ספריג-קאמפ (פרק 7)

בוקר חדש הגיע. השעה שבע בבוקר וליאן קמה מוקדם כדי לעשות מתיחות בוקר במגרש הטניס.
ליאן עשתה תרגילי גמישות והתעמלות ובעודה מתמתחת לאחור היא רואה את עידן.
"עושה מתיחות בוקר?"
"כן." אמרה בחיוך "למה אתה ער מוקדם?"
"אני אוהב לקום מוקדם. אני מנגן תמיד בשעות הבוקר זה עוזר לי להתחיל את היום כמו שצריך."
הסתכלה עליו ליאן וחייכה.
"אז מה רצית להגיד לי אתמול על ההורים שלך?"
"ההורים שלי?" שאלה בתמימות
"כן, את היית מדוכאת אתמול בחדר האוכל מדוכאת וישבתי לידך ומור באה…"
"הו… אז ככה.." התחילה ליאן לספר את הסיפור בעודה מתיישבת על משטח הטניס "אבא שלי התקשר אלי אתמול סיפר לי שהכניסו אותו לשלוש שנים לכלא.."
"לכלא?! למה?"
"האשימו אותו בגניבת טבעת ספיר יקרה."
"ומה קרה לאמא שלך?"
"אמא שלי סבלה מאז שהלך. היא רק מטפלת באחי הקטן טום והכסף של המשפחה שלנו הולך ואוזל. היא אפילו סגרה את חנות הגלידה שלנו."
"אז איך היא שילמה על המחנה?"
"סבתא שלי עזרה לנו. אבל עכשיו גם לה אוזל הכסף.."
"אני מצטער לשמוע.." אמר עידן והניח את ידו על כתיפה "אם תצטרכי משהו על תהססי לדבר איתי או לפנות אליי"
"תודה" אמרה ליאן בחיוך וחיבקה אותו.
בשעה תשע וחצי אגם התעוררה וראתה שרוני עוד ישנה ושמור לא נמצאת בחדר. היא קמה מהמיטה, שמה נעליים ויצאה החוצה לחפש אותה.
היט טיילה באזור החווה ובאזור מגרש הטניס וראתה שם מרחוק את עידן מדבר עם ליאן.
"היי עידן!" קראה לו
"היי אגם! מה קורה?"
"הכל טוב" אמרה
"מה את מחפשת?" שאל
"את מור. ראית אותה?"
"ראיתי אותה הולכת לחדר האוכל עם ג'ייסון." אמר "תחפשי אותה שם"
אגם התחילה ללכת אל חדר האוכל ובזמן שהלכה הפנתה את רשה אל ליאן ועידן והעלתה פרצוף מקנא.
מור הייתה בחדר האוכל ודיברה עם ג'ייסון.
"אני מצטערת שרוני הוציאה אותך ככה אתמול."
"זה בסדר.. אני בטוח שהיא תסלח לי בסופו של דבר למרות שלא עשיתי לה משהו."
מור צחקה "נכון.. יש לה כאלה מקרים לפעמים. ככה לפחות אגם סיפרה לי."
"אז תגידי.. בקשר למה שקרה אתמול.. טוב כמעט קרה.."
"אני נשארת. אין לך מה לדאוג"
"כן אני שמח אבל.. את יודעת בקשר ל.."
"או.. זה.. א..אני חושבת שזה לא יוכל לקרות בזמן הקרוב. אני מצטערת" אמרה
"אני מבין.." אמר ג'ייסון והלך להניח את כלי האוכל שלו בשייש חדר האוכל.
מור נראתה קצת עצובה..
בינתיים ליאן ועידן המשיכו להתקרב זה לזו יותר ונעמה בדיוק באה למגרש הטניס.
"בואי ליאן! אני מחפשת אותך בכל מקום.. אני צריכה להתאמן על קטע הריקוד שלי ואני צריכה אותך!"
"בסדר אני באה." אמרה "טוב נדבר אחר כך עידן" אמרה לו וחיבקה אותו..
"נתראה.." אמר והלך לחדרו.
אגם התיישבה עם הגיטרה שלה על הספסל ליד עצי הדובדבן וחיפשה לעצמה לחן לכמה מילים שכתבה.
"הלב רוצה שאתן לו סימן
אינני יודעת מתי יגיע הזמן
האהבה בי בוערת
הקינאה לא עוצרת
ורק בין מקומות רעים היא עוברת…"
בזמן ששרה את שורות אלו רוני באה לשבת לידה.
"למה את עצובה?"
"עצובה?" שאלה
"המילים שכתבת.. הן עצובות. במי את מקנאת ולמה?"
אגם הסתכלה על רוני וחייכה "יש מישהו במחנה.. שהתחלתי לאהוב."
"מי זה?"
"עידן." אמרה "היום ראיתי אותו יושב עם ליאן ומדבר איתה. זה נראה כאילו הם ממש קרובים."
"ומה הבעיה?"
"אני מתחילה קצת לקנא בה." אמרה
"תנסי להתקרב יותר אל עידן. אני בטוחה שהוא יתחיל לחבב אותך אם תדברו קצת יותר." אמרה רוני
"את צודקת." אמרה אגם "אני אעשה זאת מחר."
"אולי תשירי לי קצת?" ביקשה רוני
"בטח אין בעיה.." אמרה אגם והחלה לנגן
אבל מה שהבנות לא ידעו.. זה שבזמן ששוחחו נעמה הקשיבה להן…