ספרינג-קאמפ (פרק 2)

הטיסה לאנגליה נחתה בשלום. כולם ירדו מהמטוס ולקחו את המזוודות. אגם ורוני סימסו להוריהן והודיעו להם על הנחיתה. אוטובוס קומותיים חיכה להם מחוץ לנמל התעופה וכולם עלו לשבת שקומה העליונה. סנדרה לקחה את המגפון שלה והחלה להסביר מה הוא סדר היום.
"תחילה נגיע אל המחנה ותחולקו לחדרים ותתחילו להתאקלם. ואחר כך…"
הבנות התלחששו ביניהן בזמן שסנדרה המשיכה להסביר
"איך המחנה נראה לדעתך?" שאלה אגם
"חיפשתי כל מני תמונות שלו באינטרנט ואני ראיתי שיש שם כל מני סטודיואים ללימוד מוזיקה ואומנות ויש שם גם אולמי ספורט למשחקי כדור וחוות סוסים…"
"מה? חוות סורים?! זה המחנה הכי יוקרתי שאני מכירה!" התפלאה אגם.
האוטובוס עצר ליד המחנה שלהם. כולם ירדו מהאוטובוס וסנדרה עשתה סיור.
היו שם באמת אולמות ספורט שונים וסטודיואים מגוונית ואפילו חוות סוסים אחת ובטוחה המון מגרשים לאימונים.
חדר האוכל היה גדול ומרווח עם שפות עור ומסכי טלוויזיה קטנים.
חדרי השינה היו לשלושה אנשים. בתוך כל חדר היו שרותים ואמבטיה.
סנדרה איספה את כולם ליד מגרש הטניס הקטן שהיה ליד החווה וצוותה לחדרים.
"אגם, רוני ו…מור יהיו בחדר מספר אחת" אמרה סנדרה והגישה לאגם את המפתח.
"מי זו מור?" לחשה שירן לאגם.
"אני חושבת שזו היא." אמרה אגם והצביעה על הילדה עם השיער הארוך והחלק בצבע חום עם גווני בלונד ועיניים ירוקות.
"היי את מור?" שאלו הבנות
אגם לא טעתה. זו באמת הייתה מור. לומדת בכיתה י' אבל מבית ספר אחר.
"כן. נעים מאוד" אמרה בחיוך.
"בואו נלך לראות את החדר שלנו!" אמרה רוני והתקדמה לכוון החדרים.
הבנות נכנסו לחדרן. היו שם שני מחשבים ושלוש מיטות מרווחות.
רוני ואגם בחרו לישון אחת ליד השנייה ומור ישנה בצד ליד רוני. היא הרגישה לא כזו קשורה אליהן. הן כל הזמן דיברו על עניינים שלהן ומור רק שתקה.
"א…אתן רוצות לשמוע עליי קצת אחרי ששמעתי עלייכן?" שאלה מור
"כן בטח!" אמרו
ומור סיפרה קצת על עצמה.
"יש לי חמישה אחים. שניים ביולוגים ושלושה חורגים."
"חורגים?" שאלה רוני
"כן..אבא שלי התחתן שנית עם אישה אחרת אחרי שאימי נפטרה מסרטן.."
"אני מצטערת לשמוע.." אמרה אגם והלכה לחבק את מור.
"אז תגידו.. מה אתן רוצות לפתח במחנה פה?"
"אני רוצה לפתח את הספורט. את יודעת טניס וכאלה…" אמרה רוני
"אני גם מפתחת את הספורט שלי! אמרה מור בהתלהבות "אולי נלמד באותה כיתת לימוד" חייכה מור
"טוב אני רוצה לפתח את ה…" ניסתה לסיים אגם את משפטה אך רוני עצרה אותה ואמרה "יש פה כיתות לימוד?"
"כן! הייתי במחנה גם בשנה שעברה. אני חייבת להראות לך אותן!" אמרה וקראה לרוני לבוא.
שתיהן התכוננו לצאת
"היי חכו גם לי!" קראה אגם
"בואי נו!" אמרה רוני ושלושתן יצאו מהחדר.
מור עשתה לבנות סיור יותר רחב במחנה ובשלב מסויים רוני ומור פשוט לא התייחסו לדבריה של אגם אז היא החליטה ללכת משם ולמצוא מקום אחר.
אגם הסתובבה בכל מני מקומות במחנה עד שראתה את הספסל הקטן שהיה ליד כמה עצים גדולים ויפים.
אחרי כמעט עשרים דקות אחד הילדים ניגש אל אגם.
"אפשר לשבת?" שאל בנימוס
"כן" הנהנה אגם ופינתה לו מקום על הספסל.
"נעים מאוד, אני עידן"
"היי.. אני אגם" חייכה
"יש לך שם מאוד יפה.." אמר עידן
"תדה.. גם לך" אמרה.
"תגידי, היית במחנה הזה לפני כן?"
"האמת שלא.. זו פעם ראשונה שלי כאן."
"יופי." חייך "גם אני חדש כאן." אמר עידן "אני לומד בכיתה יא'"
"אתה נראה לי די מוכר.. אתה לומד בבית הספר שלי?" שאלה אגם
"יכול להיות.." אמר "אני חושב שכן.."
"נחמד שיש לי עם מי עוד לדבר." אמרה אגם "החברה הכי טובה שלי עסוקה עם השותפה שלנו לחדר."
"ולמה את לא איתן?" שאל
"הן באולם הספורט לטניס או משהו כזה.. ואני לא הכי מתעניינת בזה."
"אני אוהב ספורט. אבל יש כל מני דברים אחרים שהאמת אני אישית יותר אוהב.."
"אה באמת.. כמו מה?"
"כמו למשל…" אבל לפני שיעדן סיים את המשפט רוני הגיעה לספסל.
"או אגם הינה את! לא הבנתי לאן נעלמת דאגתי לך."
"כן.. פשוט לא ממש התחשק לי להתעניין בספורט.."
"טוב, טוב שיהיה. מי זה?" שאלה רוני בסקרנות
"אה.. אני עידן. נעים מאוד." אמר עידן ולחץ לרוני את היד
"היי." אמרה רוני במהירות "טוב אגם את באה לאכול? מור אמרה שיש פיצות!"
אגם הנהנה ואמרה "כן בטח.. תשמרי לי מקום אני אגיע עוד מעט." ורוני הלכה מהמקום.
"אנחנו נוכל לדבר אחרי זה?" שאלה אגם
"כן.. בטח. טוב לכי לאכול הפיצה שלך תתקרר ואני אישית לא אוהב פיצות קרות."
"ברו הבא למועדון" צחקה אגם "אולי אני אבוא לחדר שלך אחרי האוכל?"
"בטח. אין בעיה, תגיעי לחדר מספר 9." אמר עידן והלך למגרש הטניס. ואגם הסתכלה עליו עם חיוך קטן על פניה..