים, וצהובים, מרהיב היופי הסתווי שכל כך היה חסר לי המקום הכי שלווה שאני מכירה.
מתבוננת בהתפעמות בעלים המחליפים צבעם ונושרים.
מסתכלת סביב העצים העירומים חלפו על פני במהירות פרץ של רוח קירר את פניי. גומעת את האוויר בשקיקה, הקלה ממלאת את גופי , הבית שלי.
שיערי האדום מתנופף ברוח כמו גלים בים רועש, שמלתי נושקת לרגלי החשופות דממה קסומה.
השקט השורר כאן נורא. לא כמו בעבר, הילדים ההיו משחקים כאן אינם, כאילו בלעה אותם באדמה, נעלמו. הייתי אחת מהילדים הללו, התבגרתי ונעלמתי כמו השאר . הילדים ההיו משחקים כאן, כולם עסוקים בביתם, עסוקים במשחקי המחשב וברשתות החברתיות, ילדות שנעלמה.
עוצמת את עיני ונזכרת במשחקים, בצחקוקים באווירת הילדות, התמימות.
שומעת את פסיעות נעלי, כעט הלו פסיעות רגועות לא קשות וכועסות כמו הפסיעות במקום אחר.
משהו בערב ובמקום הזה פשוט כה שלווה ומרגיע, במיוחד אם אני שם לבד. רק אני והמחשבות מרוכזת כבר בא לבכות…
מתעוררת מן מהחשבות למשמע מנגינה נעימה שחודרת אל ראשי ממקום כלשהו. נושאת לרגע עיניי אחורה, מאחד הבתים הסמוכים יוצא לו בחור צעיר. יפה מראה אין ספק. בעל תלתלי זהב המרצדים בריקוד על כתפיו תכול עיניים פני עלם זוהרים. שובבים. לבוש לבן הולך לו כששיר מתנגן מפיו זמזום שקט ונעים. ובמפתיע דרכינו נפגשות, הוא מתקרב והולך לצידי פתאום אני מצליחה לזהות, זה תום. אני מחייכת אל עצמי וממשיכה מבלי ליצור שום קשר עיין, פתאום מרגישה חלשה, מועקה יושבת בגרוני ׳תפתחי את הפה׳ הקול הפנימי זועק.
״מי את?״ מפנה את מבטו אלי ושואל.
לרגע לא הייתי בטוחה שהוא אכן מדבר אלי רגש לא ברור חסם את המילים מלצאת, העלם המדהים כשנראה שכח שבכלל הייתי קיימת ״אני טל״ אני מחייכת. ״איך זה שעוד לא פגשתי בך טל? הישוב קטן מידי בכדי שאוכל לפספס יפיפייה כמוך״ אני מחייכת במבוכה ומסבירה שכבר נפגשנו בעבר, הוא נשא אלי מבט מבולבל
פתאום על מצחו החלק והחיוור הופיעו קמטים. הוא מסתכל עלי, מבטו מעט נבוך כאילו נתפס במעשה אסור ״חכי״ הוא עוצר את הליכתו בעטיות, אני נעצרת ובוהה בעיניו התכולות הוא נעמד מולי פותח את פיו ופתאום משתתק. מתבוננת בניצוץ שבעיניו תוהה עם הוא עוד זוכר את מה שאני לא מצליחה לשכוח שנים.
תגובות (0)